גל הטרור דועך, מה הלאה?
המדיניות המרוככת והנבונה של שר הביטחון והרמטכ"ל בגדה ושיתוף הפעולה הביטחוני עם הפלסטינים הביאו לריסון גל הטרור. אז מדוע מפגש בין נתניהו לאבו מאזן אינו מתקיים, למרות ששניהם מצהירים כי הם מוכנים וששים לקראתו?
ישראל נקרעת כבר עשרה ימים סביב הלוחם שעשה דין לעצמו וירה במחבל פצוע בחברון לאחר שכבר נוטרל [24 במארס]. המדינה נחלקה לשני חלקים נצים, המשתלחים זה בזה. רוב רובו של הציבור, יחד עם עדת פוליטיקאים מתלהמים מימין, משתלחים בשר הביטחון יעלון, הרמטכ"ל אייזנקוט והפיקוד הבכיר של צה"ל, שקבע כי פעילותו של החייל נוגדת את ערכי צה"ל ופתח נגדו בחקירה פלילית.
בתוך הכאוס הזה, כמעט נעלמה עובדה מעודדת אחת: גל "טרור היחידים" הפלסטיני שהתלקח לפני יותר מחצי שנה [מאז אוקטובר 2015], נמצא בשלבי דעיכה. המספרים מדברים (לפי נתוני השב"כ): 609 פיגועים באוקטובר, 322 בנובמבר, 239 בדצמבר, 166 בינואר, 153 בפברואר ובסך הכל כ-115 פיגועים בחודש מארס מוכיחים: ירידה תלולה במספר הפיגועים; בחודש מארס היו פחות מחמישית הפיגועים שהיו באוקטובר. אין כאן התקוממות נרחבת של חלקים גדולים בציבור הפלסטיני, אלא "התפרצות" מקומית של בני "דור ה-Y" הפלסטיני, ששיאה מאחוריה.
יחד עם זאת, בצה"ל ובשב"כ רחוקים משאננות. "המצב מסוכן", אומר שר הביטחון הישראלי משה יעלון בשיחות סגורות, "יכולה להגיע התלקחות בכל רגע נתון, אם כי אנחנו מצליחים להכיל את האירועים ולמצוא את הדרך להוריד את מפלס האלימות למינימום".
נכון לעכשיו, נהרגו באירועים הללו 32 ישראלים (וכן נתין זר ופלסטיני מחברון) וכ-250 מחבלים פלסטינים. גל הטרור מורכב עד כה מכ-100 פיגועי דקירה, כ-70 פיגועי ירי וכ-20 פיגועי דריסה.
