שנת החמין
אפשר להתווכח אם החמין הישראלי הוא הכי טעים או מגוון, אבל לפי כמות התמונות והסרטונים בפייסבוק נראה שעם ישראל אוכל את התבשיל הנפלא הזה כל היום. אפילו מסעדות טרנדיות מקפידות להגישו בסופי שבוע.
בסופי שבוע קרים, קשה לפעמים ללכת ברחובות תל אביב. מעבר לרוח הקרה שמגיעה מהים והגשם הקלוש שמזכיר לנו את הבצורת של השנה שעברה, מבתים רבים עולה לו אט אט ריח החמין, אותו תבשיל יהודי מסורתי של שבת בו בשר, מעיים, שעועית ולפעמים גם ביצים מתבשלים יחד שעות ארוכות. זהו ריח שמוכר לאף היהודי מזה דורות. אם תבקשו מאנשים לתאר את הריח הזה, כל אחד יגיד משהו אחר. יש שיגידו ריח מתקתק עשיר, אחרים יתארו את הריח כחמוץ וכבד, אבל כולם יסכימו שזה ריח של בית.
כבר מאות שנים, יש הטוענים אלפים, היהודים אוכלים חמין בסופי שבוע. מה שהחל ככורח של חוקי כשרות – תבשיל שיכול לעמוד על פלטת שבת וכך אפשר להנות מאוכל חם בשבת בלי לבשל או להדליק אש – הפך השנה לטרנד.
השם העברי ״חמין״ עתיק כמעט כמו המאכל עצמו, ונדמה כי כמו ערבוב הטעמים ככה נוצר שמו: חם (WARM) ברבים בלשון חז״ל - חמין. ביידיש הוא מכונה "טשולנט" וגם פה יש מקרה מעניין. היידיש, שנשענת כמעט תמיד על הגרמנית, מאמצת הפעם ביטוי צרפתי: "שו לנט" (chaud lent) שפירושו חום איטי.
יוצאי פולין יכינו אותו עם סוכר, יוצאי מרוקו עם פפריקה, אבל אין ספק שהעיסה החומה הזאת הפכה החורף לנסיכת הטוויטר והאינסטגרם. החמין השתלט על הפידים, ולפי כמות התמונות והסרטונים בפייסבוק, נראה שעם ישראל אוכל רק חמין, וכל היום, וזה לא משנה לאף אחד אם בחוץ החורף כבר היגיע או לא. ולא מדובר באופנה של קשישים או יוצאי פולין מסורתיים. כולם מכינים חמין. אפילו צעירים שנוסעים בשבת, אוכלים פירות ים ולא היו מימיהם בבית כנסת מזמינים חברים לחמין של שבת.
