ישראל בהלם. ביום חמישי [30 ביולי] פרץ חרדי קיצוני בשם ישי שליסל אל תוך "מצעד הגאווה" בירושלים חמוש בסכין גדולה, דקר בני נוער ללא אבחנה ונעצר בידי השוטרים רק לאחר השתוללות ארוכה. ביום ראשון נפטרה מפצעיה הצעירה שירה בנקי, בת 16. החרדי הדוקר, שליסל, השתחרר לפני פחות מחודש ימים לאחר שריצה עשר שנות מאסר על מעשה דומה בדיוק לפני עשור, במצעד הגאווה בירושלים.

בעוד הישראלים מתאוששים מהטראומה הזו, השליכו אלמונים בקבוק תבערה אל בית משפחה פלסטינית בכפר דומא בשומרון. הלהבות אחזו בבית במהירות ובני המשפחה לא הצליחו להיחלץ ממנו. הפעוט הפלסטיני עלי דוואבשה, בן כשנה וחצי, נשרף למוות. הוריו פצועים אנוש, כמו גם אחיו (בן 4). הרופאים בבתי חולים בישראל נאבקים על חייהם סביב השעון.

תחושת מועקה כבדה נחתה על החברה הישראלית בבת אחת, יחד עם גל חום כבד במיוחד שהביא איתו אוגוסט. האם ישראל משתנה? האם תופעות האביב הערבי הקיצוניות שהתפשטו סביבה זולגים גם אל תוך הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון? התשובה הקצרה היא לא. עדיין לא. אבל הסימנים המעידים מתחילים להצטבר והכתובת נרשמת, לנגד עינינו, על הקיר.

המקרה של שליסל פשוט יחסית. יש בישראל קבוצות קיצוניות ומסוגרות של חרדים שרואים בכל מה שמסמלת תל אביב כפירה. שליסל הוא אחד מהם. היה כאן כשל משטרתי חמור במודיעין, בערנות, באבטחה פיסית במהלך האירוע. שליסל ודומיו לא מאיימים, כרגע, על הדמוקרטיה הישראלית.