האם גל הטרור יוביל למשבר פוליטי?

לוח הזמנים הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לקראת פתיחת מושב החורף של הכנסת החודש, היה אמור להתמקד בדיוני תקציב המדינה לקראת אישורו בכנסת.

על פי ההערכות שרווחו במערכת הפוליטית ערב ראש השנה, הקואליציה תעבור את משוכת התקציב, מה שהיה אמור לתת לראש הממשלה שקט פוליטי לפחות לשנה, ולהשאיר בינתיים את המחנה הציוני לדשדש באופוזיציה. לאור מצבו הנוח של נתניהו, ובעוד האופוזיציה נותרת חסרת שיניים, נראה כי גובר עניינו של הרצוג להצטרף לקואליציה. ואכן,  חרף הכחשותיו הפומביות של יו"ר המחנה הציוני, הרי שבשיחות סגורות בעבודה ובליכוד מדברים על להוציא לפועל את אופציית האחדות אחרי החגים. בתרחיש כזה נתניהו יהיה חייב להציג תוכנית להתנעת המו"מ עם הפלסטינים, מה שגם עשוי להביא להוצאת הבית היהודי מממשלתו. בשלב זה לא ברור עד כמה נתניהו באמת מכוון לשם, אבל העובדה ששרים בכירים בליכוד עסקו בתרחיש הזה, מלמדת כי הוא אכן נלקח בחשבון.

אבל בפוליטיקה, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. גל הטרור ששוטף את ירושלים ואת יהודה ושומרון בימים האחרונים מאתגר את ממשלת הימין של נתניהו, ולמעשה מניח לפתחה את מה שנראה כמו המשבר הקואליציוני הראשון שלה. במילים אחרות, לא התקציב הוא המשוכה שנתניהו צריך לעבור, אלא הלחץ המבעבע מהאגף הימני של הקואליציה, בהובלת שרי הבית היהודי והשטח בליכוד, והביקורת מהאופוזיציה שמוביל יו"ר ישראל ביתנו ושר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן.

בעודו בניו יורק, לשם נסע לרגל נאומו בעצרת האו"ם, מאז רצח בני הזוג הנקין ליד איתמר ביום חמישי (1 באוקטובר), שקע ראש הממשלה במאמצים להכיל לא רק את גל הטרור, אלא גם את התסיסה הפוליטית מימין. הוא הבטיח שהרצח לא יעבור בשקט והטיל את האחריות על אבו מאזן והרשות הפלסטינית, שלדבריו עוסקים בהסתה נגד ישראל. אבל הטרור רק המשיך להכות. בזה אחר זה זרמו הדיווחים הקשים לארה"ב: במוצאי שבת (3 באוקטובר) נרצחו שני ישראלים נוספים בעיר העתיקה בירושלים על ידי מחבל פלסטיני, וכמה שעות אחר כך נער בן 15 נדקר בעיר.

במקביל, מאז יום שישי מצוי נתניהו במתקפה פוליטית חריפה ומתוזמנת עליו מצד שרי הבית היהודי. בזה אחר זה התראיינו השרים נפתלי בנט, איילת שקד ואורי אריאל, יצאו נגד מדיניותו, והתנערו ממחוייבותו לחזון שתי המדינות שעליה חזר ראש הממשלה בנאומו בעצרת האו"ם.

גם שרי הבית היהודי נתונים בתקופה האחרונה תחת לחץ פוליטי. הם נדרשים על ידי הציבור שבחר בהם לא רק להגיב ביד קשה מול גל הטרור, אלא גם לבנות בשטחים בתגובה. הלחץ המופעל על בנט, שקד ואריאל מתרגם לביקורת כלפי ראש הממשלה. נתניהו צפה ביום שישי [2 באוקטובר] בשרה שקד חובטת בו בראיון בערוץ 2, ואומרת בין השאר: "הבית היהודי לא עומד כרגע בהנהגת המדינה, זה ראש הממשלה. הוא מאמין בשתי מדינות ואנחנו חושבים שזו טעות...צריך לבנות ולא להתבייש, ככה הציונות קמה". הוא קיבל דיווחים על דברים דומים שאמרו בנט ואריאל והוא רתח, בעיקר על השניים הראשונים, שמלכתחילה צירף לממשלתו רק בלית ברירה.

בשעות לפני שעלה על המטוס בדרכו חזרה לישראל, נתניהו פעל בכל דרך להרגעת הרוחות במערכת הפוליטית. מקורביו יצאו במתקפת נגד כלפי בנט ושקד (מבלי לנקוב בשמותיהם), כמוה לא זכורה בתקופת הממשלה הנוכחית. הטקס שהוכתב לעיתונאים כלל את הדברים הבאים: "נמאס מהניצול הציני של הפיגוע הנורא על ידי שרים בממשלה כדי להפיק רווחים פוליטיים ולהעלות הצעות שכבר מתבצעות ממילא על ידי מערכת הביטחון. יש שרים שמתנהגים כמו גדנ"עים בפייסבוק, ועדיין לא מבינים את המשמעות של חברות בממשלה ואת האחריות הנלווית לה. אי אפשר להיות בממשלה ובאופוזיציה בעת ובעונה אחת".

במקביל זרמו בקצב גובר מסביבת ראש הממשלה דיווחים על כוונתו לקיים דיון ביטחוני עם ראש השב"כ והרמטכ"ל עוד לפני כניסת החג השני, ובמוצאי החג לכנס את הקבינט המדיני-ביטחוני כדי לדון בדרכי תגובה. בינתיים הוא הורה לשר התחבורה ישראל כץ להתחיל בהקמת כבישים עוקפים באזורים המועדים לפעילות טרור. ההנחיה הזאת, שעליה דיווח כץ בעצמו בראיונות לתקשורת, נועדה להרגעת הרוחות בציבור הישראלי, כמו גם ההודעה על התקדמות בחקירת רצח בני הזוג הנקין וגל המעצרים המתועד בשכם.

נתניהו, שכוחו הפוליטי נגזר מתדמיתו כ"מר ביטחון", וכמבוגר האחראי בסביבה פוליטית לא מנוסה וילדותית, הוא הראשון להבין שכל פיגוע כזה הופך אותו לפגיע ציבורית ופוליטית. הוא הראשון להבין שבזמנים כאלה האלקטורט בימין עלול לזלוג ממנו לקצוות: לבנט ולליברמן. בנוסף, הוא איבד את האג'נדה הביטחונית העיקרית שלו בשנים האחרונות - האיום האיראני - ואין לו יותר לאן לברוח כשהוא צריך לגייס מאחוריו את ההמונים.

בינתיים גם הולכת ומחלחלת בתקשורת ובציבור התחושה שלמרות ההכחשות מצד גורמי הביטחון, אנו נמצאים בתוך אינתיפאדה שלישית. ובאווירה הזאת נתניהו ימצא את עצמו מהר מאוד בקרב בלימה פוליטי. בכל מערכות הבחירות שניהל, נתניהו תמיד נצמד לבסיס הפוליטי משלו מימין. למעשה זו הפכה לתורת הלחימה הפוליטית שלו, המתבססת על האמונה שאם ישבור למרכז - הוא יאבד את שלטונו.

ראש הממשלה אמנם אינו מצוי כרגע בקמפיין בחירות, אבל הוא נקלע בניגוד לרצונו למשבר פוליטי משמעותי ראשון בממשלתו. המשבר הזה הופך לרלוונטית יותר מתמיד את השאלה האם נתניהו יפעל בניגוד לאינסטינקט הפוליטי שלו, יוציא את הבית היהודי מהממשלה, ויכניס לתוכה את המחנה הציוני. שר האוצר משה כחלון ושר הפנים אריה דרעי מאוד מעוניינים שיעשה כך. בפני נתניהו יש שוב הזדמנות להחליף דיסקט, ולשבור לכיוון המרכז. לעת עתה, לא ניכרים סימנים שהוא קרוב לבצע זאת.