דילוג לתוכן העיקרי

מה נתניהו רוצה

גורם ישראלי בכיר אומר כי בשיחות סגורות ראש הממשלה מודה שלא יצליח לגייס את הרוב הדרוש בקונגרס לסיכול ההסכם עם איראן. אולם לדבריו, נתניהו מאמין שמספר גדול של מתנגדים ייתן תוקף לעמדה הישראלית, ויקטין את הנזק ליחסים בין המדינות.
Screen ShotYouTube.png

ככל שחולף הזמן במניין 60 הימים שניתנו לבתי הקונגרס בוושינגטון לבחון את הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, מאז שהוצג בפניהם ב-19 ביולי, עוסקים מכוני מחקר וכלי תקשורת בישראל ובארצות הברית במעקב הדוק אחר התפלגות הקולות בין תומכי ההסכם למתנגדיו. למתנגדי ההסכם מובטח כרגע רוב רגיל. בקרב הרפובליקאים השולטים גם בסנאט וגם בבית הנבחרים, כולם מתנגדים, והצטרפו אליהם גם כמה דמוקרטים. השאלה הבלתי פתורה לכאורה היא האם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, יצליח לשכנע מספיק נציגים בבית הנבחרים ומספיק סנאטורים להתנגד כדי להשיג רוב של שני שלישים בשני הבתים. רוב כזה, לפי החוקה האמריקאית, דרוש כדי לגבור על וטו נשיאותי שהנשיא ברק אובמה התחייב להטיל לאחר ההחלטה הצפויה של הרוב הרגיל.

אלא שדווקא במרכז העצבים של המאבק נגד ההסכם, בלשכתו של נתניהו בירושלים, התגבשה הכרה שהסיכוי להשיג רוב כזה, שידחה וטו נשיאותי, הוא אפסי. או במלותיו של גורם מדיני בכיר שביקש שלא להזדהות: ״בלתי נתפס״. למרות ההערכה הזו, הגורם אומר בשיחה עם אל-מוניטור שראש הממשלה לא מתכוון להרפות מהמאמץ מול הקונגרס כדי להגדיל את מספר המתנגדים ככל שניתן, עד שישיג את מה שהוא מכנה ״רוב מוסרי מהדהד״, גם אם לא ״רוב דוחה וטו״. לדבריו, נתניהו טוען בשיחות עם מקורביו כי אותו רוב מוסרי אמור לבטא את ההתנגדות הרחבה להסכם בקרב הציבור האמריקאי, שלפי סקרים שהתפרסמו בסוף השבוע האחרון כוללת קרוב לשני שלישים מהאזרחים.

לפי סקר רשת פוקס המזוהה עם הימין, 58% מהנשאלים השיבו שהיו דוחים את הסכם הגרעין עם איראן לו התבקשו להצביע עליו בקונגרס. 31% אמרו שהיו תומכים בו, ועשרה אחוזים ענו שאינם יודעים. בסקר גאלופ התוצאות תואמות: 33% מהאמריקאים חושבים שהנשיא אובמה חתם על הסכם טוב. 55% אינם שבעי רצון מהדרך שבה הוא התנהל מול איראן.

ראש הממשלה נתניהו מדגיש באותן שיחות, כי ההתנגדות בבתי הנבחרים גוברת, והוא נאחז בדעת הקהל האמריקאית בהחלטתו שלא להרפות. את התוקף המוסרי למאבק שהוא מנהל נגד נשיא ארצות הברית הוא שואב גם מכך שלדבריו, האמריקאים מוטרדים מהעובדה שההסכם מגדיל את האיום האיראני על ארצות הברית עצמה, ולא מסכנה לקיומה של מדינת ישראל. עוד מדגיש נתניהו, שבניגוד לציבור היהודי בארה"ב, הציבור האמריקאי בכללותו כבר אינו חצוי בעמדתו השלילית על ההסכם הרע שחתם אובמה.

נתניהו מאמין שלטווח ארוך, הנזק ביחסי ישראל ארצות הברית יהיה קטן יותר ככל שהרוב בקונגרס נגד ההסכם יהיה גדול יותר. ככל שההתנגדות בקונגרס תהיה ברורה ובולטת, כך יהיה לעמדתה של ממשלת ישראל יותר תוקף כשתצביע בפני הממשל על ההפרות האיראניות. לראש הממשלה הישראלי אין כלל ספק שהפרות כאלה יתגלו כבר מהרגע הראשון ליישום ההסכם. במקרה כזה, ישראל תדרוש תגובה מהירה ונחרצת.

כדי להבטיח רוב כמה שיותר גדול, נתניהו גם דוחה את כל הניסיונות של הממשל לקדם את חבילת הפיצויים הביטחונית שאמורה להבטיח את ביטחונה של ישראל. בהפצרות האמריקאיות להיכנס כבר עכשיו למשא ומתן כזה הוא רואה מלכודת דבש. ברגע שילכד בה, הוא חושש, יעניק לאובמה הישג משמעותי לנופף בו בפני המתנגדים בקונגרס, ואולי כך יצליח [הנשיא] לשכנע אותם לשנות את דעתם ולתמוך בהסכם. במצב כזה ישראל תוצג כמי שמתייחסת אל ההסכם כאל דבר מוגמר.

למרות זאת, במקביל למאבק הפוליטי בארה"ב, ראש הממשלה אינו מתכוון להתפשר בעניינים הביטחוניים, והוא בהחלט נערך ליום שבו יגיש לממשל את החשבון, בפירוט ובלי כל הנחות. זה יקרה אך ורק בעיתוי הראוי לדעתו. הסכמה על פיצוי ביטחוני עכשיו, אפילו דיונים עקרוניים בסוגיה, יחלישו את עמדתה של ישראל, ויגררו בהכרח, לתפיסתו של נתניהו, פיחות בעוצמת ההתנגדות בקונגרס. בסוגיה הזו הוא מתואם לחלוטין עם שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון. בכל השיחות שיעלון מקיים לאחרונה עם גורמים ביטחוניים ופוליטים בארצות הברית, גם הוא מבהיר שממשלת ישראל מתכוונת לקיים דיונים מפורטים בנושא - אולם רק אחרי ההצבעה הסופית בקונגרס. זה מה שאמר שר הביטחון למזכיר ההגנה אשטון קרטר בביקורו בישראל בחודש שעבר [20 ביולי]. 

נתניהו לא נרתע נוכח שורה של טיעונים וטענות שמוּטחים כלפיו בימים אלה: מדוע ישראל מסכנת את הקשרים האסטרטגיים עם ארצות הברית, אם ידוע לו שאין לו סיכוי לגבור על וטו נשיאותי? מה יהיו ההשפעות ארוכות הטווח של הקמפיין הזה על יהדות ארה"ב? ומה על המחיר שישראל תידרש לשלם אם בבחירות בנובמבר 2016 ייבחר שוב נשיא או נשיאה מהמפלגה הדמוקרטית?

״אני לא משחק דמקה. אני משחק שח!״, אומר נתניהו בתגובה לדברים האלה. הוא רואה במהלך שלו בבתי הנבחרים בוושינגטון לא רק מאבק אסטרטגי-מדיני, אלא שליחות אישית שהוטלה עליו מכורח הנסיבות ההיסטוריות שאליהן נקלע. מבחינתו, כל האמצעים כשרים. את כל הטענות שמעלים נגדו בהקשר הזה הוא דוחה בבוז. מקורן, לתפיסתו, בראיית עולם של שחקני דמקה.