דילוג לתוכן העיקרי

השואה, גרסת נתניהו

נתניהו לא מהסס לסלף את ההיסטוריה כדי לגלגל את האחריות למצב – ממנו לאבו מאזן. שר ישראלי לשעבר, שארגן פגישת פיוס בין השניים לפני ראש השנה, אך זו טורפדה, אומר השבוע: "זו שגיאה קשה. פגישה כזו הייתה מונעת פיצוץ".
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu waits to deliver a speech during an international Jewish leaders meeting in Jerusalem October 20, 2015.  REUTERS/Amir Cohen - RTS57RX

כעשרה ימים לפני ראש השנה, בסוף אוגוסט השנה [2015], ביקש יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן מאנשיו, שיקשרו אותו עם אישיות ישראלית פוליטית שהוא מכיר היטב. האיש היה חבר כנסת ושר בממשלות ישראליות רבות, פרש לאחרונה, מקושר היטב בצמרת הפוליטית ומכיר מקרוב את בנימין נתניהו. אבו מאזן ביקש ממנו "לקפוץ לביקור" במוקטעה שברמאללה. האיש הסכים ברצון. הפגישה ביניהם התקיימה כמה ימים אחר כך, בסביבות שבוע לפני תום השנה העברית.

בשיחות פרטיות שקיים הישראלי לאחר המפגש, הוא תיאר את אבו מאזן כמנהיג בודד, קודר, מיואש, שמחשב את קצו ומשווע לעזרה; הוא שוקל להתפטר מתפקידו, "לקרוא לאלוף הפיקוד הישראלי, לתת לו את המפתחות לגדה המערבית"; הוא לא מסוגל לספק תקווה לבני עמו, הוא מדווח על "נתק מוחלט עם הישראלים, עושים מאתנו צחוק, אני לא יכול לעשות כלום בלי אישור של ישראל, הכל תקוע, אין משא ומתן, ההסכמים לא מיושמים, לא נותרה לי ברירה".

הישראלי, שמכיר את אבו מאזן והיה איתו בקשר בעבר, ניסה לדבר על לבו ולעודדו. הוא הפציר בו לא להתפטר. "זה יגרום לייאוש לכל שאר האנשים שעוד מאמינים בתהליך השלום", אמר לו, "וגם אין מי שיחליף אותך. יכול לקרות אסון אם תתפטר".

ואז, על פי הדיווחים, אמר לו אבו מאזן את הדברים האלה: "אני רוצה לעשות שלום. אני יודע שהישראלים לא מאמינים לי, אבל אני באמת רוצה. אני יודע שאם אעשה את זה, יכול להיות שהגורל שלי יהיה כמו של סאדאת ורבין, אבל לא אכפת לי".

אבו מאזן ביקש מבן שיחו הישראלי להעביר לבנימין נתניהו את המסר הזה, על המצב. בן השיח הסכים ברצון. למחרת, כבר ישב מול נתניהו בירושלים ודיווח לו. "המצב מסוכן", אמר לראש הממשלה, "זה לא הולך לשום מקום, הוא מיואש, יכול להיות פיצוץ. מה, אתה באמת רוצה לנהל את הגדה המערבית בעצמך?", שאל את נתניהו. במהלך השיחה, העלה המתווך הצעה בפני נתניהו: "בוא נארגן ביניכם פגישה חשאית. אצלי בבית. אף אחד לא יידע מזה. עכשיו, מיד, תוך יומיים, עוד לפני ראש השנה. מה אתה אומר?"

להפתעתו, נתניהו הרהר כמה שניות והסכים מיד. "אין בעיה. אם הוא בא, אני בא". הישראלי הציע לו, בעצם, להקים ערוץ חשאי בינו לבין אבו מאזן. "פגישות רשמיות מתוקשרות יכולות לגרום עכשיו רק נזק", אמר, "אתם צריכים לשבת באינטימיות ולשבור את הקרח ביניכם". נתניהו, כאמור, הסכים. הישראלי שב לביתו, וניסה להתקשר לאבו מאזן. אלא שהוא לא הצליח להשיג אותו. עוזריו של יו"ר הרשות הפלסטינית סיננו אותו. הראיס עסוק, הוא בפגישות, הוא יחזור אליך אחרי החג. המתווך התעקש שזה דחוף ויש לו תשובה חשובה, אך לשווא. הוא הבין שמשהו קרה בצד השני.

כעבור זמן קצר טס אבו מאזן לפריס, שם נפגש עם ארבעה שגרירים ישראלים לשעבר בצרפת. הפגישה [21 בספטמבר] סוקרה בישראל ובמהלכה, כך דווח, אמר אבו מאזן שהוא מוכן לפגוש את נתניהו, אך "צד שלישי" מונע את קיום הפגישה. כעבור כמה ימים התברר שכוונתו של אבו מאזן הייתה לאמריקאים. התברר שג'ון קרי, על פי גרסת אבו מאזן, סבור שמפגש בינו לבין נתניהו שלא יתוכנן ולא יעלה יפה יכול לגרום נזק ולייצר פיצוץ. דובר מחלקת המדינה אמר, בתגובה, שהמידע "אינו מדויק". כך או אחרת, הפגישה לא התקיימה.

"זו שגיאה קשה", אמר השבוע המתווך הישראלי לאל-מוניטור, "פגישה כזו לא הייתה מביאה לפיצוץ אלא להיפך, מונעת אותו. אם מדובר בפגישה רשמית ומתוקשרת, אז אולי האמריקאים צודקים. אבל הפגישה שהייתה אמורה להתקיים בביתי, לא הייתה בעלת אופי כזה. היא הייתה נשארת חשאית, לא גורמת נזק לאף אחד מהצדדים, ומסייעת לשבור את הקרח ביניהם. צר לי שהאמריקאים לא הבינו את זה".

עכשיו, לצדדים נותר לאסוף את השברים. בשבועות האחרונים, מאז פרץ גל הטרור המכונה "אינתיפאדת הסכינים", הפך נתניהו את אבו מאזן לשק חבטות. צריך לציין שיו"ר הרשות הפלסטינית מרוויח את זה ביושר, בהתבטאויות המכשירות את הפיגועים האחרונים ומלהיטות את האווירה בישראל. כלי התקשורת של הרשות הפלסטינית ממשיכים את ההסתה וליבוי השמועות על כוונת ישראל לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית, ופרסום רשמי של הפת"ח השבוע הבהיר כי "הכיבוש" מיוחס גם לשטחים שנכבשו לפני מלחמת ששת הימים ב-1967. אמירה כזו שומטת את הבסיס מעצם קיומה של ישראל, שהוקמה ב-1948, ורואה בכל שטחה למעשה "שטח כבוש".

נתניהו לא יפספס הרמות כאלה להנחתות, ואת השערורייה שלו הוא עורר ביום שלישי [20 באוקטובר], בנאום שנשא בפני הקונגרס הציוני בירושלים. נתניהו טען כי אדולף היטלר כלל לא רצה להרוג את היהודים, אלא רק לגרש אותם. על פי נתניהו, המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני הלך אל היטלר ואמר, "אם תגרש אותם, כולם יבואו לכאן. אז מה לעשות איתם? שאל אותו (היטלר). תשרוף אותם, השיב (המופתי)".

עד כאן סיפור המעשייה של נתניהו. הסערה פרצה כמעט מיד. נתניהו הופך, בעצם, את הפלסטינים לגרועים מהנאצים, לאלה ששכנעו את היטלר לבצע את השואה ביהודי אירופה. אפילו ראשי האופוזיציה בישראל, שנותנים לנתניהו גיבוי מסוים מאז פרץ גל הטרור, הסתערו עליו בזעם. הגדילה לעשות יו"ר מרצ זהבה גלאון, שציינה כי הטבח בבאבי יאר, בו נרצחו למעלה מ-33 אלף יהודים, אירע חודשיים לפני הפגישה בין היטלר למופתי, וכי גם 200 אלף יהודי ליטא נרצחו עוד לפני הפגישה הזו, בהם רבים ממשפחתו של נתניהו.

דבריו של נתניהו מסעירים גם את עולם האקדמיה. היסטוריונים, חוקרי שואה ומומחים מאוחדים בדעה כי אמירתו של ראש הממשלה אינה קשורה למציאות. "הפתרון הסופי" יצא לדרך באופן לא רשמי עוד לפני שהיטלר וחוסייני נפגשו (נובמבר 1941), מעשי רצח וטבח רבים שבוצעו עוד קודם לפגישה מוכיחים זאת.

למציאות הכאוטית של המזרח התיכון יש גם חוש הומור, כי לוח הזמנים זימן לנתניהו, למחרת אמירתו המסעירה, ביקור ממלכתי בברלין, אצל הקנצלרית אנגלה מרקל. הוא מגיע לשם כמי שכמעט "מכשיר" את היטלר, ש"לא רצה להרוג יהודים", ומאשים את הפלסטינים בשואת יהודי אירופה.

הלך הרוח הנוכחי של נתניהו מאפשר לו לקדש את המטרה: גלגול האחריות על המצב ממנו, לאבו מאזן. מבחינת נתניהו, כל האמצעים להשגת המטרה הזו כשרים, גם סילופה ושכתובה של ההיסטוריה, כולל פרקיה האיומים ביותר.

More from Ben Caspit

Recommended Articles