דילוג לתוכן העיקרי

למה רוב הגנרלים וראשי המוסד והשב״כ הם שמאלנים?

במקום להתמודד עם השאלות הקשות שהגנרלים לשעבר מפנים כלפיו וכלפי מדיניותו, נתניהו מעדיף לתייג אותם כשמאלנים כדי לגזור עוד קופון פוליטי
Meir Dagan, head of Israel's spy agency Mossad, attends a Foreign Affairs and Defence committee meeting at the Israeli parliament in Jerusalem in this December 18, 2006 file photo. Dagan sees no reason to resign over a scandal-fraught assassination in Dubai, and Prime Minister Benjamin Netanyahu is unlikely to ask him to, a confidant of the Israeli spymaster said on Thursday. REUTERS/Yonathan Weitzman/Files (JERUSALEM - Tags: POLITICS MILITARY HEADSHOT) - RTR2AH3X

הסערה שחולל ביום שבת (25 ביוני) יו"ר סיעת הליכוד, ח"כ דוד ביטן, כשטען שהשירות במוסד ובשב״כ הופך את ראשיו לשמאלנים, החמיצה הזדמנות לקיים דיון מהותי בשאלה מדוע דווקא בכירי ארגוני הביטחון החשובים בישראל הגיעו למסקנה שהסכם שלום עם הפלסטינים ישרת הכי טוב את האינטרס הישראלי.

דברי ביטן, שהתראיין באירוע ״שבתרבות״ בבאר שבע, היו תגובת נגד פופוליסטית לביקורת החריפה שמתחו גנרלים לשעבר, כמו משה יעלון ואהוד ברק, על ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס הרצליה שבוע וחצי קודם לכן (16 ביוני).

יו״ר הקואליציה הרוויח פעמיים: הוא גם התחנף לנתניהו, וגם יצא נגד הגנרלים השמאלנים בסגנון שקרוב לוודאי רק יוסיף לו נקודות בציבור בוחרי הימין. ביטן הוא עסקן ליכודי ותיק. במשך שנים הוא כיהן כראש סניף הליכוד בראשון לציון, עד שנבחר לכנסת. הוא אינו נמנה על הימין הקיצוני האידאולוגי במפלגה, אלא מיישר קו עם מה שנראה לו כסנטימנט הציבורי במפלגה. בראיון עמו בשבת הוא סיפר איך מאיר דגן, לפני שהתמנה לתפקיד ראש המוסד, הגיע אליו לסניף הליכוד בראשון לציון וביקש להתמודד ברשימת הליכוד לכנסת.

"דגן היה ימני קיצוני, אבל אחרי שהוא נכנס למוסד הוא יצא מהארגון הפוך קורה משהו שאתה לאורך שנים בתפקיד הזה. אני מאמין שזו התפתחות שקרתה להם במסגרת התפקיד", אמר ביטן. מבחינתו, משהו רע קורה להם בשירות. הם הופכים, רחמנא ליצלן, ל"שמאלנים". ראש השב"כ לשעבר ואיש יש עתיד בהווה, יעקב פרי, חשב שביטן הגזים ושעליו לחזור בו מדבריו הבוטים שנועדו "לכסות על קיפאון, פאסיביות ואי-התקדמות של מדיניות ממשלת ישראל".

אמנם פרי צודק, אבל תגובתו פיספסה את העיקר: זו הייתה הזדמנות מצוינת לשאול את השאלה המעניינת ביותר בהקשר הזה - מדוע כל כך הרבה בכירים ששירתו את מדינת ישראל במשך עשרות שנים במסירות במקומות הרגישים והחשובים ביותר במערכת הבטחון, גם כאלה שהיו בעלי השקפת עולם נצית, מתמתנים מדינית בזמן מילוי תפקידם? האם הגיוני שכל כך הרבה אנשים טובים, שנחשפו לכל כך הרבה מידע,  טועים? ומה הם מגלים שגורם להם להשתנות?

סביר להניח שמרבית ראשי השב"כ, המוסד והרמטכ״לים לא היו ימנים קיצוניים בתחילת שירותם בארגוני הביטחון השונים. גם לא דגן, ששימש כראש מטה יום הבחירות של אריאל שרון ב-2002 כשהוא התמודד על ראשות הליכוד.

דגן, כמו מרבית ראשי המוס"ד, השב"כ והרמטכ"לים, נמנה על המרכז-שמאל הפוליטי, ולעתים על השמאל המובהק. היסטורית, רובם המכריע של אלה מהם שהגיעו לפוליטיקה מצאו את מקומם במפלגת העבודה. הרשימה ארוכה: יצחק רבין, אהוד ברק אמנון ליפקין שחק, מרדכי גור, עמי אילון, דני יתום, עמרם מצנע ועוד. מחוץ לזירה המפלגתית רבים מהם הזדהו ומזהים עם יוזמות מדיניות.

הליכוד תמיד חש נחיתות מול שפע הגנרלים שזרמו אל מפלגת העבודה. זו הסיבה ששרון, אלוף בצה״ל, היה הגנרל שעליו הייתה גאוותו של הליכוד. בהמשך הצטרפו לליכוד האלוף במיל׳ יצחק מרדכי והרמטכ״לים לשעבר שאול מופז ומשה יעלון, וכן ראש השב״כ לשעבר, אבי דיכטר. אלה זכו לכבוד ואהדה גדולים בכל סניפי הליכוד בגלל יחוסם, וגם מונו לתפקיד שר הביטחון בתקופות שונות (למעט דיכטר, שכיהן כשר לביטחון פנים).

מה קרה להם בהמשך?  שרון הוביל את תוכנית ההתנתקות והקים את קדימה - מסגרת פוליטית חדשה ומרכזית. מופז ודיכטר הצטרפו אליו. יעלון, שבמקור הגיע מבית מפא״יניקי ועשה את הדרך ההפוכה אל הליכוד - עזב את המפלגה לפני כחודש.

הסרט החשוב ועטור הפרסים שומרי הסף שיצא ב-2012 הביא ראיונות עם שישה ראשי שב"כ: אבי דיכטר, עמי אילון, יובל דיסקין, אברהם שלום, יעקב פרי וכרמי גילון. הם, שראו מקרוב את הכיבוש ופעלו לקיים אותו כשגרה מסודרת, שנלחמו בטרור הפלסטיני ובאינתיפאדות – אמרו [בסרט] כי הם אינם מאמינים בפתרון כוחני. האם אין כאן חומר למחשבה ולדיון? האם צריך להסתפק בהכללה הפוגענית של ביטן שכולם "שמאלנים״, כשבין השורות מסתתרת הטלת דופי בשיקול דעתם?

במאי הסרט, דרור מורה, סיפר בראיון ל״הארץ״ שהרעיון ל״שומרי הסף״ נולד אצלו כשראיין לסרט אחר את דב ויסגלס, שהיה ראש לשכתו של אריאל שרון. ויסגלס סיפר לו ששרון הושפע מאוד מכתבה שפורסמה ב-2003 ב״ידיעות אחרונות״, בה הזהירו ארבעה ראשי שב״כ כי ״אם שרון ימשיך לנהל את המדינה כפי שניהל אותה עד אז, ישראל תגיע למבוי סתום״. ויסגלס סיפר למורה שהכתבה הזאת נגעה בשרון עמוקות, מכיוון שהביקורת נגדו באה מלב הממסד הביטחוני, מתוך המערכת, מהמקומות ששרון הכי העריך.

קשה שלא לערוך כאן השוואה לבנימין נתניהו, שבשנים האחרונות סופג שוב ושוב ביקורת מבכירים במערכת הביטחון ששירתו תחתיו. נכון, לעתים הביקורת היא פוגענית ונגועה בפוליטיקה ובחשבונאות אישית, אבל לפעמים היא עניינית ויכולה לשמש לפחות כחומר למחשבה עבור ראש הממשלה. למרבה הצער, הוא מעדיף לתייג את מבקריו כשמאלנים, כדי לחסוך מעצמו התמודדות עניינית ולגזור עוד קופון פוליטי.

More from Mazal Mualem