דילוג לתוכן העיקרי

צרפת וארה"ב פועלות לחידוש את המו"מ בין נתניהו לאבו מאזן

וושינגטון ופאריס ממשיכות את המאמצים המתואמים לקידום פתרון בין ישראל לפלסטינים. בשתי הבירות מבינים כעת שההצעה הצרפתית במועצת הביטחון תהיה אפקטיבית הרבה יותר לאחר חידוש המשא ומתן בין הצדדים
French Foreign Minister Laurent Fabius attends a ceremony at the Hotel Matignon in Paris, France, May 13, 2015.   REUTERS/Charles Platiau - RTX1CSWQ

ב-8 במאי דיווח היומון הלונדוני אל-קודס אל-ערבי על טענותיו של בכיר פלסטיני, לפיהן ארצות הברית והאיחוד האירופי דוחקים ברשות הפלסטינית לחזור אל שולחן המשא ומתן עם ישראל.

גם ארצות הברית וגם האיחוד האירופי ודאי מבינים שזו משימה בלתי-אפשרית, בהתחשב בהרכבה של הממשלה החדשה בישראל וכן בתגובתו של הנשיא הפלסטיני אבו מאזן להקמתה של זו. מנגד, הם גם מבינים שכדי לשחרר את התהליך המדיני התקוע, צריך לכל הפחות להניח על השולחן הצעה בינלאומית לחידוש המשא ומתן.

מקור בכיר במשרד החוץ הצרפתי סיפר לאל-מוניטור בעילום שם על ביקור שערכו ברמאללה בתחילת מאי כמה מבכירי הממשל הצרפתי. לפי המקור, בביקור הם הבהירו שהצעת ההחלטה שצרפת העלתה במועצת הביטחון תהיה אפקטיבית הרבה יותר לאחר חידוש המשא ומתן, או לכל הפחות לאחר שייעשו מאמצים של ממש להחיות את התהליך המדיני, במקום להשיק יוזמה שכזו לאלתר. לדבריו, פאריס ממשיכה לעדכן את וושינגטון בתוכניותיה ובמהלכיה הדיפלומטיים. אולי זה יישמע מפתיע, אך אותו מקור צרפתי חש תקווה באשר לאפשרות להתקדמות מסוימת.

"אבו מאזן ירצה אולי להפגין גמישות, ולו כדי להמריץ לפעילות את הקהילה הבינלאומית. נתניהו ישמח אולי לקבל הצעה סבירה, כדי שזו תשמש לו בסיס לעריכת שינויים בקבינט לקראת הקמתה של ממשלת אחדות עם המחנה הציוני", אמר האיש.

פאריס, ומן הסתם גם וושינגטון, ישמחו אף הן לקדם צעד טקטי שכזה, שיפלס את הדרך לתהליך מדיני בסתיו 2015, לאחר שיושלם הסכם הגרעין עם איראן. נדמה ששר החוץ הצרפתי, לורן פביוס, נחוש לפעול בנושא זה. לדברי אותו מקור, הצרפתים מגבשים לקראת הסתיו יוזמה שכוללת שישה סעיפים עיקריים.

הסעיף הראשון והבסיסי ביותר הוא פתרון שתי המדינות לשני עמים, המבוסס על קווי 67' ועל חילופי שטחים הדדיים (לשם העתקת ההתנחלויות). סעיף נוסף מוקדש לסוגיית ירושלים - כעיר מאוחדת וכבירה משותפת. השכונות היהודיות והאתרים הקדושים ליהדות יישארו בריבונות ישראל; השכונות הפלסטיניות והמקומות הקדושים לאיסלאם יהיו בריבונות פלסטינית. הסעיף השלישי עוסק בסידורי הביטחון לאורך הגבולות, כולל נוכחות זמנית של ישראל בבקעת הירדן ופריסה של כוחות בינלאומיים. מדינת פלסטין תהיה מפורזת לחלוטין, ואילו סוגיית הפליטים הפלסטינים תיפתר בדרך משותפת ומוסכמת. תידרש הכרה הדדית בשתי המדינות, ויוסכם על סוף הסכסוך. לסיכום, ייקבע לוח זמנים של שנתיים עד שלוש, הן למשא ומתן והן ליישומו של ההסכם.

כבר לפני חודשיים, כשהעלו הצרפתים במועצת הביטחון טיוטה ראשונה להצעת החלטה, הבהיר הנשיא אבו מאזן שהעמדה הצרפתית אינה מקובלת עליו. הפלסטינים עומדים על כך שיש למזער את חילופי השטחים ולהגדיר אותם כמינימליים והדדיים. הם רוצים להגביל גם את נוכחותה הביטחונית של ישראל בבקעת הירדן לתקופת הנסיגה בלבד (עד שנתיים). הם דורשים ניסוח חריף יותר בנושא הריבונות הפלסטינית במזרח ירושלים ועל הר הבית, ומתעקשים על לוח זמנים של שנתיים לסיום הכיבוש.

מנגד, נתניהו רחוק עוד יותר מהעמדה הצרפתית או האמריקאית. במצע של ממשלתו החדשה אין שום אזכור של עקרון שתי המדינות לשני עמים, ואילו המשך הרחבה משמעותית של הבנייה בהתנחלויות מהווה בהחלט אפשרות עתידית. עמדה זו ניכרה היטב גם בעימות החריף שהתפתח בין ראשי משרד החוץ הישראלי והצרפתי, בעת פגישתם בירושלים ב-10 במאי.

הצד הישראלי האשים את הצרפתים בנטייה חד-צדדית לטובת הפלסטינים. הצרפתים, לעומת זאת, הסיקו שהרכבה הנוכחי של הקואליציה מוביל באורח בלתי-נמנע למבוי סתום, ושהצדדים בסכסוך ימצאו מכנה משותף אך ורק אם תוקם בישראל ממשלת אחדות שתכלול גם את המחנה הציוני. החשיבה הצרפתית בנוגע להצעות השונות מביאה בחשבון את המציאות הפוליטית. לדברי אותו מקור צרפתי, בפאריס מעריכים בזהירות רבה מה יהיו הפרמטרים המדיניים של ממשלה מתונה יותר, אם זו אכן תקום בירושלים, מבלי להתערב בשום צורה בתהליכים הפוליטיים הפנימיים שמתרחשים בישראל. הצרפתים והאמריקאים גם יחד מאמינים שממשלת אחדות לאומית בישראל היא רק עניין של זמן, שכן הממשלה החדשה של נתניהו, המבוססת על רוב דחוק של 61, איננה בת-קיימא.

נשיא ארה"ב ברק אובמה ציין בשבוע שעבר יותר מפעם אחת את הצורך הדחוף בפתרון של שתי מדינות ואת אכזבתו מכך שהקבינט הישראלי החדש איננו שותף לעמדה זו. העמדה האמריקאית העתידית, מרגע שיחזור הריאליזם הפוליטי לירושלים, וגם לרמאללה, הינה ברורה כשמש, ומבוססת על הצעות המסגרת של מזכיר המדינה. הצעות אלה דומות מאוד לעמדות שמגבשים הצרפתים בימים אלה, אף שהן מעורפלות יחסית בסוגיית מזרח ירושלים, נוטות יותר לטובתה של ישראל בנושאים כמו הסדרי הביטחון ופריסת כוחות צה"ל בבקעת הירדן, ודוחות לחלוטין את עניין לוחות הזמנים.

גם בוושינגטון וגם בבריסל מצפים מהממשלה החדשה בישראל לאמץ את העמדות האלה כבסיס למשא ומתן עתידי. במקביל, הם מצפים גם מאבו מאזן להפגין גמישות מסוימת, בהשוואה לעמדה שנקט באביב 2014. על כל פנים, לא תהיה שום התקדמות רצינית בנושאים אלה לפני שיושג הסכם סופי עם איראן ולפני שזה יאושרר בקונגרס.

הצרפתים כנראה צודקים כשהם מזהים את תחושת הדחיפות. בהתחשב בתסכול ובייאוש שחשים הפלסטינים, דומה המצב לחבית של חומרי בערה שעלולה להתפרץ ולהפוך לאלימות עוד לפני שהקהילה הבינלאומית תהיה מוכנה להתמקד שוב בנושא. גיבוש הצעה מדינית אמנם חיוני, אבל הלקח שצריך היה ללמוד מהיוזמה המדינית הקודמת של מזכיר המדינה ג'ון קרי הוא, שעוד לפני גיבושה של הצעה כלשהי יש ליצור את התנאים הנכונים - במקרה הזה הקפאה של ההתנחלויות מצדה של ישראל ועצירה של פעילות דיפלומטית חד-צדדית באו"ם מצד הפלסטינים.

לאחר מכן, מן הראוי להגיש הצעה לא רק לשני הצדדים העיקריים שמעורבים בסכסוך, אלא לשאר השותפות האזוריות, שבהן מצרים, ירדן וסעודיה, כדי לערב גם אותן בתהליך אזורי כולל. ההצעה צריכה לשמש רק כבסיס למשא ומתן, בניצוחה של הקהילה הבינלאומית, תוך התוויית לוח זמנים למשא ומתן ולסיום הכיבוש והסכסוך, תוך שנתיים לכל היותר.

לעת עתה, למצער, נדמה שגם ארצות הברית וגם האיחוד האירופי מפנים את רוב מרצם ותשומת לבם לענייני הפנים ולצרות מבית של שני הצדדים המעורבים בסכסוך. אך בסופו של דבר, תהליך השלום הוא אינטרס אסטרטגי של ישראל, של הפלסטינים, של האזור, וגם של ארצות הברית והאיחוד האירופי.

 

More from Uri Savir

Recommended Articles