לנתניהו אין סיבה לחשוש, מחאת הגז מוגבלת

בניגוד לציפיות המוקדמות של המארגנים, הפגנת האלפים נגד מתווה הגז שהתקיימה במוצאי שבת (7 בנובמבר) תחת גשם זלעפות בכיכר הבימה, לא הצליחה לסחוף קהל גדול יותר. הסיבה לכך היא שהציבור הישראלי ברובו אינו מצליח להתחבר לטענות נגד הממשלה על "עושק" ו"שוד הציבור" בכל מה שקשור לסוגיית ניצול מאגרי הגז הטבעי, שהתגלו מול חופי ישראל. המפגינים היו ברובם חברי ארגונים חברתיים, אקטיביסטים מקצועיים וקהל של צעירים פעילים ציבורית. לא יהיה זה הימור מופרך לנחש שרובם המכריע של הנוכחים השתייכו לשמאל הפוליטי, כלומר למפלגת העבודה, מרצ ושמאלה מהן.

מבלי להקל ראש במעשה של אלפים שיצאו להפגין ביום גשום במיוחד, בתל אביב וגם גם בערים נוספות כמו באר שבע וירושלים, נגד מה שהם תופסים כעוולה שלטונית המנוגדת לאינטרס הציבורי - קשה להאמין שזה יהיה הנושא שיחזיר לחיים את המחאה החברתית הישראלית ויוציא שוב לרחובות עשרות אלפי בני אדם. לראש הממשלה בנימין נתניהו, ששועט עכשיו אל עבר אישור מתווה הגז לאחר שהסיר את המכשול האחרון ולקח אל עצמו את סמכויות משרד הכלכלה מהשר אריה דרעי, אין סיבה לחשוש מהתנגדות ציבורית משמעותית למהלך.

הציבור ברובו אינו בקי בפרטי הסוגיה המורכבת, ולא השתכנע שהמתווה הוא רע כל כך. מה גם שברוח מחאת קיץ 2011, מתווה הגז שגובש בתחילת הדרך שופר לאין ערוך, בעקבות המלצות ועדת שישנסקי שממשלה הליכוד הקימה.

בסקר שהתפרסם ביולי האחרון בחדשות ערוץ 2 נבדקה המעורבות הציבורית ביחס לסוגיית הגז שעמדה במרכז השיח הפוליטי והתקשורתי באותו הזמן. הממצא העיקרי הצביע על כך ש-72 אחוז מהציבור אינם מבינים את ההסכם המתגבש או תומכים בו, ורק 28 אחוז מתנגדים לו. הסקר נערך אחרי חודשים שבהם עניין הגז זכה לבולטות תקשורתית. גם הסיבה לכך הייתה פוליטית יותר מכלכלית: התקשורת התעניינה בכישלונותיו החוזרים של נתניהו להביא לאישור המתווה בשל אילוצים בכנסת ובממשלה. אחרי שפתר כמעט את כולם, ראש הממשלה נתקל באריה דרעי, שבתור שר כלכלה סירב לחתום על סעיף שנוי במחלוקת בחוק - המאפשר לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים, לקצר את ההליכים הביורוקרטיים ולאשר את המתווה.

עמדתו של דרעי הייתה מבלבלת ומוזרה: מצד אחד הוא סירב לעקוף את הממונה ולהביא לאישור המתווה, מצד שני הוא הצביע בעד המתווה בממשלה ובקבינט. בסופו של דבר נמצא פתרון עקום: דרעי נפרד ממשרד הכלכלה, מונה לשר הנגב והגליל עם סמכויות מורחבות. ונתניהו, שהוא כבר שר החוץ, שר התקשורת ועד לאחרונה גם שר הבריאות - השתלט גם על תיק הכלכלה. התרגיל הפוליטי הזה היווה את הטריגר לארגון ההפגנה במוצאי שבת.

מטה המאבק במתווה הגז ופוליטיקאים המזוהים איתו, כמו יו"ר העבודה לשעבר, ח"כ שלי יחימוביץ', הגדירו את המהלך הפוליטי הזה כמושחת ואמרו שהוא מהווה כניעה לטייקונים על חשבון משאב טבע של כלל הציבור הישראלי. אבל על פי מספר המפגינים, נראה שהציבור לא התרגש ממנו. לשם השוואה, בתחילת אוקטובר התקיימה בתל אביב הפגנה נגד התעללות בבעלי חיים. על פי הערכת המשטרה, השתתפו בה עשרת אלפים בני אדם. גם עניין הגשם הוא לא הנושא, שהרי עשרות אלפי בני אדם גדשו במוצאי שבת את מגרשי הכדורגל למרות מזג האוויר.

מי שעוקב אחר הפוסטים והסטטוסים ברשתות החברתיות של פעילי המטה נגד מתווה הגז, שם לב להאשמות ורמיזות בדבר חוסר עניין בסיקור ההפגנה מצידם של ערוץ 2 וידיעות אחרונות מטעמים מסחריים. אבל גם הטענה הזאת נשמעת כמו תירוץ, מכיוון שבעידן של רשתות חברתיות ועם רוח גבית מצד עיתון כלכלי מוביל כמו הדה מרקר שום כלי תקשורת חזק ככל שיהיה לא מסוגל להדוף מחאה אותנטית ורחבה. להיפך. כלי התקשורת המיינסטרימים שמונעים משיקולי רייטינג היו קופצים על ההזדמנות לפרוץ לשידורים חיים ולשדר מתוך השטח אם ההפגנה במוצאי שבת אכן הייתה מצליחה לעורר את הציבור הרחב. זה לא קרה, משום שהפגנת הגז נתפסה בציבור כהפגנה נישתית של פעילי שמאל רדיקלי - שיח פנימי בינתיים של אקטיביסטים חברתיים שאינו מצליח לפרוץ את גבולות הנישה גם לא באמצעות הרשתות חחברתיות.

תמריץ נוסף להפגנה במוצאי שבת היה עלייתה לאוויר של הסדרה המצוינת "מגש הכסף" של דורון צברי. הסדרה בת שלושת הפרקים, שהושקה בתחילת החודש והפכה ללהיט ויראלי, מתארת שלושה גיבורים מתחום הכלכלה-חברה: מייסד דה מרקר, העיתונאי גיא רולניק, החשב הכללי באוצר לשעבר, ירון זליכה, והפרופסור דני גוטווין, פעיל חברתי בעל השקפת עולם סוציאליסטית קלאסית. מספר הצפיות העצום בסדרה (כחצי מיליון רק ביוטיוב, נכון לזמן כתיבת המאמר) מלמד שהישראלים של אחרי מחאת 2011 הם מעורבים, מודעים ומעוניינים מאוד בשינוי. אולם למרות שהציבור נעשה ביקורתי יותר בשנים האחרונות כלפי השיטה הכלכלית הקיימת - הוא עדיין מבולבל בכל מה שקשור לגיבוש אלטרנטיבות ולקידומן.

מה שברור הוא, שבעוד שהציבור מבין לעומקו את מחדל הדיור, את עיוותי יוקר המחייה ואת חוסר התחרות בין הבנקים, בנושא הגז הוא לא השתכנע שמדובר בבעיה חמורה כל כך או בשחיתות שלטונית.

גם בזירה הפוליטית, לא כל יריביו של נתניהו יוצאים נגד המתווה. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד אמנם התנגדו בכנסת בעת ההצבעה על הליך עקיפת הממונה על ההגבלים העסקיים, אולם זה היה אקט שנועד למחות על דרך אישור המתווה ולהקשות על ראש הממשלה, יותר מאשר להביע התנגדות למתווה עצמו. אפילו במפלגת העבודה יש גורמים שחושבים שההתנגדות של יחימוביץ' וח"כ איתן כבל היא לא יותר מפופוליזם עיוור, אבל הם לא מוכנים להתבטא פומבית בנושא מחשש שיינזקו ציבורית. המצב הזה במערכת הפוליטית הינו ביטוי נוסף לכך שההתנגדות למתווה הגז רחוקה מלהפוך למחאה המונית שתאיים על כוונותיו של נתניהו להמשך אישור המתווה.