האם יצליח הרצוג להימלט מגורל קודמיו בראשות העבודה?
מפלגת העבודה ידועה בקוד הגנטי של חיסול ראשיה אחרי מפלה בבחירות. בינתיים הרצוג מצליח להחזיק מעמד, אך מתחת לפני השטח המריבות מתלהטות. במקום להתמקד בהנהגת האופוזיציה מול ממשלה מקרטעת, הוא טרוד בהישרדות. זה מה שקרה גם השבוע.
ביום ראשון הקרוב [8 בנובמבר] תתכנס ועידת מפלגת העבודה בתל אביב, כשעל סדר יומה אישור צירופם של 450 צירים חדשים. לכאורה מדובר בהליך פרוצדורלי משמים וצפוי. אבל במפלגה כה סוערות הרוחות, עד שנראה כי היא שוב צועדת במסלול המוכר והידוע של חיסול יושב הראש שלה אחרי תבוסת הבחירות.
נגד הרצוג נטען הפעם, כי המהלך שהוא מוביל לצירוף שרירותי של 450 צירים הוא הליך לא תקין, שנועד להעניק לו כוח ולאפשר לו להטות הצבעות לטובתו בסוגיות עקרוניות; למשל דחיית מועד הפריימריז לראשות המפלגה.
הרצוג אינו היו"ר הראשון שפועל באופן הזה. עשו זאת גם קודמיו אהוד ברק ושלי יחימוביץ'. אבל בימים אלה, כאשר מתחת לפני השטח ומעליו מאותגרת מנהיגותו ודמויות חדשות וישנות נושפות בעורפו, נראה שהעניינים יצאו מכלל שליטה.
רק כך ניתן להסביר את התפרצותו בישיבת סיעת המחנה הציוני השבוע [2 בנובמבר], במהלך עימות שפרץ בינו לבין ח"כ פרופ' יוסי יונה. העימות בין השניים החל כשיונה ביקש לקיים דיון בנושא צירוף החברים החדשים לוועידה – כפי שדרשו פעילים מרכזיים במפלגה במכתב ששלחו להרצוג.
