קראו
"זו ארץ הבחירה, אך אין אנו יכולים לבחור את שכנינו. הם כאן איתנו ובתוכנו, ואיתם נצטרך לחיות בטוב או חלילה ברע, בשלום או, חלילה, במלחמה. איתם עלינו לבנות את חיינו". המשפט הזה לקוח מתוך נאומו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, מ-19 במאי 1993 - יום השנה ה-26 לאיחודה של העיר. זה היה נאום קצר, שנישא בטקס הממלכתי המסורתי בגבעת התחמושת, בשעה שמאחורי הקלעים נרקמו הסכמי אוסלו שיקרעו כעבור חודשים ספורים את העם.
רבין, שנולד בירושלים, פיקד במלחמת העצמאות על חטיבת הראל שפרצה את הדרך לעיר, וכרמטכ"ל במלחמת ששת הימים הוביל לאיחודה, מיקד את דבריו בהעברת מסר של תקווה לשלום אחרי שנות האינתיפאדה הראשונה [1987]. כשהוא דיבר על מחויבותו לשמירת אחדותה של ירושלים, הוא עשה זאת במינוריות יחסית, מכיוון שזה היה מובן מאליו עבורו.
