הסיפור שנוח לשמאל לספר לעצמו על כחלון
דרישתו של שר האוצר להחזיר אליו את סמכויות הבנייה בירושלים היא תזכורת לשמאל, שפעם אחר פעם משלה את עצמו ולא מבין שמשה כחלון לא חצה את הקווים מבחינה אידיאולוגית. או במילים אחרות: כחלון לא ירשום על שמו את הפלת שלטון הימין.
"עם כחלון ולפיד נוכל להפיל בפעם הבאה את ביבי". את הדברים הללו אמר לאל-מוניטור השבוע [3 ביולי] בכיר במחנה הציוני, שועל קרבות פוליטיים ותיק, שמאמין שהמערכת הפוליטית בשלה להקיא מתוכה את ראש הממשלה בנימין נתניהו. כל שצריך הוא, לדעתו, זה רק להעביר כמה מנדטים מגוש הימין לגוש השמאל.
את שר האוצר ויו"ר כולנו, משה כחלון, ספר הבכיר במחנה השמאל. זו טעות. אמנם, החלק הארי של מצביעי כחלון, איש הליכוד לשעבר והסמן החברתי של הממשלה, הוא ימני מתון, מה שנהוג לכנות "הליכוד של פעם". זו גם עובדה שכחלון מעולם לא סלח לנתניהו על שגרם לו לעזוב את הליכוד [אוקטובר 2014]. כמו משה יעלון וגדעון סער, שרי הליכוד לשעבר, גם לכחלון יש מוטיבציה אישית לראות במפלתו של נתניהו.
הדברים הללו, בשילוב התבטאויות מדיניות מתונות מצד כחלון על חשיבות התהליך המדיני ועל הצורך בהרחבת הממשלה באמצעות מפלגת העבודה, גורמים לשמאל פעם אחר פעם לטעות בו ולספור אותו אוטומטית "בגוש" – כלומר איתם.
אבל בסופו של דבר, זו לא יותר ממשאלת לב או אשליה. כחלון מעולם לא חצה את הקווים מבחינה אידיאולוגית. הוא היה ונשאר איש ימין. לכן ברירת המחדל שלו תהיה תמיד להעדיף ממשלת ימין. ובמילים אחרות: כחלון לא יהיה האיש שירשום על שמו את הפלת שלטון הימין. למרות זאת, בשמאל הנואש לא נותנים לעובדות לבלבל אותם.
