דילוג לתוכן העיקרי

מוגריני לא צריכה להתרגש מההצעות החדשות של נתניהו

בשנים האחרונות נתניהו משנה שוב ושוב את עמדתו הפומבית לגבי מדינה פלסטינית. בישראל לא לוקחים ברצינות את ההתבטאויות האחרונות שלו בנושא, וכך גם צריכה לעשות שרת החוץ האירופית.
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu (R) shows the way to European Union foreign policy chief Federica Mogherini during their meeting in Jerusalem May 20, 2015. Netanyahu renewed his commitment on Wednesday to a two-state solution of the Israeli-Palestinian conflict, after backtracking on that pledge during a heated campaign for a March election. REUTERS/Dan Balilty/Pool - RTX1DU9V

בשבוע שעבר (20 במאי) ציפתה הפתעה לשרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני. ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את פנייה במעונו לפגישה בפורום מצומצם. לפני שנכנסו אל החדר סיפק נתניהו הצהרה למצלמות: מחויבותו לפתרון שתי המדינות עודה עומדת. הקמת מדינה פלסטינית מפורזת היא יעד הזוכה לתמיכתו. ההדלפות מהפגישה עצמה מלמדות שבחדר הסגור הרחיק ראש הממשלה לכת, ואמר כי הוא מבקש לקיים דיון טריטוריאלי עם הפלסטינים, ואף רמז על נכונותו להקפיא את הבנייה מחוץ לגושי ההתנחלויות. כלי התקשורת דיווחו כי נתניהו כנראה אמר בפגישה כי הוא מעוניין לחדש את המו"מ, במטרה להגיע להבנות על גבולות גושי ההתנחלויות שיסופחו לישראל במסגרת הסכם עתידי.

אמירות מצד נתניהו בזכות הקמת מדינה פלסטינית כבר שמענו הרבה. גם כאלה הפוכות. הנה, לטובת רענון זיכרון הקוראים, לקט קצר המייצג את דרכו העקלקלה של נתניהו ביחס לפתרון שתי המדינות: ב-1994, בימי האופוזיציה הסוערים לממשלת רבין והסכם אוסלו אותו הובילה, טען נתניהו שההסכם הוא ערובה לאסון של עם היהודי. ב-1996, במערכת הבחירות שהסתיימה בבחירתו, התחייב המועמד נתניהו כי אם יבחר הוא יכבד את אותו ההסכם עצמו.

ב-2002 התוודה ראש הממשלה לשעבר ולעתיד נתניהו כי בכהונתו הקודמת עשה הכל כדי להכשיל את ההסכם. ב-2009 שב על מחויבותו הרטורית לפתרון שתי המדינות במסגרת נאום בר אילן. והנה, השנה הנוכחית מזמנת זיגזג חד ומהיר עוד יותר: באמצע חודש מארס, בישורת האחרונה של מערכת הבחירות, הצהיר ראש הממשלה כי אם יבחר לא תוקם מדינה פלסטינית. חודשיים לאחר מכן הוא מבהיר לשרת החוץ האירופית כי חזונה הוא גם חזונו. לא פלא שלצד שביעות הרצון שהפגינה מהפגישה ה"מוצלחת" כהגדרתה, ביקשה מוגריני "לראות גם צעדים בשטח שיגבו את הצהרותיך ויראו מחויבות לפתרון שתי מדינות לשני עמים".

כדי להעריך את הסיכוי שצעדים ממשיים מסוג זה אכן יתרחשו, שוחחתי השבוע [סוף מאי] עם שלושה יועצים מדיניים-ביטחוניים בכירים ביותר. כל אחד מהם עשה בשעתו ימים ארוכים ליד שולחן המשא ומתן, וסמוך לאוזניהם של הישראלים שניהלו אותו. להלן, בקיצורים הכרחיים, עקרי ניתוחיהם:

בכיר משרד החוץ בדימוס אומר כי "במבט ראשון, החדשות הטובות שיצאו מהפגישה מעוררות תקוות רדומות. נתניהו אומנם קורא נכון את האווירה באירופה, אבל מגזים בחששותיו מתרגומה למעשים. הוא יותר משוכנע מהאירופאים ביכולת שלהם להפיל את ממשלתו באמצעות צעדי ענישה. יכולתם לייצר קונצנזוס אפקטיבי דיו מוטלת בספק, כשבכל רגע עשויי לקום מדינאי גרמני או צ'כי (מדינות הידועות בתמיכתן בישראל; ע"א) ולהטיל וטו על מהלכיהם. להערכתי, ייקח לנתניהו כמה שבועות כדי להבין ששום דבר משמעותי לא יתרחש לפני ספטמבר. אז, אולי, יתאחדו שני תהליכים מקבילים – ההבשלה של הקהילה הבינלאומית, והרגע הנכון, לשיטת נתניהו. כלומר, לחקות את יצחק שמיר בוועידת מדריד (אשר הגיע לשם כמעט בעל כורחו), ואת שרון ערב ההתנתקות (כאשר "הקריב" את עזה כדי לעצור את מפת הדרכים שחייבה מו''מ על הגדה וירושלים). נתניהו, כמוהם, ינסה לאתר את המינימום הנדרש כדי להוריד את כולם מעל גבו ולאפשר להרצוג להצדיק כניסה לממשלה, ובמקביל לכל זה לא לאפשר חלילה התקדמות לקראת מדינה פלסטינית. גם מוושינגטון אני שומע שאם הוא יבוא עם משהו חצי נורמלי, כזה שרק מונע סגירת אופציות לעתיד, אובמה יקפוץ על זה כמוצא שלל רב".

גם היועץ הביטחוני הבכיר רואה את התבטאותו האחרונה של נתניהו כחלק ממהלכי ראש הממשלה להדיפת הלחצים החיצוניים. נתניהו "מפרכס כצלופח", הוא אומר. "הוא אולי ירוויח קצת זמן והשנתיים שנותרו לכהונת אובמה יחלפו, המדינה האיסלאמית תמשוך את כל תשומת הלב, ואחר כך 'אלוהים גדול'. הנחתו של נתניהו היא שהפלסטינים יסרבו כמובן להתחיל את המשא ומתן בגבולות ההתנחלויות, במקום להתחילו בגבולות המדינה הפלסטינית. בנוסף, ברור שירושלים לא נכללת אצלו בתחומי ההתנחלויות. אם יסכימו לכך הפלסטינים, הרי שהם מוותרים על ירושלים. יותר מאשר דבריו אומרים משהו לגבי נכונותו לוויתורים, הם מלמדים על כובד הלחץ בו הוא נתון. הדברים שאומר נתניהו מבטאים חוסר היגיון, שלא לומר עמדה מוזרה המעמידה פנים של מקוריות. הנחתו היא שכולם פתאים שניתן לבלף כל הזמן". עם זאת, המלצתו של היועץ הבכיר היא דווקא לא לדחות בביטול את הצהרות נתניהו. במקום זאת, הוא מציע, יש לתפוס את נתניהו במילותיו שלו ולהתחיל משם את הדיון במכלול.

הפקיד השלישי עמו שוחחתי התנסה מקרוב בזגזוגי נתניהו. למעשה, הוא מודה כיום כי הוא עצמו האמין בעבר ברצונו של ראש הממשלה לחתור להסכם, והבין בדיעבד שהולך שולל. אולי לכן, היו דבריו הקצרים והחריפים ביותר: "נו באמת", אמר. "אנו שבעים דיינו מתעלולי הסחבת של ביבי. פראיירים, כידוע, רק מתחלפים, ועכשיו תורה של פדריקה מוגריני. אם נתניהו רציני, שיתכבד ויציג לציבור הישראלי את המפה שלו. אפילו רק את המפה שתהווה את עמדת הפתיחה שלו לקראת המשא ומתן עם הפלסטינים. נראה איך הקואליציה שלו תשרוד את היום שלמחרת".

ואכן, אחד משותפיו הבכירים של ראש הממשלה לקואליציה, השר אורי אריאל, מיהר ופרסם בעמוד הפייסבוק שלו את תגובתו העוקצנית לדברים: "הבוקר נחשפנו לפרסום על כך שראש הממשלה מציע לפתוח במו״מ על גבולות גושי ההתיישבות. אם אכן יש אמת בדברים מדובר בהצעה מסוכנת ותקדימית הנוגדת באופן ברור את הסעיף הראשון בקווי היסוד של הממשלה - ׳לעם היהודי זכות בלתי ניתנת לערעור למדינה ריבונית בארץ ישראל מולדתו הלאומית וההיסטורית׳. אני מצפה מכל מרכיבי הקואליציה ובראשם ראש הממשלה לשמור על קווי היסוד".

לא נעים אומנם לשפוך מים קרים על התלהבותה של שרת החוץ האירופית. אולם כל עוד זהו הרכב הממשלה, אלו קווי היסוד שלה, וזו מידת האמון שניתן לתת בדבריו של העומד בראשה - כדאי להתייחס דווקא לדברי השר אריאל כאלו המייצגים נאמנה את עמדת ישראל. זו עמדה שמעדיפה את "פינוי'' הסכם אוסלו ובינוי מפעל ההתנחלויות. וכל עוד המגמה הזאת לא תתהפך, אירופה תוסיף לספק רק אוויר חם לסכסוך. פעם סולאנה, אחריו אשטון ועכשיו מוגריני.