בנאום ההספד שנשא על קברו הטרי של מאיר דגן [21 במארס], נזכר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי לפני 15 שנה שיתף אותו דגן, אז ראש המוסד, בנבואה שחורה. מי שהתמחה במשך שנים ארוכות במאבק בטרור אמר באותה שיחה, לדברי נתניהו, כי "ככל שאני רואה קדימה, לפחות במאה השנים הקרובות לא ייפסק הטרור". ראש הממשלה הבטיח בנאום ש"כפי שניצחנו את הטרור בעבר, כך נוכל לו בהווה ובעתיד". נתניהו הוסיף להפליג בשבחו של דגן, ואמר כי הוא היה מודע לסכנת האיסלאם הקיצוני וראה בקנאות האיסלאמיסטית איום מוחשי שאי אפשר לשבת מולו בחיבוק ידיים.

אכן, דגן היה מודע לסכנות המרחפות מעל ישראל. הוא לא היה פציפיסט ואף לא שלום-עכשיווניק. הנה ציטוט מנאומו האחרון, שנשא במארס 2015 בכיכר רבין: "ישראל היא מדינה שמוקפת אויבים", אמר דגן. הוא הסכים כי אסור בשום אופן לשבת בחיבוק ידיים מול הסכנות האזוריות, אך מיד הוסיף: "אויבים אינם מפחידים אותי. אני חושש מההנהגה שלנו... אני מפחד מהיעדר החזון ומאובדן הדרך". הדבר עלה לו בביקורת אכזרית מצד הימין. השר יריב לוין, אז יו״ר ועדת החוץ והביטחון, אמר כי ״הפטפטת חסרת האחריות של מאיר דגן גורמת נזק אדיר לבטחון המדינה". לוין האשים את ראש המוסד לשעבר כי הוא פועל ממניעים פוליטיים וכי השנאה לראש הממשלה "עיוורה את יכולתו לראות את המציאות".

האיש שהקדיש את רוב חייו לשמירה על ביטחון המדינה הבין שלמוסד, לשב"כ ולצה"ל אין מענה להתקוממות עממית. האלוף בדימוס דגן לא היה איש הביטחון הבכיר הראשון שכפר בכוחו של הצבא החזק ביותר במזרח התיכון להתמודד עם אבנים ובקבוקי תבערה. הרמטכ"ל דן שומרון אמר באינתיפאדה הראשונה, שפרצה בשלהי 1987, כי "נגד אבנים אי אפשר להילחם". שומרון הגדיל לעשות כשחילק לאלופי צה"ל עותקים מספרו של ההיסטוריון אליסטר הורן, "מלחמה פראית לשלום, מלחמת אלג'יריה: 1962-1954".

הספר, שיצא לאור בעברית ב-1989 בהוצאת "מערכות" - ההוצאה לאור של משרד הביטחון - מתאר את מלחמתו של ארגון החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (FLN) בשלטון הצרפתי במדינה, ואת העימות בין ממשלת דה גול למתנחלים ולגנרלים, שהתנגדו לנסיגה מהקולוניה הצרפתית. הפוליטיקאים הצרפתים לא אזרו אומץ לפתוח במהלך מדיני לסיום שפיכות הדמים. רק עלייתו של דה גול לשלטון הביאה לפתיחת מו"מ ממושך עם המורדים, שהסתיים בפינוי צרפת מאלג'יריה ובהענקת עצמאות למדינה.