דילוג לתוכן העיקרי

גירוש אסירים אינו מרחיקם מפעילות טרור

מעצר החוליה שביצעה לאחרונה שני פיגועי ירי בגדה מוכיח כי משוחררי עסקת גלעד שליט חוזרים לעסוק בטרור, וכי התפיסה לפיה אם ישראל כבר נאלצת לשחרר אסירים מהכלא יש לגרשם אל מחוץ לשטחי הגדה – היא שגויה.
Hamas militants take part in a march through the streets of Gaza City, marking the anniversary of a prisoner swap deal between Israel and Hamas, October 18, 2012. Last year, Israel freed more than 1,000 jailed Palestinians in a swap for Gilad Shalit, an Israeli soldier held in Gaza. REUTERS/Mohammed Salem (GAZA - Tags: POLITICS CIVIL UNREST ANNIVERSARY) - RTR39A0Z

שלושה שבועות בלבד נדרשו לשב"כ לעצור את החוליה שביצעה, עפ"י החשד, את הפיגוע סמוך ליישוב אלון שבות [30 ביוני] בו נרצח מלאכי רוזנפלד ז"ל מההתנחלות כוכב השחר, ושלושה נוספים נפצעו. מסתבר שהייתה זו אותה חוליה אשר ביצעה ירי לעבר אמבולנס ישראלי באזור בית אל יומיים לפני הפיגוע.

לאחר מעצר החוליה התבררו שתי עובדות המעידות על דפוס הפעילות של חמאס בגדה המערבית היום. הראשונה, טביעות אצבעותיו של סאלח אל ערורי, שהקים מטה פעילות של חמאס באיסטנבול, ניכרות בפעילות הטרור הנוכחית. השנייה, משוחררי עסקת גלעד שליט מעורבים בפעילות הזאת, והם חוזרים למעגל הטרור בניווטו של אל ערורי.

מי שהכווין את החוליה שביצעה את הפיגוע באלון שבות הוא אחמד נג'אר. הוא גורש לרצועת עזה כתנאי לשחרורו בעסקת שליט, משם עבר לירדן ומאז פועל להוצאת פיגועים ברחבי הגדה. אגב, שניים מקרובי משפחתו – אחיו אמג'ד תושב שכונת סילוואד בירושלים וחמו ג'מאל יונס, תופעלו על ידו כחלק מהחוליה וזכו למימון כספי על פעילותם ונכונותם.

מעצר החוליה חשף, בין השאר, את שיתוף הפעולה ההדוק והיעיל בין שירותי הביטחון הישראלים למנגנוני הביטחון הפלסטינים. שב"כ, שלא כבעבר, פרסם הפעם בגלוי את דבר שיתוף הפעולה הביטחוני. לפי שב"כ, חלק מחברי החוליה נתפסו על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים, בראשם ראש החוליה מעאד' חאמד שביצע את הירי. במהלך החודש האחרון עצרו הפלסטינים כ-250 פעילי חמאס בגדה בעקבות סדרת הפיגועים שבוצעו בישראל בסוף חודש יוני.

חוליית נג'אר שנעצרה החודש היא חלק ממעגל פעילות רחב בראשו עומד כאמור סאלח אל ערורי. הדרך שעבר מאז גורש מישראל באפריל 2010 חייבת להדליק נורה אדומה לגבי התפיסה המובילה במערכת הביטחון, לפיה אם ישראל כבר נאלצת לשחרר אסירים מהכלא אזי יש לגרשם אל מחוץ לשטחי הגדה. בעסקת שליט גורשו לטורקיה 40 אסירים ולרצועת עזה כ-160 אסירים. על פי ההסכם שהושג אז בתיווך מצרים, חלק מהמגורשים יורשו לחזור לגדה בתום תקופת מבחן הדרגתית.

אל ערורי, ממייסדי הזרוע הצבאית של תנועת חמאס בגדה, התגורר במקור ברמאללה. במאי 2007 הוא נכלא במעצר מנהלי, וכעבור שלוש שנים כשעמד להשתחרר סירבה ישראל לשחררו חזרה לביתו. אל ערורי ביקש על כן לעבור לרצועת עזה, אך בקשתו לא נענתה. במערכת הביטחון המליצו לגרשו אל מחוץ לשטחים, בהנחה שנוכחותו ברצועה תהיה מסוכנת לישראל. לימים הוא הקים מטה פעילות בטורקיה, המתכנן באופן כמעט עצמאי פיגועים בגדה, מתפעל תשתית של פעילי חמאס בגדה ומממן אותה.

באופן הזה הוקם ברצועת עזה "מטה הגדה". פעילי חמאס ברצועה, חלקם משוחררי עסקת שליט, גויסו על ידי אל ערורי ושליחיו להקים מטה פעילות שישקם את תשתית הזרוע הצבאית של חמאס בגדה.

השורה התחתונה היא, כי אותה הנחת עבודה של ישראל – לפיה יש לגרש אסירים כבדים משוחררים לרצועת עזה, הוכחה כשגויה. ריחוקם אינו משתק אותם מפעילות טרור. להיפך, הגירוש לרצועת עזה בעצם רק מדרבן אותם לחזור לפעילות.

כשהם מורחקים מביתם ומבני משפחתם, ניצבים האסירים המגורשים בפני לחץ חברתי. שם בעזה הם נאלצים להוכיח שלא איבדו את כוחם ואת מעמדם, ושאת הכינוי "באטל" (גיבור) הם קיבלו בזכות. בהיעדר אלטרנטיבה חברתית ותעסוקתית, לאסירים המגורשים בעזה אין ברירה אלא להיענות להצעות מעין זו של אל ערורי, להיות חלק פעיל במטה הגדה אליה אינם יכולים לשוב.

לגירוש האסירים הכבדים לעזה יש חיסרון מהותי נוסף. ברצועת עזה הם רחוקים מנחת זרועם של מנגנוני הביטחון הפלסטינים ומהשב"כ הישראלי. סביר להניח שאם "מטה הגדה" היה מוקם בגדה, ישראל והרשות הפלסטינית, שהוכיחו כבר שיתוף פעולה אפקטיבי, היו מחסלות אותו עוד באיבו.

הרושם הוא כי מטה הגדה, המבוסס על ציר איסטנבול-עזה ותשתית משוחררי גלעד שליט, ימשיך לפעול כמעט באין מפריע בעזה ולהוות אתגר ביטחוני משמעותי לשרותי הביטחון הישראלים והפלסטינים כאחד.

מעורבותם של משוחררי עסקת גלעד שליט בתכנון וביצוע פיגועים מעלה שוב וביתר שאת את הדילמה הישראלית לגבי "מחיר" שחרורו של חייל חטוף, המוחזק על ידי הזרוע הצבאית של חמאס בעזה.

בתקופת השבי שלו בעזה [2011-2006], הפך שליט ל"אובססיה ישראלית". הקמפיין רחב ההיקף למען שחרורו היה בלתי נתפס בכל קנה מידה, ושידר לחמאס ובצדק שנחישות ועקשנות מצידם תשתלם. וכך היה. ישראל בסופו של דבר נכנעה לרוב הדרישות שהציג חמאס, ושחררה תמורת שליט למעלה מאלף אסירים – רובם פעילי חמאס, חלקם אסירים כבדים שהוגדרו ככאלה עם "דם על הידיים".

מאז שחרור האסירים תמורת חייל ישראלי חטוף אחד, כבר נרצחו שישה ישראלים על ידי משוחררי העסקה. למשל, ב-14 באפריל 2014, ערב פסח, נרצח ליד חברון סנ"צ ברוך מזרחי על ידי זיאד עוואד, בן 42. עוואד היה כלוא בכלא הישראלי באשמת רצח פלסטינים אשר נחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל ושוחרר במסגרת עסקת שליט. הוא פעל באופן עצמאי, ללא תשתית מאורגנת וללא סיוע ארגוני או תנועתי. לצורך הפיגוע, הוא גייס את בנו עז א-דין זיאד חסאן בן 18.

כשנה מאוחר יותר נרצח מלאכי רוזנפלד על ידי חוליה בה חברים כאמור משוחררי עסקת שליט, המונהגים על ידי אל ערורי בטורקיה. מסקנה אחת יש להסיק. אם ישראל תאלץ להגיע לעסקת שחרור אסירים נוספת עם חמאס, למשל כדי לשחרר את האזרח מגיסטו אברה המוחזק בעזה, גירוש אסירים או עצירים מנהליים אינו יכול לעמוד על הפרק. הרי הוכח שהגירוש אינו מרחיק מטרור, אלא עשוי אף לעודד את צמיחתו.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles