דילוג לתוכן העיקרי

נתניהו מנסה לפייס את אובמה

אחרי שהתנצל (שוב) בפני ערביי ישראל והלך לקראת האוכלוסייה הפלסטינית, נתניהו יחתום בקרוב על הסכם הסיוע הביטחוני עם האמריקאים בתקווה להרגיע את שאיפות הנקם של אובמה ולמנוע ממנו לטלטל את המערכת המדינית ביוזמות חדשות.
U.S. President Barack Obama meets with Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu in the Oval office of the White House in Washington November 9, 2015. The two leaders meet here today for the first time since the Israeli leader lost his battle against the Iran nuclear deal, with Washington seeking his re-commitment to a two-state solution with the Palestinians. REUTERS/Kevin Lamarque  - RTS66FE

אם לא תהיה התפתחות מרעישה של הרגע האחרון, הסכם הסיוע האמריקאי לישראל לעשור הבא (2028-2018) ייסגר בשבוע הבא, או מעט אחר כך [אוגוסט 2016]. למרות שבנימין נתניהו השתעשע בשנה האחרונה ברעיון לדחות את החתימה לנשיא/ה הבא/ה, הוא נאלץ להיכנע. נתניהו ייאלץ לחתום על הסכם סיוע לעשור נוסף עם שנוא נפשו, הנשיא ברק אובמה.

כדי לאפשר את הסגירה, יורד נתניהו מכמה עצים עליהם טיפס, ונאלץ לקבל את הגזירה האמריקאית העיקרית שהוטלה על ישראל במסגרת ההסכם החדש: ביטול אפשרותה של ישראל להמיר 26% מכספי הסיוע לשקלים, ולהוציא אותם על רכש מהתעשיות הביטחוניות בישראל. האמריקאים חותרים למצב בו כל כספי הסיוע לישראל (כ-3.7 מיליארד דולר בשנה) יוצאו בארה"ב, מה שיעודד מאוד את התעשיות האמריקאיות ויתרום למלחמת הממשל באבטלה. נתניהו נאלץ לחרוק שיניים, ולהסכים.

מי שהוביל את מאמצי הפשרה הוא שר האוצר הישראלי, משה כחלון. חלק מהזמן, דיבר כחלון ישירות עם האמריקאים. תקלה אסטרטגית למאמצי ההסכמה אירעה כששר הביטחון משה (בוגי) יעלון, שהיה אחד הכוחות המשמעותיים מאחורי המאמץ לחתום מהר ככל האפשר, הודח מתפקידו והתפטר. אלא שכעבור ימים ספורים התברר שגם יורשו, אביגדור ליברמן, מצדד באותה עמדה: על ישראל לעשות כל שביכולתה על מנת להגיע לסגירה וחתימה עם הממשל הנוכחי. אין לדעת מה יהיה המצב בממשל הבא ואי אפשר לסמוך על הילארי קלינטון, ועוד פחות ממנה על דונלד טראמפ, שיסכימו לפתוח ולפרוץ את המסגרות שנקבעו על ידי אובמה ואנשיו. יותר מכסף, מערכת הביטחון הישראלית זקוקה לוודאות ויציבות, ואלה יושגו אם אכן ההסכמה תיחתם בשבועות הקרובים.

כחלון הצליח לחלץ מהאמריקאים הטבה משמעותית: בחמש השנים הראשונות של הסכם הסיוע החדש, תמשיך ישראל להמיר 26% מכספי הסיוע לשקלים. ההטבה הזו תבוטל בהדרגה, החל מהשנה השישית, ותושלם עד סוף העשור (2028). כחלון אמר לאמריקאים שלא מזמן הושלמה תכנית רב שנתית (תר"ש) חדשה בצה"ל, בתיאום עם האוצר, והתכנית הזו התבססה, בין היתר, על כספי הסיוע האמריקאי בחלוקתם המקורית. הוא ביקש מהאמריקאים להבין את האילוץ הזה ולהסכים להחלה מדורגת של הגזירה החדשה, רק אחרי סיום התכנית הרב שנתית של צה"ל, בתום החומש הקרוב.

האמריקאים, שרואים בכחלון סוג של "מבוגר אחראי" בממשלת נתניהו, נעתרו. כחלון, מצדו, נחשב לכוח הפרגמטי ביותר בממשלה הנוכחית, שלא מהסס להעביר לרשות הפלסטינית את כספי המסים המגיעים לה מישראל גם בימים קשים, ועומד בכל לחצי הימין ודרישות ראש הממשלה להקפיא את ההעברות. כחלון מבין היטב מה שמערכת הביטחון הישראלית מנסה להסביר לפוליטיקאים: ייבוש הרשות הפלסטינית עלול להביא את מנגנוני הביטחון שלה לפעילות טרור. אין סיבה לתת לזה לקרות.

הקואליציה בין כחלון לליברמן, בתוספת מערכת הביטחון שלוחצת כבר יותר משנה על הדרג המדיני "לסגור עניין" עם האמריקאים, הביאו בסופו של דבר לכניעתו של נתניהו.

בלילה שבין יום שני ליום שלישי [26 ביולי], פרסם ראש הממשלה סרטון ארוך למדי ובו נאום התנצלות מוזר בפני אוכלוסיית אזרחי ישראל הערבים. נתניהו כבר התנצל בפני ערביי ישראל התנצלות חטופה, אחרי ההתבטאות הגזענית שלו בעניינם במהלך יום הבחירות האחרונות [2015]. אז, בעקבות האירוע, התקבלה בירושלים דרישה אולטימטיבית אמריקאית להתנצלות גורפת של נתניהו. ראש הממשלה מיהר להזמין אליו קבוצה מאולתרת של עסקנים ערבים וגמגם באוזניהם כמה מילות התנצלות. עכשיו, לפתע, ללא אזהרה מוקדמת, הוא העלה נאום ארוך במיוחד (כמעט שלוש וחצי דקות) בזכותם של הערבים הישראלים, וקרא להם ללמוד בהמוניהם, לעבוד בהמוניהם ולשגשג בהמוניהם, במדינת ישראל.

לשכת ראש הממשלה העלתה גם גרסה באנגלית של הסרטון, ואת שתי הגרסאות ליווה משפט פתיחה בערבית. ההערכה של גורמים מדיניים היא, כי מדובר במאמץ של נתניהו לסגור עסקת חבילה עם הממשל, שבמרכזה הסכם הסיוע החדש.

לאחרונה נתניהו גם שינה את מדיניותו ואישר לשר האוצר כחלון להתיר את כניסתם של אלפי פועלי בניין מהרשות הפלסטינית לפרויקטים בישראל. בנוסף, הודיע שר הביטחון ליברמן לאחרונה [25 ביולי] שמערכת הביטחון מכינה חבילה חדשה של "מקלות וגזרים" במאמץ להקל וללכת לקראתה של האוכלוסייה הפלסטינית שאינה מעורבת בפיגועים.

"מדובר בעסקה כוללת", אמר לאל-מוניטור מקור מדיני בכיר בירושלים, "נתניהו מנסה לנקות שולחן וללכת לקראת הדרישות של אנשי אובמה, בתקווה שהסכם הסיוע ייסגר. באותו מחיר מנסה נתניהו להרגיע את שאיפות הנקם שעדיין מקננות בקרבו של אובמה ולהגדיל את סיכוייו [שלו עצמו] לסיים את תקופת אובמה בשלום, בלי יוזמה מדינית חדשה, נאום נשיאותי מכונן או החלטה בעייתית במועצת הביטחון".

כרגע, סיכויי ההצלחה של נתניהו סבירים. בסביבתו של הנשיא אובמה עוד לא התקבלה ההחלטה לגבי אקורד הסיום המזרח תיכוני של נשיאותו. יש הלוחצים על אובמה לחשוף את טיוטת הסכם המסגרת (עליו דווח במאמרים קודמים באל-מוניטור) אליו הגיע עם נתניהו ואנשיו, או לאפשר לצרפתים להביא את יוזמתם למועצת הביטחון ולא להטיל עליה וטו. אובמה יקבל את ההחלטה ברגע האחרון.

השאלה הנשאלת בירושלים היא מה בסופו של דבר יגבר: שאיפת הנקם של אובמה בנתניהו, שהתעמר בו שמונה שנים וגרר אותו לקטטות בוץ מכוערות ומיותרות, או מזגו הקר והשקול של הנשיא, שלא ירצה לטרוף את הקלפים ולטלטל את המערכת רגע לפני שהוא יוצא מהזירה.

אובמה, אומרים אנשיו של נתניהו, לא מתכוון להיעלם לשום מקום, הוא יישאר אישיות אמריקאית פעילה ומשפיעה. יכול להיות שכדאי לו לשמור על מערכת יחסים סבירה עם ממשלת ישראל.