ריבונות ישראל בירושלים בסכנה

לראשונה מאז האינתיפאדה השנייה, מזעיקה ישראל [13 באוקטובר] את צה"ל לירושלים. כשעלה לשלטון לראשונה, בשנת 1996, הייתה סיסמת הבחירות של נתניהו "פרס יחלק את ירושלים". הסיסמה הזו תפסה כאש בשדה קוצים ופגעה קשות בשמעון פרס, תוך ניצול "ירושלים", הערך המקודש לרוב רובם של הישראלים באשר הם. נתניהו העלה את ירושלים על ראש שמחתו והפך את עצמו למגן הרשמי של העיר. מאז, בכל פעם שהנושא המדיני עולה לכותרות בישראל, מיד מתפרצים דוברי הליכוד ומאיימים כי "השמאל יחלק את ירושלים".

ובכן, בימים אלה ממש היא מחולקת, ולא על ידי השמאל. למי ששכח, בישראל מושלת ממשלת ימין מובהקת. בפעם הראשונה אין בממשלה גורמים ממתנים או ממרכזים כמו מפלגת העבודה (אהוד ברק) וקדימה (ציפי לבני), ואפילו שרי ליכוד מתונים כמו דן מרידור ומיכאל איתן כבר נעלמו מהנוף. דווקא הממשלה הזו נאלצת עכשיו להכיר, דה פאקטו, בחלוקת העיר לשתי ערים נפרדות: המערבית והמזרחית. היהודית מול הפלסטינית.

כשנכבשה מזרח ירושלים בשנת 1967 אוחדו שני חלקי העיר. כשפרצה האינתיפאדה השנייה [2000], הוקמה גדר ההפרדה שקרעה מירושלים שכונות פריפריה פלסטיניות. עכשיו מתברר שישראל כבר מזמן לא מממשת את ריבונותה במזרח העיר. סמלי השלטון אינם קיימים, נוכחות השלטון דלילה, מזרח ירושלים הפכה לשטח הפקר וחממת גידול לייאוש, ניכור, בדלנות וגם קיצוניות דתית. אם נוסיף לכל זה את ההסתה הקשה של גורמים כמו הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הישראלית, בראשותו של השייח' הקיצוני ראאד סלאח, הרשות הפלסטינית עצמה והרשתות החברתיות המהבילות, נקבל את מה שאנחנו מקבלים עכשיו. הזעקת צה"ל לסייע למשטרה בליבה של בירת ישראל, דומה מאוד להזעקת חיל הנחתים האמריקאי לפטרל בחוצות וושינגטון. סממן של ריבונות בסכנה.

אנו חיים בעידן של הפתעות. בישראל מתגעגעים לימים בהם סוכן איכותי בסביבתו של שליט ערבי כזה או אחר, בתוספת מערכת האזנות מתוחכמת, היו יכולים לנפק "פוליסת ביטוח" מודיעינית באשר לסיכויי מלחמה מפתיעה ולאפשר למנהיגים הישראלים לישון בשקט. העידן הזה חלף מן העולם. האינתיפאדה הנוכחית, שנקראת על ידי הפלסטינים "אינתיפאדת אל-קודס," ואפשר לכנות אותה גם בשם "אינתיפאדת הסכינים", באה בהפתעה לדרג המדיני הישראלי.

כשמנסים לפרוט את ההפתעה הזו, מקבלים נתונים סותרים. הדרג המדיני בישראל מקבל תדרוכים מגורמי הערכה ומודיעין רבים: אגף המודיעין של צה"ל, המוסד, השב"כ, משרד החוץ, המועצה לביטחון לאומי, מתאם הפעולות בשטחים. "המעריך הלאומי" הוא ראש אמ"ן. במקרה הפלסטיני המוסד אינו רלוונטי כי הוא אחראי רק על המתרחש מחוץ לגבולות ישראל והרשות הפלסטינית. בסביבת בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון טוענים שבכל התדרוכים בשנתיים האחרונות נאמר כי בשטחי הרשות ובקרב הציבור הפלסטיני עדיין לא הצטברה מסה קריטית שתייצר אנרגיה שתביא להתפרצות אלימה. הציבור הפלסטיני עייף ולא מעוניין בסבב נוסף של אלימות שיחזיר אותו אחורה לימים המסויטים ההם של האינתיפאדה השנייה.

הבעיה היא, שבאותה נשימה נאמרו לדרג המדיני בישראל דברים נוספים. אזהרות ברורות לפיהן התסכול בשטח מצטבר, התסיסה גוברת, הדור הצעיר של הפלסטינים מנותק מההנהגה הנוכחית, מחפש כיוון ומשמעות, ויש סימנים לכך שהשליטה על השטח עלולה להתערער. המזהירים היו פיקוד המרכז, האחראי על שטחי הרשות הפלסטינית, ובעיקר האלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם הפעולות בשטחים. האלוף מרדכי, המכונה "פולי" בכל רחבי המזרח התיכון, נחשב לאחד המומחים הבקיאים ביותר במתרחש אצל הפלסטינים. התוספת המרתקת בעניין הזה היא הדילמה בין סוגי מודיעין: כזה המבוסס על נתונים ועל איסוף מודיעיני מסודר של סיגינט (אמצעים אלקטרוניים) ויומינט (סוכנים), מול כזה המבוסס על תחושות בטן, על הלכי רוח, על טרנדים תקשורתיים ותרבותיים. האזהרות שהושמעו על ידי מתאם הפעולות בשטחים ופיקוד המרכז היו מבוססות על הסוג השני של המודיעין. במקרה הזה, הוכח שלפעמים תחושות הבטן מנצחות את תמלילי ההאזנות, הסוכנים המקצועיים והתכלול של שניהם. לפעמים, הבטן מנצחת את הראש. זה בדיוק מה שקורה עכשיו, באינתיפאדת הסכינים.

האינתיפאדה הזו שונה מקודמותיה. זו הפעם הראשונה בה אין "בעל בית" על המגרש. אין גורם מסוים שהוא היוזם, המנהל, המתכלל של האירועים. אין מטרות. אין את מי ללכוד, לנטרל או לחסל. זו אינתיפאדה הפכפכה, מוזרה, שמבעבעת ברשתות החברתיות ומתפרצת בברבריות בהתקפות של בודדים או קבוצות קטנות. פלסטינים צעירים, אחד מהם בן 13, מתנפלים על ישראלים בסכינים, גרזנים וקולפני ירקות, דורסים אותם ברכב, יוצאים ומכים אותם בגרזנים, בהתקפי זעם לא רציונליים, לא מוסברים ולא נשלטים. חלק מהם נובע ממסע ההסתה סביב הר הבית ומסגד אל אקצא.

הנפיצות של הר הבית והעובדה שהאינתיפאדה הבאה תצא ממנו, נסקרו כאן במאמרים קודמים. זאת ועוד: לאחר הפגישה בין יצחק הרצוג לאבו מאזן לפני מספר חודשים ברמאללה [18 באוגוסט], פורסמה כאן אזהרה שמסר המנהיג הפלסטיני ליו"ר האופוזיציה הישראלי: אבו מאזן חשש מאינתיפאדה שלישית ומ"אובדן שליטה על השטח". הרצוג סיפר את הדברים לא רק לאל-מוניטור, אלא גם לנתניהו, שלא הגיב. עכשיו הוא בוודאי מתחרט.

חשוב להדגיש: לישראל אין כל כוונה להשתלט על המסגד או לשנות את הסטטוס קוו הנהוג בו, אבל הפלסטינים קשובים יותר לתיאוריות הקונספירציה המבוססות על אמירות הבאות מהימין המשיחי הישראלי. העניין הוא, שהמשיחיים בישראל רחוקים מהשלטון מרחק רב, ומי שמתייחס לדבריהם כאל תרחיש שעומד לקרות עושה מניפולציה. כל זה לא חשוב כרגע, כי הפלסטינים משוכנעים שישראל מתכוונת לגזול מהם את המסגד.

עד שלא ייעשה מעשה שלטוני ישראלי ברור וצלול, כמו סגירת הר הבית ליהודים לתקופת הרגעה, אין סיכוי שהלך הרוח הפלסטיני ישתנה. אם הוא לא ישתנה, האינתיפאדה המוזרה הזו תימשך.