המפכ"ל דנינו, קח אחריות

משטרת ישראל, שמעולם לא נהנתה מיחסי ציבור טובים או אהדת הקהל, עוברת בחודשים האחרונים תהליך נדיר וחסר תקדים של התפרקות פומבית. בשנה וחצי האחרונות [מאז 2013] נאלצו לפרוש שבעה מתוך 16 הניצבים (ניצב היא דרגה המקבילה לאלוף בצה"ל או גנרל בצבאות מערביים) המרכיבים את סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה. ארבעה מתוך השבעה פרשו או פוטרו בעקבות חשדות לסוגים שונים של הטרדה מינית נגד שוטרות ששירתו בכפיפות להם. לרשימה הזו צריך להוסיף ניצב נוסף שהיה אמור להתמנות למפכ"ל המשטרה לפני כארבע שנים [2011], אך המינוי בוטל ברגע האחרון והניצב אולץ לפרוש לאחר שהסתבך אף הוא בחשד להטרדה מינית (שהומרה לבסוף ב"התנהגות שאינה הולמת").

דבר כזה עוד לא היה בישראל, ספק אם קרה איפשהו בעולם המערבי בעידן המודרני: תארו לעצמכם קרוב למחצית מהמטכ"ל של צבא ארה"ב, או מסגל הפיקוד הבכיר של משטרת ניו יורק, שנתפסים בקלקלתם ונפלטים בפרק זמן קצר כל כך. נכון לרגע זה, צמרת המשטרה בישראל לא קיימת ולא מתפקדת, ומעמדה של המשטרה בציבור הישראלי בשפל המדרגה של כל הזמנים. השבוע, כשהתפוצצה פרשת "הניצב השביעי" [4 בפברואר], כבש הנושא בסערה את סדר היום הישראלי וגבר אפילו על הבחירות ועל המתיחות בצפון. מדינה בלי משטרה.

הניצב השביעי נמצא כעת בחקירה. היום בצהריים [5 בפברואר] אושר לפרסום שמו: מפקד מחוז חוף במשטרת ישראל, ניצב חגי דותן, מהוותיקים והמוערכים ביותר בארגון. הוא עוד לא פרש או פוטר, אבל ההערכה היא כי זה יקרה בקרוב.

החקירה נגדו נפתחה בעקבות מכתב אנונימי שהגיע ליחידה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים בישראל. בעקבות המכתב נפתחה חקירה, במסגרתה אותרו חמש שוטרות ששירתו תחת הניצב ודיווחו על סוגים שונים של הטרדה מינית ורבלית או באמצעות מסרונים, תוך ניצול יחסי המרות בין הניצב לשוטרות הזוטרות ממנו. כמה שבועות לפניו היה זה ניצב ניסים מור, סגן המפכ"ל ואחד המועמדים להיות המפכ"ל הבא, שנחשד במעשה מגונה בשוטרת, הטרדה מינית של שוטרות וניסיון להשמדת ראיות.

התקשורת בישראל מלאה במסרוני הזימה ששיגרו הניצבים לשוטרות שלהן, אחת מהן בהריון בחודש החמישי, מסרונים ילדותיים, עמוסי שפה זולה, ששוגרו על ידי בכירי אוכפי החוק בישראל. אכן, בושה גדולה.

תהליך דומה, אם כי בעוצמות פחותות, קרה גם בצה"ל לפני למעלה מעשור. שיאו היה בפרישתו מהחיים הפוליטיים של שר הביטחון לשעבר יצחק מרדכי [2000], מי שהיה אלוף שלושת הפיקודים בצה"ל, גיבור מלחמה ופוליטיקאי שחלקו בהפלת בנימין נתניהו מהשלטון בשנת 1999 גדול. משפטו הפומבי של מרדכי תרם מאוד להפנמת המציאות החדשה, אליה התקשו להתרגל קצינים בכירים ולובשי מדים מכל הסוגים בישראל. הקלישאה על "הממזרים שינו את הכללים" התאימה לאירוע הזה התאמה מושלמת.

במשך כמה עשרות שנים, מיד לאחר קום מדינת ישראל ב-1948, היו הנשים בצבא, במשטרה ובמקומות נוספים בישראל נתונות למרותם של הגברים, לא רק ברמה ההיררכית אלא גם ברמה ההתנהגותית. הייתה סוג של נורמה שקצינים בכירים יכולים לצבוט בישבנן של חיילות צעירות, ועוד הרבה מעבר לכך. מערכת אכיפת החוק לא עשתה דבר בנושא, החוק עצמו לא היה ברור מספיק וגם תרבות הדיווח והתלונה של הקורבנות לקתה בחסר. בישראל של פעם נשים היו סופגות את ההטרדות, ולפעמים גם הרבה יותר מהטרדות, ומעדיפות לא להתלונן.

נכון להיום, המצב השתנה לבלי הכר. החוק שונה והפך לאחד המובילים בעולם בתחומו. מעמד האישה בהתחזקות מתמדת (אם כי בפריפריה של החברה הישראלית, בקרב חרדים וערבים, מצב הנשים עדיין רע) ומספר כתבי האישום שמוגשים בגין הטרדות מיניות, מעשים מיניים בכפייה ומעשי אונס גדל מאוד. בעשרים השנים האחרונות הודחו, נשפטו ולפעמים גם נשלחו למאסר בכירים ישראלים רבים בתחומים שונים, שכשלו בתחום הזה ולא הפנימו את הכללים החדשים. למרדכי צריך להוסיף את נשיא מדינת ישראל משה קצב שהורשע באונס [2010], הודח מתפקידו ומרצה כעת עונש מאסר ארוך בכלא ישראלי.

התהליך החברתי הזה פסח על המשטרה. משטרת ישראל היא גוף מיושן, מאובן, שקפא איפשהו בזמן ולא השכיל לטהר את האורוות ולהפנים את המצב החדש. דווקא הגוף שאחראי על אכיפת החוק החדש נגד הטרדה מינית, שנחשב לאחד המתקדמים בעולם, הפך לבועת הטרדות מיניות מבודדת, סוררת ופרועה.

מעמדה הציבורי של המשטרה בישראל נמצא ממילא בשפל מתמשך, לאור העובדה שאילוצי התקציב לא מאפשרים למדינה להחזיק משטרה מודרנית וגדולה מספיק. מירב המאמץ התקציבי מושקע בצה"ל, בשירות הביטחון הכללי, במוסד ובאגפי המודיעין השונים, כיאה מדינה הנמצאת בסכנה קיומית מתמשכת. סדר העדיפויות הזה אילץ את הממשלה להמשיך להחזיק משטרה מתפוררת, שקטנה בהרבה על מידותיה של המדינה הצומחת (שלושים אלף שוטרים בלבד על כשמונה מיליון אזרחים). כשלכל זה מוסיפים את העובדה שכמעט מחצית מניצבי המשטרה נאלצו לפרוש או הודחו בגלל עבירות שונות, חלק גדול מהן עבירות מין, מקבלים משטרה בהתרסקות.

"נכון לעכשיו", אמר לי אתמול גורם בכיר במשטרה, "למשטרת ישראל אין פיקוד עליון. היא מרוסקת. מדובר בפיגוע אסטרטגי. זה הרבה יותר מסתם דיבורים על מעשי זימה והטרדות מיניות. מדובר כאן בליקוי מאורות של ממש".

"זה עניין של תרבות", אמר לי השבוע קצין בכיר במשטרה, "נדמה לי שזה לא סוד שהנורמות בתוך הארגון היו כאלה שכולם יודעים ושותקים, כולם מחפים על כולם. אנשים הרשו לעצמם לחצות קווים ולעשות מעשים שהם עצמם מופקדים על מניעתם. צריך לקוות ולהתפלל שמה שקורה עכשיו יביא את השינוי. מוטב מאוחר מאי פעם".

קצין בכיר אחר, שפרש לפני שנים ספורות מהמשטרה, מספר על מציאות בלתי אפשרית: "קשה למצוא קצינים בכירים שלא מקיימים יחסי מין עם פקודות שלהם, שלא מחזיקים פילגש במשטרה, בנוסף על האישה החוקית", הוא אומר בשיחה פרטית, "זה כבר סוג של נורמה, מי שלא מתנהג ככה נחשב לחריג ולעוף מוזר. הבעיה היא, שהחבר'ה האלה לא הפנימו את מה שקורה מסביב. לא מזמן המשטרה ניהלה חקירה נגד נשיא מדינה מכהן שנאשם בדיוק בעבירות מהסוג הזה, ועדיין אף אחד שם לא הצליח לעשות את החיבור בין הדברים ולהגיד שזהו, הכללים השתנו, הגיע הזמן להצטרף לעולם החדש".

בעיני רבים במשטרה העובדה שהמפכ"ל, רב ניצב יוחנן דנינו, לא לקח על עצמו אחריות על המתרחש והתפטר, נחשבת מוזרה. נכון, דנינו לא נחשד במעשים כאלה והרקורד שלו נקי, הוא חש נבגד ופיטר בעצמו את סגנו ניסים מור כשעלו החשדות נגדו, אבל עדיין, כשהמערכת שלך קורסת ומחצית מהפיקוד הבכיר שמינית הולכת הביתה בנסיבות כאלה, צריך לקחת אחריות.

דנינו מעדיף בינתיים להישאר בתפקיד ולהשלים את הקדנציה שלו, שמסתיימת בעוד כמה חודשים. את מלאכת השיקום ובניית המשטרה הישראלית החדשה הוא ישאיר כנראה ליורשו. הבעיה העיקרית כרגע היא שלא ברור מי יהיה יורשו. רוב היורשים הפוטנציאליים כבר הודחו.