דילוג לתוכן העיקרי

מדינת ישראל בהדחקה: זה גם הכיבוש

מדובר בשעת חירום מדינית, אבל בחירתו של נתניהו להילחם באמצעות נרטיב האנטישמיות מטרתה למנוע מהציבור הישראלי דיון ענייני בסיבות לצונאמי החרמות – הכיבוש הארוך והעדר משא ומתן עם הפלסטינים.
The logo of the Orange mobile company is seen in a store at a Jerusalem mall June 5, 2015. Israel protested to France on Thursday after the head of partly state-owned French telecom giant Orange said it intended to end a brand licensing deal with an Israeli firm, drawing accusations it was bending to a pro-Palestinian boycott movement. REUTERS/Ronen Zvulun  - RTX1F7DB

ביום רביעי השבוע [3 ביוני] נועד ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שר החוץ של קנדה רוב ניקולסון השוהה בישראל, וניצל את הזדמנות הצילום בפתח הפגישה כדי לתקוף את ארגון הסטודנטים הארצי בבריטניה. ערב קודם לכן, פורסמו הידיעות הראשונות על החלטת הארגון לתמוך בתנועת ה- BDS ולאמץ את עקרונות החרם הכלכלי, התרבותי והאקדמי על ישראל. בנייר העמדה שפרסם הארגון לאחר ההחלטה הוסבר, בין השאר, כי צעד זה ננקט בתגובה "לכיבוש הבלתי חוקי המתמשך של פלסטין על ידי ישראל".

וכך, באווירה אוהדת, לצד נציגה הבכיר של אחת המדינות הידידותיות ביותר לישראל, השתמש נתניהו בטיעוניו הרגילים כדי לתקוף את החלטת ארגון הסטודנטים הבריטיים, ותהה כיצד ייתכן שרק לפני שנה אותו ארגון סירב לתמוך בחרם על דאע"ש.

כמה ימים קודם לכן, נדרש נתניהו להתייחס לניסיון הפלסטיני הכושל להדיח את ישראל מפיפ"א, ותקף את היוזמות הפלסטיניות החד צדדיות הפוגעות, לדבריו, ביכולת לקדם הסדר באזור.

ואם לא די בכל זה, ביום רביעי בלילה פרצה לעולם סערת אורנג', אחרי שמנכ"ל ענקית התקשורת, סטפן רישאר, הכריז שיהיה מוכן לעזוב את ישראל "כבר מחר בבוקר". למחרת התברר כי אין מדובר בפליטת פה, וכי אורנג' העולמית מגבה את הכרזתו וממשלת צרפת, שהיא מבעלי החברה, שותקת למרות הדרישה הישראלית לגינוי (רק ביום שישי הגיב משרד החוץ הצרפתי בקצרה לנושא). ביום חמישי אחר הצהריים השתתף נתניהו בטקס הזיכרון לחללי אלטלנה, קרא לממשלת צרפת להתנער מהחרם ותקף שוב, ברטוריקה הרגילה, את מבקריה של ישראל.

ביום שישי [5 ביוני] פורסם ב"ידיעות אחרונות" ראיון עם רישאר, שפנה לישראלים וטען: לא הבנתם אותי נכון. דבריו אינם מסתדרים עם העובדה שרישאר עצמו קשר בקהיר בין כמיהתו להתנתק מישראל לבין הסוגיה הפלסטינית. מה שאומר שבעתיד המאוד קרוב צפויים להתווסף עוד ועוד ניתוקים וחרמות של חברות מסחריות בתואנות עסקיות, מבלי להצהיר רשמית שמדובר ב-BDS.

בין כל אלה שודר [2 ביוני] ראיון נוקב שהעניק הנשיא אובמה לערוץ 2 בו הזהיר מכך שארה"ב תתקשה בעתיד להגן על ישראל באו"ם בשל הכיבוש המתמשך.

כך נחתם, בינתיים, שבוע מדיני שחור מבחינת ישראל. אבל נתניהו, מצדו, התעלם מדברי אובמה והקפיד בכל תגובותיו על החרמות המתגברים לדבר אל הציבור הישראלי – זה שרק לפני כשלושה חודשים העניק לו כהונה רביעית בראשות הממשלה. בנרטיב של נתניהו הסיפור הוא שחור ולבן: האנטישמיות החדשה וצביעות העולם נגד היהודים והציונות.

הנרטיב החד ממדי הזה, שנתניהו הוא דוברו הרהוט והבכיר ביותר, חוטא במכוון למורכבות צונאמי החרמות. תעשיית השקרים של ה-BDS והדה-לגיטימציה הגורפת של ישראל הנגועה גם באנטישמיות חדשה ניזונים מאווירת הקיפאון המדיני ומכך שישראל בהנהגת נתניהו נתפשת כסרבנית שלום. ממשלת הימין הצרה היא בעיני העולם ממשלה קולוניאלית.

עד לפני פחות משנה נתניהו עוד ניהל מראית עין של משא ומתן מדיני עם הפלסטינים ובממשלתו כיהנו מפלגות שמאל-מרכז, בראשות ציפי לבני ויאיר לפיד. המשא ומתן המדיני שהוביל ג'ון קרי, הגן על ישראל ודחה את פרוץ הצונאמי המדיני, שבישראל לא אמדו את ממדיו ואת המהירות בו הוא מתפשט. ה-BDS, שעד לפני שבועיים היה מונח זר למרבית הישראלים, ומי שכבר הכיר התייחס אליו כאל תנועה אזוטרית קיצונית של שונאי ישראל, תפס את ישראל לא מוכנה, כמעט מופתעת; אף שהכתובת הייתה על הקיר.

אבל נתניהו ממשיך להילחם בתופעה הזו באמצעות נרטיב האנטישמיות, במטרה למנוע מהציבור הישראלי דיון ענייני בסיבות לצונאמי החרמות. הוא חושש פן חלילה יחשוף דיון כזה את הקשר בין הצונאמי לכך שהעולם, גם זה שבעדנו, אינו יכול להכיל מצב של כיבוש, בעיקר כאשר מדובר בדמוקרטיה השולטת בעם אחר, גם אם הוא [העם האחר] תוקפן וניזון מכספים איראניים המתורגמים לטרור נגד.

בעוד הפוליטיקאים הישראלים מהשמאל-מרכז מהססים בתגובותיהם, שלא להיחשד בשמאלנות יתר, דווקא המיליארדר חיים סבן, בעל השליטה בפרטנר, היטיב להסביר את מורכבות המצב. סבן, אחד התומכים והמממנים הגדולים של הדמוקרטים בארה"ב, יצא בראיון נגד אורנג' העולמית בטענה כי היא נכנעת ללחצים של גופים אנטישמיים. אבל כשנשאל על הקשר בין העדר יוזמה מדינית ישראלית למצב, ענה ביושר כי יש ממשלה שלה דעות ברורות לכולם, ואם היא תפעל בשטח על בסיס הדעות שלה כפי שהן מצטיירות היום, "אנחנו בצרה ענקית".

בסוף השבוע אמור סבן לקיים מפגש פסגה עם מיליארדר יהודי אחר, איל ההימורים שלדון אדלסון, תומכו הגדול של נתניהו ושל הרפובליקנים בארה"ב. על הפרק: איחוד כוחות למלחמה בחרם נגד ישראל. המפגש נקבע עוד לפני סערת פרטנר, והשניים מתכוונים לשים את כספם ואת מחויבותם לישראל לטובת המאבק.

אין ספק שמדובר בשעת חירום מדינית. אבל דווקא בשבוע הזה בו מצוין יום השנה ה-48 למלחמת ששת הימים [10-5 ביוני], הדיון הציבורי בישראל חייב להיות מורכב ועמוק יותר מסיסמאות בנוסח "כל העולם נגדנו" ו"האנטישמיות מרימה ראש".

לא במקרה נתניהו נמנע השבוע (עד כה) להתייחס לציון יום השנה למלחמת ששת הימים. נתניהו אינו רוצה לעורר בציבור הישראלי את שאלת הקשר בין הכיבוש הארוך והעדר היוזמה המדינית לבין צונאמי החרמות. זה רע לצדקת הסיפור שהוא מספר לישראלים. אם יוכל, ודאי ינסה בזמן הקרוב להרחיב את ממשלתו ולצרף את המחנה הציוני כתרופת הרגעה לסחרור המדיני ולקואליציית הימין הרעועה שלו.

גם נתניהו יודע שרוב הישראלים, כך מלמדים הסקרים שנעשו בשנים האחרונות, תומכים בפתרון שתי המדינות ואינם רוצים להמשיך לראות את עצמם ככובשים. אבל ככל שהצד השני נתפס כאן כיישות טרור סרבנית להצעותיהם הנדיבות אז של אהוד ברק ואהוד אולמרט, כך קל להדחיק את עובדת הכיבוש ומפעל ההתנחלויות, שבשגשוגו מרחיק את הפתרון. ובזה נתניהו עשה קריירה.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles