דילוג לתוכן העיקרי

הפסיביות האמריקאית מאיימת על הלגיטימיות של אבו מאזן

כדי שיו"ר הרשות הפלסטינית יוכל להצדיק בפני עמו את גישתו המתונה לאורך זמן, על האמריקאים לספק תקווה מדינית בדמות ציר זמן ברור לכינונה של מדינה עצמאית.
RTR2IDB7.jpg

גל האלימות הנוכחי בגדה המערבית ומחוצה לה מעורר אצל רבים מהדיפלומטים האמריקאים חשש מפני התפוררות רחבה עוד יותר של היציבות במזרח התיכון. התקשורת והרשתות החברתיות בעולם הערבי רוחשים מידע על הנפגעים בצד הפלסטיני ועל "פגיעה" ישראלית במסגד אל-אקצא, וזהו מתכון בדוק לאנדרלמוסיה אזורית.

אנליסטים של המזרח התיכון במחלקת המדינה של ארצות הברית סיפרו לאל-מוניטור שנשקלות היום כמה אפשרויות להשבת הסדר והיציבות, ועוד יותר מזה להכנת הקרקע לתהליך שלום עתידי. כולם תמימי דעים באבחנה שלהם בעניין הסכנות הנשקפות לאזור. הם רואים במתקפות היומיומיות של טרור יחידים נגד ישראל התפרצות של זעם שמקורו בהשפלה מתמשכת - תוצר של כיבוש צבאי ברוב שטחי הגדה המערבית. ההשראה לניסיונות הדקירה היומיומיים מגיעה מפוסטים ברשתות החברתיות ומתמונות שמאדירות את ההתקוממות של הנוער.

חמאס, בעיני אותם אנליסטים, מעודד את האלימות ומנסה להצית אינתיפאדה, בעיקר כדי להחליש את מעמדו של הנשיא אבו מאזן בגדה המערבית. גם הם - וגם כמה מהלאומנים בפתח - תייגו אותו כבוגד, בשל שיתוף הפעולה הביטחוני שלו עם ישראל גם בעת שכזו. העובדה שפרץ האלימות הזה קיבל צביון דתי, תחת המוטו של הצלת מסגד אל-אקצא בשם האיסלאם, מעלה בוושינגטון חששות נוספים - שהמשבר יתעצם ויהפוך לעימות אזורי נרחב, שאליו יצטרפו כל הארגונים האיסלאמיסטים והג'יהאדיסטים.

ועם זאת, צעדי המדיניות הנשקלים היום לדברי אותם אנליסטים הם בעלי אופי טקטי ברובם, בהתחשב באי-נכונותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להיכנס למשא ומתן רציני שיוביל לפתרון של שתי מדינות, וכן בהתחשב בחולשתו הפוליטית של אבו מאזן.

מקור דיפלומטי בכיר במחלקת המדינה סיפר לאל-מוניטור בעילום שם שהממשל שוקל שני נתיבים אפשריים: הנתיב הראשון כולל צעדים מעשיים, בהם גם צעדים הדדיים לבניית האמון - כדוגמת ויתור ישראלי בשאלת הפעילות הכלכלית של הפלסטינים בשטח C, הקפאה דה פקטו של הרחבת ההתנחלויות וחופש תנועה מורחב בגדה המערבית, ובתמורה לזה הימנעות של הפלסטינים מצעדים חד-צדדיים במוסדות האו"ם, כולל בית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

הנתיב השני, כנראה הצהרתי יותר באופיו, מוביל ליוזמה אמריקאית אפשרית -  פרסום מרכיביו של הסכם המסגרת שהציע מזכיר המדינה ג'ון קרי באביב 2014, אולי באמצעות נאום נשיאותי.

בממשל מעריכים שצעדים אלה עשויים לכל היותר לתרום להשגת יציבות ולמניעת אינתיפאדה, אך אינם מספיקים להתנעה מחדש של תהליך שלום בר-קיימא.

על פי אותו מקור בכיר במחלקת המדינה, ברשות הפלסטינית הבהירו לארצות הברית שצעדים טקטיים והצהרות לא יעמדו בציפיות שלהם, ובוודאי לא יחזקו את המחנה המתון בראשותו של אבו מאזן.

איש ביטחון פלסטיני בכיר סיפר לאל-מוניטור בעילום שם שהזמן הולך ואוזל מבחינת ההנהגה הפלסטינית, ובעיקר מבחינת יכולתה לבלום את הטרור ואת האלימות: "בעידן שבו נפוצה כל כך האלימות היומיומית כלפי הנוער הפלסטיני מצד מתנחלים ומצד הצבא, שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל נתפס ככניעה" אמר הבכיר, והזהיר מפני התפרצות אדירה של אלימות ושל טרור - מטרור יחידים ועד פיגועים מתוכננים – שאותם ילבה ארגון חמאס. כשנשאל על הצעדים האפשריים ששוקלת ארצות הברית, מתח איש הביטחון הבכיר ביקורת חריפה מאוד על ממשל אובמה: "ביקשו מאיתנו לחכות עד שהסכם הגרעין יאושר בקונגרס. עכשיו כל העיניים מופנות רק לסוריה. הממשל שוב עומד מאחורי ישראל במאת האחוזים, ואפילו לא מבין עד כמה מהותית הסוגיה הפלסטינית לעולם הערבי".

באורח דומה, גם בירושלים לא מגלים התלהבות רבה מהרעיונות שהעלו האמריקאים. ראש הממשלה נתניהו הדגיש זאת היטב כשנפגש בבית הלבן עם הנשיא אובמה ב-9 בנובמבר. נתניהו מסכים לחידוש מיידי של שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים, ללא תנאים מוקדמים, וכן לצעדים טקטיים זניחים שיתרמו לבניית אמון מחודש. מצד שני, הוא דוחה כל ניסיון לדון בהסכם המסגרת שהציעה ארצות הברית, ואינו מוכן להכריז על הקפאת התנחלויות רשמית ומעשית.

ניתן אפוא להבין את האי רצון של האמריקאים להתערב בנעשה התערבות ממשית, ללא שום נכונות לפשרה משמעותית מצד שני הצדדים. ואולם בהתחשב בסכנות שטומן בחובו המשך הקיפאון הדיפלומטי, נדמה שהממשל האמריקאי ייטיב לעשות אם יאמץ מדיניות של אמצעים אסטרטגיים ומשמעותיים יותר שיובילו להתקדמות לקראת הסכם קבע ולכינונה של מדינה פלסטינית. הנשיא אבו מאזן זקוק לציר זמן ברור לכינונה של מדינה, כדי שיוכל להמשיך ולהצדיק את גישתו המתונה. יוזמה שכזו מצד ארצות הברית יכולה להתבסס על ציר הזמן המפורט בהסכמי אוסלו, כלומר שלוש שנים של משא ומתן עד לחתימה על הסכם הקבע. ארצות הברית יכולה להכריז ששנת 2018 תהיה השנה בה יושג הסכם קבע לפתרון שתי המדינות לשני עמים ולכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית ומבוזרת, על בסיס מתווה עקרוני ומקובל כגון הסכם המסגרת שהציעו האמריקאים, יוזמת השלום הערבית מ-2002 וגם צורכי הביטחון של ישראל.

יוזמה שכזו תציע אופק ברור יותר של יציבות, ותבסס את המסגרת לכל משא ומתן עתידי, גם בעידן שאחרי אובמה.

More from Uri Savir

Recommended Articles