דילוג לתוכן העיקרי

מדינת האקסטרים

זה הפרדוקס הישראלי המפורסם: אם תשאלו את הישראלי הממוצע, הוא יגיד לכם שהמצב הביטחוני מפחיד אותו, המצב הכלכלי מלחיץ אותו, הלחץ התמידי מערער את עצביו ובגלל כל זה הוא מאושר. ובעתיד? המצב אפילו יהיה טוב יותר.
RTR4YI4E.jpg

מאז ומתמיד מדורגים הישראלים במקומות הגבוהים ביותר במדדי האופטימיות השונים המתפרסמים על ידי ארגונים בינלאומיים, ובהם האו"ם. למרות העובדה שישראל היא המדינה היחידה שקיומה עדיין אינו מובן מאליו ומוטל בספק, ושכל אזרחיה נמצאים בכל מקום ובכל זמן תחת איום ממשי של מאות אלפי רקטות וטילים, הישראלים נהנים מכמות גדולה של חיוניות; וגם במדדי האושר השונים הנמדדים מפעם לפעם הם בצמרת, הרבה מעל מדינות אירופיות שלוות או מעצמות כמו ארה"ב ורוסיה.

זה הפרדוקס הישראלי המפורסם שהופך את המדינה הזעירה מוקפת האויבים והנתונה במלחמה מתמדת, לסוג של גן עדן מעורבב בגיהינום. התרכובת הבלתי אפשרית הזו מחוללת, מדי פעם, גם נפלאות.

סקר שפורסם לא מזמן [אוגוסט 2015] מדרג את ישראל במקום הרביעי בעולם (!) בטבלת "המקום הכי טוב לגדל בו משפחה". במקום הראשון ניצבת אוסטריה, אחר כך פינלנד ושבדיה, ובמקום הרביעי ישראל. הרבה לפני בריטניה, גרמניה, ארה"ב ומעצמות כלכליות נוספות. אם תשאלו את הישראלי הממוצע, הוא יגיד לכם שהמצב הביטחוני מפחיד אותו, המצב הכלכלי מלחיץ אותו, הלחץ התמידי מערער את עצביו ובגלל כל זה הוא מאושר. כן, זו המציאות.

יום הכיפורים הוא הזדמנות מצוינת לנסות לתהות על הסוגיה הזו. כמה ימים קודם, בראש השנה [13 בספטמבר], התפרסמו בישראל שני סקרים גדולים (ב"מעריב" וב"הארץ") המנסים לרדת לעומק נשמתו של הישראלי הממוצע. גם בתוך הסקרים הללו (בסקר "מעריב") נמצא פרדוקס פנימי מדהים: הנסקרים נשאלו איך השתנה מצבם בשנה החולפת לעומת שנים קודמות בשלושה תחומים: מצב כלכלי אישי, מצב ביטחון אישי ומצב ביטחון כללי. בכל התחומים הללו דווחו הנסקרים כי מצבם בשנה החולפת החמיר. 35% טוענים שהמצב החמיר בתחום הכלכלי-אישי (רק 26% אומרים שהשתפר), בביטחון האישי שליש מדווחים על החמרה ורק 23% על שיפור והתוצאה דומה גם בביטחון הכללי.

ואז, בשאלת הסיכום, האם מצבכם באופן כללי טוב יותר או רע יותר מאשר בסיום השנה הקודמת, 29% מדווחים שהמצב טוב יותר, ורק 22% סבורים שהוא רע יותר. גם כשמגדילים את הרזולוציה ושואלים מה יהיה לדעתך מצבה של ישראל בעוד עשור, מגלים אופטימיות: 39% סבורים שהמצב יהיה טוב מאשר היום, בעוד רק 26% חושבים שהמצב יהיה גרוע יותר.

במילים אחרות: הישראלים מדווחים על החמרה במצבם הכלכלי והביטחוני, ואחרי זה מדווחים על שיפור כללי במצבם, וכל זה קורה במקביל, באותן שאלות, אצל אותם אנשים, באותו מקום ובאותה שעה. זאת, ועוד: הישראלים גם משוכנעים שהעתיד יביא איתו חדשות טובות. כל זה קורה כשמסביב מתפרק המזרח התיכון בקול נפץ עז, ארגוני טרור הולכים ומצטברים על הגדרות של המדינה הדמוקרטית האמיתית היחידה במזרח התיכון, איראן מקבלת רישיון בינלאומי להקים אימפריה פרסית חדשה מטהרן ועד ביירות ומסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל בעולם נמשך במלוא עוזו. לא לחינם נוהגים הישראלים לעיתים קרובות לסגור פגישה או שיחה באמירה הסתומה "יהיה טוב". ובכן, הם כנראה גם מאמינים בזה.

האופטימיות והחיוניות הזו אינן משתקפות רק בסקרים. על הכלכלה הישראלית היציבה נכתבו כבר מאמרים רבים. ישראל נחשבת ל"אומת ההייטק", והיצירתיות הישראלית עשתה לה שם למרחקים. אפשר לראות את זה גם בפריון. ממוצע התינוקות למשפחה ישראלית גדול בהרבה מהמקובל במערב. כאשר אתה מטייל בתל אביב הדבר העיקרי שתראה הוא ילדים, תינוקות, עגלות תינוק, אימהות צעירות, נשים הרות. ישראל היא מעצמת פריון, ולא רק בזכות הילודה המוגברת במגזר החרדי ובמגזר הערבי. גם הישראלים שאינם דתיים אוהבים ילדים ועושים ילדים ורואים בגידול הילדים משימת ומשמעות חיים. הם מביטים סביב, מצקצקים בלשונם, אומרים לעצמם "לאיזה מן עולם הבאנו את הילדים האלה", וממשיכים להביא אותם.

מהו סוד החיוניות הישראלית? הנוסחה הזו לא פוצחה. לדעתי, דווקא הקשיים הקיומיים והאיומים הקשים והקבועים שמטילים את צלם על החברה הישראלית, הם הגורמים לפרץ האדרנלין לשטוף את המדינה ולדרבן את אזרחיה. בישראל הכל קורה באקסטרים. המציאות הזו מחדדת את החושים, מעוררת את היצרים הקיומיים, מדרבנת את האנשים והופכת את החיים למעניינים ומאתגרים הרבה יותר מאשר בחברות השפע המערביות, הרגועות (יחסית), השקטות. דווקא שם, מאבדת האוכלוסייה את יצר הקיום וההמשכיות שלה, הפריון נמוך בהרבה מהקו המפריד בין צמיחה להתפוגגות (נדרשים 2.18 ילדים למשפחה כדי שחברה תמשיך להתקיים. במדינות רבות באירופה הפריון נמוך בהרבה מזה). הקללה הסינית המפורסמת, "שיהיו לך חיים מעניינים", מתגשמת בישראל במלואה, ומתברר שיש בה גם ברכה. מעניין כאן, אולי אפילו מרתק, וזה הופך את ישראל למקום קשה, מסוכן, קצת מטורלל, אבל כנראה גם אופטימי ומאושר.

נתונים מעניינים נוספים: על פי "הארץ", 98% מערביי ישראל מאמינים באלוהים, בעוד "רק" 70% מהיהודים בישראל מאמינים באלוהים. מדד האושר הוצמד למדרג הדתי והביא מסקנה מעניינת: ככל שאתה דתי יותר, אתה מאושר יותר. 78% מהיהודים החרדים מאושרים, 74% מהדתיים מאושרים, רק 64% מהמסורתיים בישראל מאושרים, בעוד אצל החילונים רק 59% אחוזים מאושרים. הרבה יותר קל להיות מאושר בחסות אלוהים. אם נפריד את האושר לדתות, נקבל שוב ממצאים מרתקים: הדרוזים הם המאושרים ביותר בישראל. 86% מהם מאושרים. אצל הנוצרים רק 71% מאושרים, אצל המוסלמים 68%, אצל היהודים רק 64%.

בקרב היהודים, כרגע מגדירים את עצמם 12% כחרדים, 12% דתיים, 9% מסורתיים-דתיים. בסך הכל 33% דתיים. עוד 23% הגדירו את עצמם כמסורתיים לא דתיים, ואילו 42% הגדירו את עצמם כחילונים. כוחם של החילונים בחברה היהודית ממשיך להתכרסם כל הזמן, הם כבר לא רוב מוחלט מהאוכלוסייה אבל הם עדיין הקבוצה הגדולה ביותר. אם נחבר להם את המסורתיים הלא-דתיים, נקבל 65% מהאוכלוסייה, נתון שמסביר את העובדה ש-61% מהיהודים השיבו שהם נוסעים בשבת, לעומת 37% שאינם נוסעים בשבת.

כשאתם קוראים את המאמר הזה, חלק גדול מהיהודים בישראל צמו את צום יום כיפור. מעניין, למרות שהציבור הלא דתי הוא עדיין 65% מהחברה הישראלית, הרי שסקרים שנתיים מגלים שבין שני שלישים לשלושה רבעים מהיהודים הבוגרים בישראל צמים ביום כיפור. היום המיוחד הזה, שנותר קונצנזוס לאומי בישראל, הוא הרבה יותר מחג דתי. הצום ביום כיפור, עבור הישראלים, הוא סוג של שיוך דתי, לאומי, היסטורי. כן, וזה גם טוב לדיאטה. אנחנו מפטמים את עצמנו לעייפה כמעט בכל שאר חגי תשרי האינסופיים שלנו, אז ראוי שיום אחד נצום.

More from Ben Caspit

Recommended Articles