דילוג לתוכן העיקרי

הפאסיביות של נתניהו לתרחיש קריסת הרשות הפלסטינית

נתניהו אינו מעודד את קריסתה של הרשות הפלסטינית, אך התנהלותו מעידה כי הוא אינו יוצא מגדרו כדי למנוע תרחיש שכזה. לכן דרישתה של ח"כ לבני לקיים בסוגיה דיון מיידי בוועדת החוץ והביטחון היא חשובה, אולי כך ייחשפו כוונותיו האמיתיות של ראש הממשלה.
Palestinian President Mahmoud Abbas gestures as he delivers a speech in the West Bank city of Bethlehem January 6, 2016. REUTERS/Ammar Awad  - RTX21A6C

"אני לא מייחל לקריסת הרשות הפלסטינית", הצהיר ראש המשלה בנימין נתניהו לפני כחמישה שבועות [30 בנובמבר] בשיחה עם עיתונאים בוועידת האקלים בפריז. "ישראל מנסה לבצע מהלכים שימנעו מתסריט כזה להתממש", ציין נתניהו, אך סירב לפרט מה בדיוק כוללים אותם "מהלכים". ראש הממשלה חזר והפנה אצבע מאשימה כלפי ראש הרשות אבו מאזן, ואף ניצל פגישה חטופה עם נשיא ארה"ב ברק אובמה בשולי הוועידה כדי להתלונן על אבו מאזן. נתניהו אף סיפר על כך לעיתונאים: "אמרתי לאובמה – תראה איך אבו מאזן ממשיך בהסתה הזו".

אם לשפוט על פי המתחולל בשטח מאז אותה ועידה, נתניהו אינו יוצא מגדרו כלל וכלל כדי למנוע תרחיש של קריסת הרשות. על פי פרסום מתחילת השבוע [5 בינואר] בעיתון "הארץ", נתניהו אף כינס לאחרונה שתי ישיבות קבינט מיוחדות כדי להיערך ל"קריסת הרשות". בישיבות הללו הציגו גורמי הביטחון סט של צעדים שביכולתם לעצור את תרחיש הקריסה, לרבות מחוות לפלסטינים ואפילו מיגון הג'יפים של אנשי הביטחון של הרשות שיסייעו להם במאמציהם לבלימת הטרור. בפני שרי הקבינט הוצג, ולא בפעם הראשונה מאז אוקטובר 2015 (תחילתו של גל הטרור הנוכחי), מידע לפיו אבו מאזן פועל לבלימת גל הטרור; פעולותיו ניכרות בירידה בהסתה הממוסדת נגד ישראל ובמעצר אנשי חמאס החשודים בפעילות טרור.

על פי ההיגיון הזה, אם יש ניסיונות של ממש מצד אבו מאזן לבלום את גל הטרור, ההסתה פוחתת ושיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לרשות הוא טוב (כפי שמעידים בכירי מערכת הביטחון), אז מדוע נתניהו אינו פועל למניעת תרחיש הקריסה? הוא אמנם אינו מעודד את קריסתה של הרשות, אבל עומד מנגד ונותן לדברים להתגלגל – כך לדברי שר בקבינט בשיחה עם אל-מוניטור.

התנהלותו של נתניהו מעידה על כך שהוא דווקא מייחל לקריסת הרשות, מה שיוכל לשמש לו כקלף בפני הקהיליה הבינלאומית נוכח הקיפאון המדיני מצדה של ישראל. התמוטטות הרשות תגדע באופן סופי את התהליך שהחל בהסכמי אוסלו [1993], ותכניס את ישראל והפלסטינים לעידן חדש בו לרעיון שתי המדינות אין אחיזה במציאות. הפלסטינים יחיו את חייהם במעין אוטונומיה, וישראל תשלוט על כל השטח מבחינה ביטחונית.

התרחיש הזה הוא בדיוק החזון של הימין הקיצוני, שחלקו מאייש את הממשלה ואת הקבינט כמו יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט (אשר מעוניין בקריסת הרשות ובסיפוח שטחי סי – שטחים בהם לישראל שליטה אזרחית וביטחונית) ושרי הליכוד זאב אלקין וישראל כץ. כץ אף קרא לאחרונה להטלת סגר על השטחים – פעולה המנוגדת להמלצת בכירי מערכת הביטחון משום שהיא שעשויה להאיץ את קריסת הרשות הפלסטינית. 

הלכה למעשה, תרחיש קריסת הרשות נראה כעת קרוב מאי פעם. בממשלת נתניהו הרביעית אין גורמים מדיניים מתונים שיאזנו את קולות הימין הקיצוני, כפי שהיה בתקופת שר הביטחון לשעבר אהוד ברק ואחר כך בקבינט בו ישבו יאיר לפיד וציפי לבני. אמנם שר האוצר משה כחלון, יו"ר כולנו, הוא חבר בכיר בקבינט המדיני ביטחוני ונחשב גורם ממתן, אבל הוא מתעקש להתמקד בענייני כלכלים-חברתיים, ולא נראה נלהב מלעסוק בתחום המדיני ביטחוני. גם נתניהו ושר הביטחון משה יעלון נחשבים גורמים מתונים בקבינט, אבל בעוד שיעלון מתפקד כגורם מקצועי, לנתניהו יש שיקולים פוליטיים ואידיאולוגים מובהקים.

נתניהו אף פעם לא היה חסיד רעיון שתי המדינות. לאורך כל הקדנציות שלו בראשות הממשלה מאז 1996, הוא נגרר לכך כמי שכפאו שד - כולל כמובן נאום בר אילן והקפאת הבנייה בהתנחלויות.

מאז 2009, נתניהו בסיוע שר החוץ (עד 2013) אביגדור ליברמן פעלו ביחד ולחוד כדי להחליש את אבו מאזן בציבור הישראלי והפלסטיני ומול הקהיליה הבינלאומית. כשליברמן עלב וחבט באבו מאזן על בסיס שבועי, נתניהו שתק. להתנהלות הזאת יש כמובן אפקט קטלני על הציבור הישראלי, שעם השנים פחות ופחות מאמין ברעיון שתי המדינות.

בשבוע שעבר [דצמבר 2015] פורסם מדד השלום התקופתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה ובו ניכרת המשך המגמה הזאת. המדד מצביע על כך שרק רוב קטן (52%) בציבור היהודי תומך כיום בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, בשעה ש-43% מתנגדים לכך. זאת בעוד שבשנים קודמות אחוז התומכים עמד על כשני שלישים ואף למעלה מכך.

אין ספק כי לשטיפת המוח של הציבור הישראלי בהובלת נתניהו וליברמן יש חלק בנתונים הללו. אבו מאזן מצדו הוכיח באותן שנים שלא רק שהוא איננו אפרוח מרוט נוצות [כפי שהתייחס אליו אריאל שרון בעבר], אלא הוא בעל תוכנית אסטרטגית להכרה במדינה פלסטינית במוסדות הבינלאומיים.

נתניהו נערך בימים אלה להתמודדות נוספת על ראשות הממשלה ורואה עצמו נבחר בפעם החמישית לתפקיד. היריבים הגדולים שלו הם מימין לו: בנט וליברמן. הימין הקשה מאתגר את נתניהו ללא הרף, והוא עצמו עושה הכל כדי לא לשחק לידיהם בהצגת עמדה מתונה. בתוך זה נתניהו גם צריך לתמרן מול הקהיליה הבינלאומית, ומבין שאסור לו לגלות אקטיביות במיטוט הרשות הפלסטינית; עליו להציג דווקא עמדה כי קריסת הרשות רעה לישראל, כדי שהאשם לא ידבק בו ביום שהתרחיש יתממש. לכן, נראה שהאינטרס המיידי של נתניהו הוא לתחזק את הרשות בעצימות נמוכה, לא להתגייס לעזרתה באופן גורף, וכלפי חוץ להמשיך ולתקוף את אבו מאזן. זאת בשעה שבכירי מערכת הביטחון חוזרים וטוענים שהוא דווקא פועל לבלימת גל הטרור.

ראש הממשלה אם כן אולי לא מייחל בפומבי לקריסת הרשות, אבל הפאסיביות שלו מלמדת שמבחינתו ההפך הוא בעצם הנכון. לכן, דרישתה של ח"כ ציפי לבני לקיים דיון מיידי בוועדת החוץ והביטחון בתרחיש הקריסה היא חשובה. דיון כזה עשוי לפחות לחשוף את כוונותיו האמיתיות של נתניהו.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles