הרוב הציוני מאבד את הדומיננטיות בפוליטיקה הישראלית

תוצאות הבחירות לכנסת ה-20 הציפו מעל פני השטח את ההבדלים המובנים בדפוסי ההצבעה בין מזרחיים לאשכנזים. אולם בלהט המריבות הפופוליסטיות והמכוערות שהעיסוק בסוגיה הרגישה הזאת גרר אליהן, נבלע נתון לא פחות מעניין בעל השלכות מרחיקות לכת על המבנה הפוליטי העתידי: הבחירות האלה הן הפעם הראשונה שבה ניתן לאבחן כמעט במדויק את כוחם הפוליטי הבסיסי של שני המגזרים שאינם שייכים לזרם המרכזי הציוני: הערבים והחרדים.

הרשימה המשותפת, שהשיגה 13 מנדטים עם 446 אלף קולות, היא המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. גם שתי המפלגות החרדיות, יהדות התורה האשכנזית וש"ס המזרחית, קיבלו ביחד 13 מנדטים על פי הפילוח הבא: ש"ס עם242 אלף קולות שהם שבעה מנדטים, ויהדות התורה עם 210 אלף קולות שהם שישה מנדטים. מניין הקולות של שתיהן יחד הוא 452 אלף – מספר כמעט זהה למניין הקולות של הערבים.

המאבקים בש"ס והסכסוכים ביהדות התורה הרחיקו מהן כנראה חלק מהמצביעים והשאירו את שתי המפלגות החרדיות עם הגרעין הקשה של בוחריהן. מנגד, האילוץ של הערבים בהקמת הרשימה המשותפת מאפשר לנו בפעם הראשונה לאמוד את בסיס ההצבעה שממנו הם לא יכולים לרדת, אלא רק לעלות.

הערבים והחרדים שווים ביחד, אם כן, 26 מנדטים - כמעט רבע מחברי הכנסת. זהו נתון מעניין וחשוב מכיוון שהוא מצביע על הכיוון העתידי של מוקדי הכוח בחברה הישראלית.