הטעות שהפכה את "שוברים שתיקה" לאויב הישראלים

זר שיקשיב לשיח הציבורי המתנהל בישראל בחודשים האחרונים [2016-2015] בעניינו של "שוברים שתיקה", עשוי לחשוב שמדובר בארגון ענק המעסיק אלפי פעילים ואחראי לכל צרותיה ובעיותיה הביטחוניות והבינלאומיות של ישראל.

בפועל, ב"שוברים שתיקה", שהוקם לפני כ-12 שנים על ידי יהודה שאול, קצין צה"ל ששירת בחברון והיום ממונה על קשרי החוץ של הארגון, ישנם בסך הכל 12 בעלי תפקידים. בנוסף, פעילים בארגון מספר מצומצם של מתנדבים לצורך איסוף עדויות של חיילים; הם מגויסים לארגון אד-הוק בעת הצורך, כמו למשל אחרי מבצע צוק איתן [2014].

הדו"ח המקיף האחרון של הארגון פורסם בחודש מאי 2015, בעקבות מבצע צוק איתן. בדו"ח זה פורסמו עדויות של חיילים שהשתתפו במבצע בעזה, ומהן עולה כי חיילים (לא צה"ל כארגון) ביצעו פשעי מלחמה במהלך ימי הקרב. במקביל לדו"ח זה שנכתב בשפה העברית, פרסם הארגון חוברת מהודרת באנגלית שנועדה להפצה בינלאומית.

הזעם בישראל על הארגון נובע בעיקר בשל פרסום דו"ח צוק איתן בחו"ל ובשל פעילות של פעילי הארגון מחוץ לישראל.

את עיקר האש מושך אבנר גבריהו, מהפעילים הבולטים ב"שוברים שתיקה" שהגדרת תפקידו היא  "רכז פעילות יהדות ארה"ב". תפיסת הארגון היא שלא ניתן לשנות את השיח הציבורי הישראלי מבפנים ולקדם כך תהליך שיוביל לסיום הכיבוש, אלא יש צורך בלחץ בינלאומי מבחוץ. לפני כחודשיים [ינואר 2016] פורסמה הקלטה של אלון ליאל, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, בה הוא נשמע מתדרך פעילים של "שוברים שתיקה" ומציע להם לפעול בקרב קהילות יהודיות ומקבלי החלטות בעולם.

זו, כך נדמה, הטעות הבסיסית והגורלית של "שוברים שתיקה". במהלך האסטרטגי של פנייה לזירה הבינלאומית ירה הארגון לעצמו ברגל, ואיבד את הלגיטימציה המועטה שהייתה לו ממילא בקרב הציבור

הישראלי. מארגון קטן ולא משפיע הפך "שוברים שתיקה" לאשם המרכזי מבחינת מקבלי ההחלטות בישראל, המייחסים לו כעת את כל בעיותיה כמעט.

הארגון הלא חשוב [לכאורה] השולי הפך לזה שבאמצעותו ניתן להסיט דיון ציבורי בקיפאון המדיני, באופק הלוט בערפל ובהתגברות הטרור. במקום לדון בעיקר, דנים בארגון. "שוברים שתיקה" לא באמת השפיע על דעת הקהל בישראל ב-12 שנות קיומו, ועכשיו השפעתו פחתה עוד יותר.

גם בזירה הבינלאומית "שוברים שתיקה" אינו משפיע במיוחד. אין מדובר בארגון חזק בעל זרועות פרוסות בכל העולם. גבריהו, שהופיע בקמפוסים בארצות הברית, הרצה לפני קהל משוכנע שספק אם דעותיו לפני כן היו חיוביות על ישראל. פעילותו של גבריהו, כמו גם של מתנדבים נוספים המרצים בחו"ל, שווה לטיפה בים.

לשם השוואה, לארגון "הלל" – ארגון הסטודנטים היהודים הגדול בעולם, יש תשתית קבועה, ממומנת ומבוססת בכל הקמפוסים והמכללות בארצות הברית. שליחי הארגון נלחמים בתנועת ה-BDS ומפיצים את דמותה של "ישראל האחרת", זו שלא רואים בדרך כלל בטלוויזיה. השפעת הארגון על סטודנטים אמריקאים, יהודים ולא יהודים, משמעותית עשרות אלפי מונים מהשפעתם של פעילי "שוברים שתיקה", המגיעים להרצות בארה"ב אחת לכמה חודשים.

בשבוע שעבר [17 במארס] פורסם בחדשות ערוץ 2 "תחקיר" על "שוברים שתיקה", שהתבסס על חומרי הקלטה מפוקפקים שהעבירו אנשי ארגון הימין "עד כאן" לחברת החדשות. מהפרסום עלה כי הארגון אוסף מידע מסווג מחיילים. מיד לאחר השידור מיהר ראש הממשלה בנימין נתניהו להודיע כי הורה לגורמי הביטחון לחקור את הארגון. שר הביטחון משה בוגי יעלון אף האשים את פעילי "שוברים שתיקה" בבגידה.

טענת מנכ"לית "שוברים שתיקה", יולי נובק, שהעדויות שמפרסם הארגון מועברות קודם לכן לצנזורה ובכל מקרה אינן מפורסמות אלא אם ניתן לכך אישור מפורש, לא שינו כהוא זה את העליהום על הארגון ואנשיו.

את מי זה מעניין שנזק צבאי בעצם לא נגרם, ושספק אם ל"שוברים שתיקה" הייתה כוונה או מטרה לעבור עבירת ביטחון שדה? העיקר שיש לנו אויב חדש עליו אפשר להסתער בכל הכוח והאמצעים.

בשיחות עם אנשי "שוברים שתיקה" אמרו כמה מהם לאל-מוניטור, כי הם חוששים שההסתה כלפיהם תסתיים ברצח. נובק אף התלוננה במשטרה כי מאיימים על חיי משפחתה. בישראל, המרחק בין הכינוי "בוגד" ללחיצה על ההדק הוא אינו גדול. לישראלים כבר יש ניסיון כזה.

פעילי "שוברים שתיקה" משוכנעים שהמתקפה כלפיהם היא מתוזמרת. לדעתם, נוח לנתניהו להפוך אותם לאויב חדש ומסוכן עליו ניתן להלביש את כל חרדותיו הקיומיות של הציבור.

כעת, כשהגרעין האיראני ירד מהכותרות, איום הטרור של דאע"ש מרגיש רחוק מכאן ועזה שקטה יחסית – מה בעצם נשאר לנתניהו? איך ניתן לשמר את חרדת הציבור הישראלי כשכל האיומים המוכרים כבר אינם רלוונטיים? בשביל זה יש את ארגון "שוברים שתיקה".

התגייסותם של בכירי מערכת הביטחון לשעבר למען הארגון, כמו ראשי השב"כ יובל דיסקין ועמי איילון והמשנה לראש המוסד עמירם לוין, שטוענים כי "שוברים שתיקה" חשוב לדמוקרטיה הישראלית, לא משנים כאן לאף אחד.

נדמה כי דעתו השלילית של הציבור על הארגון כבר התגבשה והתקבעה, כמו גם דעתם של בכירי הפוליטיקאים, מנתניהו ועד לפיד. לכולם נוח לנפח את "שוברים שתיקה" הרבה מעבר לגודלו האמיתי ולאחד נגדו את הציבור בישראל.