דילוג לתוכן העיקרי

האם על ארה"ב לתמוך בתוכנית האו"ם להפסקת אש בחאלב?

שליח האו"ם בסוריה אומר ש"הבטחות לא יספיקו" כדי לסיים את הלחימה; הגבול הטורקי מהווה "בעיה אסטרטגית" במערכה נגד המדינה האיסלאמית.
Rebel fighters of al-Jabha al-Shamiya (the Shamiya Front) sit in an armoured vehicle along a main road between Raitan and Bashkuwi villages, north of Aleppo February 19, 2015. Battles in and around the Syrian city of Aleppo have killed at least 70 pro-government fighters and more than 80 insurgents after the army launched an offensive there, a monitoring group said on Wednesday. REUTERS/Rami Zayat   (SYRIA - Tags: POLITICS CIVIL UNREST CONFLICT MILITARY) - RTR4Q8LA

דה מיסטורה: "אין אשליות" לגבי האתגרים שבפתח

השליח המיוחד של האו"ם לסוריה, סטפן דה מיסטורה, דיווח ב-17 בפברואר למועצת הביטחון של האו"ם על "שביב של תקווה", לאחר שממשלת סוריה הודיעה על נכונותה להפסיק לשישה שבועות את ההפצצות מהאוויר ואת ההפגזות על חאלב.

דה מיסטורה הוסיף ואמר ש"אין אשליות" לגבי הקושי שביישום ההקפאה. "יש להתייחס למילים בספקנות. הבטחות לא יספיקו. רק העובדות בשטח יוכיחו אם 'ההקפאה' נשמרת, ואם ניתן להעתיק אותה למקומות אחרים", אמר.

חאלד חוג'ה, נשיא הקואליציה הלאומית של האופוזיציה והכוחות המהפכניים, נשמע ספקן. "ארבע השנים האחרונות חשפו את מטרתו של הממשל בהיענות להפסקות האש המקומיות הללו – רק כדי למשוך זמן ולהסלים את התקיפות נגד אזורים שבשליטת המורדים", הוא אמר ב-19 בפברואר.

מצד שני, חוג'ה גם לא לגמרי דחה את היוזמה על הסף: "אנו מקדמים בברכה כל ניסיון לשים קץ לשפיכות הדמים בסוריה". לדבריו, הצעת ההקפאה של שליח האו"ם "דורשת בחינה מדוקדקת ומפורטת. הפסקת ההפצצות מהאוויר צריכה לכלול את כל ערי סוריה, וסוף גם להרג [האזרחים] על פני הקרקע".

במקביל, גם ממשלת סוריה וגם כוחות האופוזיציה הגבירו את המבצעים הצבאיים שלהם באזור חאלב. מוחמד אל-חטיב מדווח כי בעקבות הלחימה, פינו תושבי חאלב חלקים מהעיר ועברו לאזורים שבשליטת הכורדים - כמו שייח מקסוד - אף שגם איזורים אלה אולי לא ישארו בטוחים לאורך זמן: "אזור שייח מקסוד שמצפון-מערב לחאלב נחשב מקום מבטחים עבור העקורים. משפחות ערביות וכורדיות גם יחד עוברות לשם כדי להימלט מההפגזות בשכונות המזרחיות שבאחיזת האופוזיציה".

בטור הזה תמכנו הן בדה מיסטורה והן בקודמו בתפקיד, לחדר ברהימי, במאמציהם להקל על סבלם של תושבי סוריה ולשים קץ למלחמה. אנו מוסיפים לתמוך במאמץ האחרון, אך עושים זאת בעיניים פקוחות. אין ספק, תוכניתו של דה מיסטורה רחוקה מלהיות מושלמת, וסיכויי הצלחתה נראים קלושים. נראה שתוכנית ההקפאה איננה כוללת, לדוגמה, גם הפסקת אש מצד הכוחות שעל הקרקע.

דה מיסטורה עצמו מכיר במגבלותיה של תוכניתו יותר טוב מכולם, ומן הסתם יכול היה אף למנות טוב יותר ממבקריו את הסיבות הרבות לכישלונה האפשרי. הוא החל לנהל משא ומתן ללא עוצמה דיפלומטית ממשית, וכמעט רק באמצעות כוח רצון ושכנוע, נעזר במוניטין של המזכיר הכללי של האו"ם ומתוך נסיון להשלים את מאמציה הדיפלומטיים של רוסיה, אף שגם הם קנה רצוץ וזוכים רק למס שפתיים של תמיכה אמריקאית.

הגיע הזמן לפעול בדחיפות לסיום המלחמה בסוריה. אם הטרגדיה ההומניטרית לא הספיקה - ונדמה שאכן לא די בה כדי לגייס את הקהילה הבינלאומית - אפשר היה לחשוב שהשתלטות המדינה האיסלאמית (דאע"ש) על טריטוריה בגודל של בריטניה תהווה איום מספיק על אירופה ועל "ביטחון המולדת" בארצות הברית כדי לדחוף אותן לפעולה.

ארצות הברית ו"ידידי סוריה" צריכים לגבות את דה מיסטורה, לתאם עמדות עם רוסיה ועם איראן, ליישם את ההקפאה ואף להרחיב אותה. זה לא מספיק שארצות הברית רק מאחלת לשליח הצלחה ואז תוהה אם תוכניתו תעלה יפה.

האופוזיציה הסורית צריכה לקחת חלק בתהליך ההקלה [על האזרחים] ובסופו של דבר גם בכל שינוי פוליטי שיתרחש במדינה. הוועידה שהתקיימה ברוסיה בחודש שעבר הניבה כנראה כמה פירות חיוביים, כפי שכבר דיווחנו כאן, אבל העבודה עדיין רבה, וארצות הברית ובנות בריתה באזור צריכות גם הן למלא תפקיד.

מאז קריסתה של ועידת ז'נבה 2 בשנה שעברה - זו שאיראן לא הוזמנה להשתתף בה, כאשר ארצות הברית ובנות בריתה ציפו משום מה שבשאר אל-אסד יסכים לדון בה בהדחתו שלו - הכפיל את עצמו מניין הקורבנות המשוער, שעמד על "100 אלף הרוגים ויותר" ועומד היום על "מעל 200 אלף", כך לדברי באן קי-מון. זאת, בשעה שדאע"ש הגדיל את השפעתו ומספר הלוחמים הזרים בסוריה זינק מ-7,500 ל-20 אלף ויותר, בהם גם 3,400 מערביים, כך על פי מקורות ביון בארצות הברית.

כפי שכתבנו בשבוע שעבר מתוך תמיכה ביוזמתו של דה מיסטורה: "בלי אסד אין הפסקת אש, לא בחאלב ולא בשום מקום אחר. וללא הפסקת אש אין קץ להרוגים, לעקורים ולפליטים, ואין סיכוי לסיוע הומניטרי. גם אין סיכוי לשינוי פוליטי, עם אסד או בלעדיו, עד שהתותחים יפסיקו לרעום - כולל התותחים של אסד. שינוי פוליטי כוללני, עם ביזור של סמכויות הנשיא על חשבון סמכויותיו של אסד, יספק גיבוי פוליטי משלים למלחמה נגד דאע"ש".

פאולו סרג'יו פיניירו, יושב ראש ועדת החקירה הבינלאומית והעצמאית בנושא הרפובליקה הערבית הסורית, קרא בדיווח שמסר למועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בפברואר למציאת פתרון פוליטי למשבר וקץ להתרחשות היומיומית בסוריה של "פשעים שלא יעלו על הדעת". לדבריו, "זה בלתי נסלח שהסורים מוסיפים לסבול כפי שסבלו בארבע השנים האחרונות, ולחיות בעולם שבו מתקיימים מאמצים קלושים בלבד כדי להחזיר את סוריה לנתיב השלום ולדרוש דין צדק עבור הקורבנות".

אדוארד דארק, הכותב מחאלב, ממשיך לתעד את סבלם של תושבי סוריה, ומזכיר לקוראים שרובם המכריע של אזרחי המדינה לכודים בין שלל המחנות הנצים: "באזורים מסוימים, כוחות המשטר הם שגרמו לסבל הרב ביותר וחוללו את רוב פשעי המלחמה. באזורים אחרים, האשמה נופלת על המורדים, ובאזורים נוספים דווקא על הג'יהאדיסטים. במובן זה, המשבר בסוריה דומה לסדרה של מלחמות מקומיות יותר מאשר למלחמה כוללת אחת, ואף שהחברה הסורית מקוטבת מאוד ומפוצלת בהתאם לקווים אתניים, דתיים וגיאוגרפיים, קו אחד שמאחד את כולנו הוא אובדנם של בני משפחה וחברים חפים מפשע, ושאיפה כנה לשים לזה קץ".

הגבול הטורקי הוא "בעיה אסטרטגית"

פהים טשטקין כותב השבוע על חששה של ההנהגה הטורקית מיכולת העמידה של הנשיא הסורי אסד.

"ההתפתחויות בשטח הן עדות לכך שהמדיניות הקוראת 'להכשיר ולצייד' כנראה לא תניב פתרון מיידי. כוחות המשטר, הנתמכים בידי איראן וחיזבאללה, התקדמו לא רק בחאלב, אלא גם בקוניטרה, בדרעא ובפאתי דמשק - מזרח עוטה ודומה. החזית הצפונית נמצאת תחת לחץ כבד. אם יצליח המשטר לנתק את קווי האספקה של האופוזיציה, כפי שקרה בחומס, כוחות האופוזיציה ייאלצו אולי להיכנע", מדווח טשטקין.

ירוסלב טרופימוב מוול סטריט ג'ורנל כותב השבוע: "800 הקילומטרים של גבול נקבובי בין טורקיה לסוריה הפכו לבעיה אסטרטגית שמחבלת במאמציהן של מדינות המערב להביס את המדינה האיסלאמית ולסכל התקפות טרור מבית. הארגון המיליטנטי שולט בערך על מחצית מקו הגבול, המשמש שער כניסה ראשי לזרם של אלפי לוחמים זרים שנוהרים לשדות הקרב בסוריה ובעיראק".

בטור הזה הדגשנו את נושא האבטחה הרופפת בגבול הטורקי, לאחר שמכוניות ממולכדות התפוצצו במעבר גבול בינואר 2014, וכתבנו שטורקיה צריכה להציב בראש סדר העדיפויות את ביטחונם של אזרחיה: "כוחות הביטחון של טורקיה יתקשו לדכא את פעילותם של הג'יהאדיסטים הרבים שנכנסים לסוריה ויוצאים ממנה, ולראיה - עד כה הם נחלו כישלון חרוץ... אין ספק שגם כוחות האופוזיציה הסוריים יושפעו מהגברת אמצעי הביטחון בגבול".

טשטקין מוסיף ומדווח כי מסמכים משפטיים חושפים שהמורדים ביקשו כנראה מהטורקים להפגיז בארטילריה מטרות של צבא סוריה מעבר לגבול, ושאנקרה שלחה כנראה כלי נשק לאנסר אל-איסלאם, ארגון שכמה מחבריו ידועים לכאורה בקשריהם עם ג'בהת אל-נוסרה המסונף לאל-קאעידה.

"במסמכים המשפטיים יש הערות שמחזקות את החשדות בדבר סיועה של טורקיה לארגונים קיצוניים באמצעות משלוחי נשק. בשיחה בין אייהאן אורלי לנשיא ארגון הטורקים הסורים אהמט סירין (הידוע גם בשם אחמד אוהרין), הם אמרו שכלי נשק שנשלחו מטורקיה הגיעו לידיו של אנסאר אל-איסלאם.

"אנסאר אל-איסלאם פועל בדרך כלל בשיתוף פעולה עם ג'בהת אל-נוסרה. כשאורלי אומר שנגמרה להם התחמושת, סירין שואל 'מה עם כלי הנשק שנשלחו לאנסאר?', ואורלי משיב 'אני לא יודע. אתה צריך לשאול את מי שהעביר את כלי הנשק לאנסאר'".

לעלייתן של קבוצות קיצוניות כמו דאע"ש, ולדמוניזציה שנוהגת אנקרה כלפי הממשלה הסורית, שרובה עלאווית, נודעת השפעה מזיקה על הגישה כלפי השיעים בטורקיה.

פינאר טרמבלה כותבת: "הביקורת הטורקית כלפי משטרו של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד משתקפת ברטוריקה הרשמית והלא רשמית גם יחד, ומחדדת את האיבה לא רק כלפי העלאווים אלא גם כלפי השיעים. ישנם כמה בלוגים (כמו 'סכנת איראן' או 'אלו שסטו מהדרך') ופורטלים של חדשות המוקדשים כל כולם לאיום האיראני, כולל הטחת עלבונות בשיעים".

More from Week in Review

Recommended Articles