דילוג לתוכן העיקרי

נתניהו הגיש לאבו מאזן את המדינה הפלסטינית על מגש של כסף

הפלסטינים סבורים כי חזרתו של נתניהו מנאום בר אילן במהלך מערכת הבחירות תאפשר להם להשיג את הכרת מועצת הביטחון במדינה פלסטינית. במצב הנוכחי, הקמת מדינה פלסטינית ללא הסכם וללא ויתורים ישראלים זה הרע במיעוטו.
Palestinian President Mahmoud Abbas speaks at the Egypt Economic Development Conference in Sharm el-Sheikh March 13, 2015.  REUTERS/Brian Snyder   (EGYPT - Tags: POLITICS BUSINESS) - RTR4T9Z1

במהלך חודשי הקמפיין הסוער בישראל שמרו אבו מאזן ובכירי הרשות הפלסטינית על דממת אלחוט. החשש היה שכל התבטאות שלהם בעד יצחק הרצוג וציפי לבני תפעל כבומרנג בדעת הקהל הישראלית. הם אמנם הביעו תמיכה פומבית ברשימה הערבית המשותפת, אך באופן כללי נזהרו שלא להראות מעורבות "בענייניה הפנימיים של ישראל".

כולם, כמובן, ידעו מהי המשמעות של מפלגה ערבית גדולה בכנסת ואת מי זה ישרת, אבל מה כבר יכול להיות יוצא דופן בהבעת סולידריות פלסטינית עם ערביי ישראל הפלסטינים?

אף אחד אז לא העלה על דעתו, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יעשה שימוש בהצבעת ערביי ישראל להפחדת מצביעי הימין ולהמרצתם לגשת לקלפי ולבחור בו. לאחר ניצחונו המוחץ של נתניהו [17 במארס], תגובתו של נביל אבו רודיינה, דוברו של יו"ר הרשות, הייתה דווקא מאופקת ולאקונית: ״לא חשוב לנו מי יהיה ראש ממשלה בישראל. מה שאנו דורשים מכל ממשלה הוא להכיר בפתרון שתי המדינות ובמזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית. נמשיך לפעול מול כל ממשלה ישראלית על בסיס זה, כאשר תכיר בהחלטות הקהילה הבינלאומית״.

לעומתו, תגובתו של סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, ביטאה נכון יותר את התחושה האמיתית במוקטעה: "התשובה שלנו לניצחון נתניהו תהיה בהאצת המאמצים הדיפלומטיים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג", הוא אמר. אבל התחושה הקשה מתוצאות הבחירות בישראל התחלפה מהר מאוד באופטימיות רבה. נתניהו, כך משוכנעים הפלסטינים, הגיש לאבו מאזן את המדינה הפלסטינית על מגש של כסף.

את העידוד שואבים במוקטעה מתגובתו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה להצהרת נתניהו במהלך מערכת הבחירות, כי הוא חוזר בו מנאום בר אילן ומעיקרון שתי המדינות לשני עמים.

אמנם, למחרת הבחירות [18 במארס], ניסה נתניהו לרכך את דבריו בראיון שהעניק לרשת NBC, אבל הפלסטינים מעריכים שהפור כבר נפל; על כן, מבחינתם, עליהם לנצל את המומנטום ולחדש מיד את המאמצים להקמת מדינה פלסטינית באו"ם, בתקווה שהפעם יזכו לתמיכה (לפחות בשתיקה והימנעות) של וושינגטון. כלומר, עושה רושם שהצהרה אחת של נתניהו במהלך מערכת בחירות סוערת הוציאה את המרצע מן השק, ויכולה להשיג לפלסטינים את מה שלא הצליחו להשיג במאמצים עליונים במהלך השנה שעברה [2014].

כאשר הנשיא אובמה מכריז בגלוי שהוא מאמין שנתניהו אינו מעוניין בהקמת מדינה פלסטינית, אבו מאזן וצוותו לא יכולים לצפות ליותר. בראיון לאתר "האפטינגטון פוסט" [22 במארס], אובמה אף ציין כי ארצות הברית תצטרך לשקול מחדש (את מדיניותה) ולראות מהן האפשרויות העומדות לרשותה.

דבריו של הנשיא אובמה התקבלו בקורת רוח רבה במוקטעה. רוח גבית של וושינגטון או הבנה למהלך האין ברירה של הפלסטינים – מבחינת הפלסטינים מדובר במקדם שכנוע מאין כמותו לשאר המדינות החברות במועצת הביטחון.

כל זאת, בצירוף תוצאות הבחירות בישראל, אינם מותירים לאבו מאזן כל ברירה אחרת. הרי הרשות הפלסטינית מעצם הגדרתה היא ישות זמנית שנוסדה על בסיס הסכמי אוסלו, כתהליך ביניים לקראת הקמתה של מדינה פלסטינית בעתיד (בתוך חמש שנים מרגע החתימה על ההסכם בבית הלבן). מאז חלפו 22 שנים כמעט. אם אבו מאזן לא ירים את הכפפה עכשיו ויעוט על ההזדמנות שנקרתה בדרכו, אין סיכוי ששלטונו יחזיק מעמד; למעשה ברור כבר עתה שהסיכוי שהרשות הפלסטינית תמשיך להתקיים עוד זמן רב הוא קלוש. בימים אלו אוזלים המזומנים ברשות הפלסטינית, ולממשלה הפלסטינית אין יכולת לשלם משכורות לעובדיה ולהמשיך לתפעל את מוסדותיה.

ישראל, כזכור, מקפיאה את כספי המסים מאז דצמבר 2014, בעקבות פניית הרשות להצטרף לבית הדין הבינלאומי בהאג. מאז מחכים ברשות שימי קמפיין הבחירות יחלפו, בציפייה שישראל תפשיר את הכספים שהוקפאו. אבל עכשיו כבר ברור להם, שאם הם פוסעים לקראת מהלך מדיני חד צדדי, ישראל לא רק שלא תשחרר את הכספים המוחזקים, אלא אף תגביר את הסנקציות על הרשות. לכן, לפני יציאתם למסע הכרה שהם מתכננים באו"ם, יודעים הפלסטינים כי עליהם לבנות תחילה חומת סיוע ותמיכה כלכלית בינלאומית; רק אחר כך יוכלו לצאת אל מועצת הביטחון של האו"ם.

דרכם של הפלסטינים עוד ארוכה, קשה ומפרכת, אבל הרושם הוא שמצבו המדיני של אבו מאזן מעולם לא היה טוב יותר. אם עד עתה המכשול מבחינת הפלסטינים היה הצורך למצות תחילה את המהלכים המדיניים עם ישראל, כעת ברור שאין מהלכים ואין אלטרנטיבה אחרת.

מה זה אומר על ישראל? האם הכרה של האו"ם במדינה פלסטינית הינה כישלון ישראלי? במצב שנוצר אינני בטוח בזה כלל וכלל.

כתבתי כאן בעבר, כי העובדות שנקבעו בשטח במהלך השנים אינן מאפשרות היפרדות. לא מבחינה מעשית ולא מבחינה פוליטית. הקמת ההתנחלויות נועדה מלכתחילה להכשיל כל ניסיון של מסירת שטחים לפלסטינים; ההנהגה הפוליטית בישראל, בין אם זו ממשלת ימין או ממשלת מרכז-שמאל, לא תזכה בתמיכה ציבורית לפרק התנחלויות בשטחי יהודה ושומרון – דין עזה (ההתנתקות) אינו כדין יהודה ושומרון, לרבות חלוקת ירושלים, שהפלסטינים רואים בה תנאי לכל הסכם עתידי; ובוודאי נוכח העובדה שההנהגה הפלסטינית חצויה בין פת"ח לחמאס ובין עזה לגדה.

על כן, הקמת מדינה פלסטינית באו"ם ללא הסכם וללא ויתורים ישראלים מהווה את הרע במיעוטו. ברירת מחדל. מהלך כזה אמנם ינציח את הסכסוך לשנים רבות מאוד, אולי לעשורים, אולי לנצח, אבל במצב הנוכחי אולי פשוט לא נותרה ברירה אחרת.