דילוג לתוכן העיקרי

נשות איראן פועלות מתוך המערכת להשגת זכויות

בהתחשב בתפקיד המכריע של הדת באיראן, נראה שהשיח הדתי הוא הדרך הטובה ביותר להשיג גם שיוויון מגדרי.
Iranian women attend the 28th International Islamic Unity Conference chaired by the Iranian President in the capital Tehran on January 7, 2015. AFP PHOTO / ATTA KENARE        (Photo credit should read ATTA KENARE/AFP/Getty Images)

נשות איראן סבלו מאפליה חוקית גם לפני וגם אחרי מהפכת 1979. הצידוק העיקרי לחוקים המפלים נגד נשים הוא שהם מבוססים על חוקי השריעה, ועל כן לא ניתן ועוד יותר מזה אסור לקרוא עליהם תגר. במשך עשרות שנים, נאבקות נשות איראן כדי להוכיח שחוקי השריעה בפני עצמם אינם מפלים נגד נשים. הן קוראות תגר על החוקים המפלים, וטוענות שהנורמות והמסורות הפטריארכליות אשר נכפו על חוקי האיסלאם מונעות מנשים שוויון זכויות.

מבחינתן של הנשים האלו, האפליה נעוצה במסורת ובסתירה הפנימית בין האידיאלים של השריעה לנורמות הנהוגות בחברה המוסלמית. לדבריהן, הציוויים הדתיים שפוגעים בזכויות הנשים נובעים מקריאה מוגבלת מאוד של ההגות החוקית הגמישה באיסלאם. הטקטיקה של פנייה למלומדים שדוגלים ברפורמות, כדי לספק פרשנות חלופית לחוקי השריעה, הוכיחה את יעילותה במידה רבה, ולו משום שהגבירה את המודעות הציבורית למקורם של החוקים המפלים הללו.

עם זאת, עולה כאן שאלה חשובה: האם הנשים בעולם המוסלמי צריכות להסתמך על האיסלאם כדי לחולל שינוי במעמדן החוקי של הנשים כיום? רוב רובה של האוכלוסייה באיראן היא מוסלמית, מעל 90%. המציאות הדמוגרפית הזו היא שהופכת את השיח הדתי לאמצעי חיוני להתמודדות עם האפליה המגדרית הטבועה בחוק האיראני. על פי הקוראן, לדוגמה, קיימת אפשרות של "גירושים הדדיים", המאזנת בין זכויותיהם של שני בני הזוג במקרה של גירושים. מן הראוי להשתמש בעיקרון הזה כדי לטפל בחוסר השיוויון בין גברים לנשים בתיקי גירושים.

בשנת 2008 הגנתי על תיק שבו מרשתי הגישה בקשה לגירושים בעילה שהיא שונאת את בעלה, מה שמציב אותה במצב בלתי-רצוי שסיכן גם אותה וגם את משפחתה. בבית-המשפט, בנוסף לחוק האזרחי, העליתי את הסוגיה של "מניעת פגיעה", עיקרון מקובל מאוד באיסלאם שנועד למנוע סבל. ציטטתי גם מהקוראן, המאפשר "גירושים הדדיים", דנתי בפסיקותיהם של כמה מחכמי ההלכה של האיסלאם, כמו שאהיד סאני, מירזאיה קומי ויוסוף סאניי, וביקשתי מהשופט ליישם את החוק האזרחי ברוח הקוראן ולהעניק למרשתי את הגירושים. למרבה המזל, אחרי כמה וכמה דיונים ארוכים, השופט אישר את הגירושים, וקבע שהמשך קיום הנישואים יזיק לרעיה. אף שמקרים דומים נדחו לא פעם בבית הדין לענייני משפחה, בטענה שאין מספיק ראיות לגירושים, מן הראוי להשתמש בתקדים הזה כדי לטפל בחוסר השיוויון בין גברים לנשים בתיקי גירושים.

האיסלאם התווה את זכותן של נשים לקבל חלק שווה בירושה, בעידן שבו לא היתה בנמצא שום מערכת כזו, ובכך הוא חולל שינוי אדיר בחברה הערבית. באיראן מתחוללים אמנם שינויים מהירים בנורמות הקשורות למעמדן החברתי של נשים - שיעורי האוריינות וההרשמה לבתי-ספר יסודיים בקרב נשים וילדות עומדים על 99% ו-100% בהתאמה, ושונות מגדרית כמעט אינה קיימת בבתי-הספר התיכוניים ובהשכלה הגבוהה - אך השיח בנושא זכויות הנשים נטוע חזק באיסלאם. זה שיח שקורא תגר על מוסלמים קיצוניים, כאלה שמתנגדים לזכויות נשים בטענה שזה לא איסלאמי, ומתמודד גם עם ממשלה ועם מערכת משפט המבוססות על חוקי האיסלאם. אבל השיח האיסלאמי חשוב לאדם הממוצע, שרוצה לשלב את אמונתו הדתית עם האמונה בזכויות אדם, בשיוויון ובכבוד. אנשים אלה יכולים לעמוד מאחורי עקרונותיהם ואמונתם בזכויות אדם, מבלי לזנוח את אמונתם הדתית. כדי ליצור תנועה רחבה ולאחד בין אנשים המחזיקים באותן דעות, חשוב מאוד להדגיש שאין סתירה בין האיסלאם לבין זכויות אדם, אלא להפך, שהאיסלאם תומך בזכויות אדם.

השיח הזה איננו נמצא בשוליים. מנהיגי דת רבים ואייתוללות פרסמו פסקי הלכה [פתווה] שמטרתם לחולל רפורמה בחוקים הקיימים והמפלים. האייתוללה מוסאווי תבריזי, המזכיר הכללי של ארגון החוקרים והמלומדים בקום, אמר שניתן לערוך רפורמות בחוקים המפלים נגד נשים. בשנת 2007, אמר: "יש לנו חוקים רבים שקשורים במעמדן של נשים ואפילו של גברים שצריך לשנות בהתאם לנסיבות, כדי שנוכל להתאים את עצמנו לצורכיהם של האזרחים. לגבי נשים, חוקים כמו [קנסות על נזקים גופניים], ירושה, אפוטרופות, גירושים... אפשר בהחלט לשנות, והרפורמות והשינויים הללו אינם סותרים את השריעה בשום צורה". בינואר 2008, האייתוללה הגדול מזהארי, איש הלכה מהולל היושב באיספהן, פרסם פתווה שבה הוא מעניק לגיטימציה להפלות אצל נשים שהרו מחוץ לנישואים. בפברואר 2008, פרסם סאניי פתווה שמעניקה לנשים את הזכות לרשת אדמות מבעליהן המנוחים. פסק ההלכה פורסם בתגובה לשאלה: "אם אדם הולך לעולמו והיורש היחיד הוא אישתו, כמה מנכסיו צריך להעביר לאישה?" סאניי השיב כי אם אדם הולך לעולמו ללא יורשים, פרט לאשתו, הרי שאשתו היא היורשת הבלעדית של כל נכסיו. פסק ההלכה מבוסס מפורשות [על הקוראן], שבו כתוב: לבנים  חלק בעיזבון ההורים וקרובי המשפחה, ולבנות חלק בעיזבון ההורים וקרובי המשפחה, אם מעט הוא ואם רב - חלק שייפסק כדין.

גיוס תמיכתם של אנשי דת מכובדים שכאלה היווה הישג חשוב עבור הפעילות למען זכויות הנשים באיראן, והוא אפשר להן להגיב על טענות הממשלה שפעילותן היא "אנטי איסלאמית". בין מלומדי האיסלאם יש שקבעו מפורשות כי תביעותיה של תנועת הנשים באיראן אינן עומדות בסתירה לעקרונות האיסלאם, ושיש לשנות את החוקים הישנים לאור מצבן של הנשים היום. אייתוללה פאזל מייבודי, חבר המועצה המרכזית של ארגון החוקרים והמלומדים בקום, אמר ב-2007, "ניתן לבצע רפורמה בעקרונות המתייחסים לחוק האזרחי והפלילי... וכן בעקרונות של המשפט המקובל". הוא הוסיף ואמר, "אם לפני 1300 שנה היתה נפוצה הפוליגמיה, ונערות נישאו כבר בגיל תשע, הרי שכיום, לנוכח עקרונות הצדק והחברה של ימינו, עלינו להכיר בכך שמנהגים אלה אינם מקובלים עוד".

פסיקות דתיות אלה הגבירו את הלחץ על המערכת הפוליטית להשתנות אף היא. בשנת 2009, לדוגמה, הסכים סוף סוף הפרלמנט האיראני לאשר הצעת חוק שמאפשרת לנשים לרשת אדמות עם מות בעליהן.

הפעילה למען זכויות נשים וכלת פרס נובל לשלום שירין עבאדי אמרה בראיון בשנת 2004, "האיסלאם איננו מקור הבעיה של נשות איראן; הבעיה נובעת מהמנהגים הפטריארכליים שטבועים בתרבות האיראנית ומועתקים מדור לדור". לדבריה, גם לנשים עצמן היה תפקיד חיוני בהנצחת המנהגים הפטריאכליים הללו.

למרות הניצחונות הקטנים הללו, זכויות הנשים הן סוגיה שאי-אפשר לתקן ולשנות בקלות או במהירות, גם מתוך המערכת המשפטית והפוליטית של הרפובליקה האיסלאמית. זה גם הלקח מעידן הרפורמות של איראן, בשנים 2001-1997, כשפעילות למען זכויות נשים ופוליטיקאים רפורמטורים ניסו לשווא לקדם את הצטרפותה של איראן לאמנה למיגורן של כל צורות האפליה נגד נשים, האמנה החשובה ביותר להגנה על זכויות הנשים ולקידום שיוויון מגדרי. בשל מחלוקות פוליטיות, קיים גם חוסר רצון פוליטי שמונע קידום של רפורמות למען זכויות הנשים במערכת המשפטית של איראן. ובכל זאת, אימוץ אסטרטגיה המבוססת על השריעה וזוכה לתמיכתם של אנשי דת מהוללים, כדי להיאבק בחוקים המפלים שמצדיקה הממשלה באמצעות פרשנות שגויה של השריעה, הוכיח את עצמו כאמצעי יעיל לזכייה בתמיכת הציבור. מטבע הדברים, זה לא נושא שיבוא על פתרונו בין לילה, אלא דורש גישה עקבית ושיטתית לאורך זמן.

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial