כאב הראש של הרצוג: רשימה עצמאית מדי
יצחק הרצוג יכול להיות גאה ברשימה רעננה וצעירה עם אחיזה איתנה בשמאל המדיני-כלכלי, אבל מפלגת העבודה החדשה היא גם הרבה יותר אידיאולוגית ומחויבת למצביעיה. חבריה לא ימהרו להיכנס לממשלה "לא טבעית" עבורם עם ליברמן והליכוד.
רשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-20 שנבחרה ביום שלישי [13 בינואר], מייצגת בראש ובראשונה שינוי עמוק ודרמטי במבנה הפנימי שלה. זוהי רשימה שמבטאת את שקיעתם של מוקדי הכוח העסקניים הגדולים שחרצו גורלות במגה דילים וברשימות חיסול, ונותנת עדיפות למצביעים החופשיים.
בחירתם של מנהיגי המחאה הצעירים, סתיו שפיר ואיציק שמולי, למקומות השני והשלישי בהתאמה, הרבה לפני יו"ר הסיעה איתן כבל, היא אחד הביטויים הבולטים לדי.אן.איי המשתנה של המפלגה. היעלמותם של דמויות אלמותיות כמעט כמו פואד בן אליעזר ויו"ר ההסתדרות לשעבר עופר עיני מנוף הפריימריז היא ביטוי נוסף לסופו של עידן "מפקדי הארגזים", והשתלטות הפוליטיקה החדשה על המפלגה הוותיקה.
