לאן נעלם חזון הגרעין של אובמה?

אפשר לומר על שר הביטחון אביגדור ליברמן שהוא אדם קיצוני, ציניקן ובוטה. אי אפשר בשום אופן להאשים אותו בטיפשות, בתמימות או ברשלנות. ההודעה בגנות נשיא ארה״ב שליברמן דרש מדובר משרד הביטחון (ולא, כנהוג, מיועץ התקשורת שלו) לפרסם ב-5 באוגוסט, לא הייתה מעידה. פוליטיקאי ממולח כמוהו ידע בוודאי שדי ברמז על הסכם מינכן כדי להוציא את התקשורת משלוות חופשת סוף השבוע. ואכן, מינכן עשתה את העבודה. זה איפשר לשר הביטחון וגם לראש הממשלה להתנצל על הסגנון ולהשאיר את המסר על כנו.

חצי ההתנצלות העניקה להם הזדמנות לחזור על המסר החשוב הזה. הוא קובע כי הסכם הגרעין עם איראן, לפני שנה, אינו שווה את הנייר שעליו הוא נכתב. בהבהרה שפרסם משרד הביטחון, נאמר כי "ישראל נותרה מודאגת עמוקות מכך, שגם לאחר הסכם הגרעין עם איראן, ההנהגה האיראנית ממשיכה להצהיר כי יעדה המרכזי הוא השמדת מדינת ישראל וממשיכה לאיים על קיומה של ישראל במלים ובמעשים".

בהודעה שפרסם ב-5 באוגוסט נתניהו הדגיש כי "עמדת ישראל בסוגיית ההסכם עם איראן נותרה כשהייתה". כלומר, האיראנים היו ונותרו חבורת נוכלים, שחתימתם כתובה על קרח. ליברמן שיבח את ארה"ב ואת הנשיא "על תרומתם האדירה לביטחונה הלאומי של ישראל". נתניהו הקפיד לחתום את הודעתו במלים "ראש הממשלה מאמין בתוקף שלישראל אין בעלת ברית חשובה יותר מארה"ב". כמעט שאין צורך לומר שבעלות ברית חשובות אינן מפריעות זו לזו להצטייד במיטב אמצעי הלחימה וההרתעה.

הדרג המדיני בישראל לא יכול לעבור לסדר היום על הכרזה של נשיא ארה"ב, כי "ההסכם עובד כפי שאמרנו". אובמה צדק באומרו כי "זה יהיה הלם אם כמה מאלה שאמרו שהשמיים יפלו יודו בטעותם ויגידו שהם שמחים שלאיראן אין יכולת לייצר נשק גרעיני". הודאה של ראש ממשלת ישראל או שר הביטחון בטעותם היא לא הלם. היא רעידת אדמה. הכרה ישראלית בכך שלאיראן אין יכולת לייצר נשק גרעיני היא בבחינת נפילת השמיים על תפיסת הביטחון של ישראל.