דילוג לתוכן העיקרי

הקואליציה נגד נתניהו מאבדת שיווי משקל

אביגדור ליברמן (באמצעות ברית שרקם עם משה כחלון) ואריה דרעי (כמנהיג ש"ס) הם שניים מהגיבורים המרכזיים במסע להחלפת נתניהו. שניהם ספגו השבוע מכות אלקטורליות וציבוריות קשות, המעמידות את תכניתם בסימן שאלה.
Israel's Foreign Minister Avigdor Lieberman leaves after giving a statement to the media at his Jerusalem office December 2, 2014. Israel appeared to be heading on Tuesday towards an early election after right-wing Prime Minister Benjamin Netanyahu and his major centrist coalition partner failed to patch up differences. Foreign Minister Avigdor Lieberman, head of the far-right Yisrael Beitenu party, told a news conference, "An election is a now a fact."  REUTERS/ Ronen Zvulun (JERUSALEM - Tags: POLITICS) -

מערכת הבחירות בישראל ממשיכה להפתיע ולנפק אירועים אסטרטגיים, שכל אחד מהם יכול להפוך לקו פרשת מים סביבו יסתדרו הקלפים והשחקנים לסדר חדש לגמרי. בשורה התחתונה, קואליציית "רק לא נתניהו" ספגה בשבוע האחרון [סוף דצמבר] כמה חבטות קשות שערערו את שווי משקלה, יציבותה וסיכוייה בבחירות שיתקיימו ב-17 במארס. זה עוד לא אבוד, עדיין, אבל מצבו של בנימין נתניהו היום, 77 יום לפני יום הבוחר, נראה טוב בהרבה מכפי שהיה לפני שבוע. רשימת הפוליטיקאים שחברו על מנת להחליף אותו (יצחק הרצוג, ציפי לבני, יאיר לפיד, משה כחלון, אביגדור ליברמן ואריה דרעי) נמצאת כרגע במגננה. כמה מחבריה (ליברמן ודרעי) סופגים מכות אלקטורליות וציבוריות קשות.

שתי תכניות סודיות תוכננו בחודשים האחרונים על ידי הגיבורים הראשיים של הטלנובלה הפוליטית הישראלית. האחת, תכניתם של אביגדור ליברמן ומשה כחלון להקים ברית יום לאחר הבחירות ולהגיע יחד אל נשיא המדינה ראובן ריבלין. על פי התכנית הזו, שניהם יחד שאפו לזכות ב-25 מנדטים לפחות, ולפיכך הבלוק החדש שיקימו למחרת הבחירות יכול להוות את המפלגה הגדולה ביותר בכנסת. היותם פוליטיקאים שבאו מהימין, אבל מסוגלים להקים ממשלה אליה יצטרפו (ברצון) גם הרצוג, לבני וגם לפיד, היה הופך אותם, על פי התכנית הזו, ל"סוס השחור" והמפתיע של הקמפיין.

הברית הזו, שלא גובשה סופית אבל כללה כבר הבנות ברורות בין השניים, הציבה את ליברמן כמועמד לראשות הממשלה ואת כחלון כשר אוצר. כדי להקים ממשלה הם היו מוכנים לתת רוטציה למפלגת העבודה של הרצוג-לבני (לבני הייתה מוותרת במקרה זה על הרוטציה "שלה", שהובטחה לה על ידי הרצוג למקרה שינצחו).

התכנית הזו עלתה בעשן החקירה המשטרתית הדרמטית שנחתה על המערכת הפוליטית הישראלית ביום שלישי בשבוע שעבר [23 בדצמבר] כרעם מתגלגל ביום בהיר. מקורביו האינטימיים ביותר של ליברמן ב"ישראל ביתנו" נמצאים במעצר ונחקרים סביב השעון, במסגרת פרשה בה נחשדים רבים מאנשי המפלגה הזו כמי שהפכו אותה לסוג של "קופה קטנה" ומסלקת כספים, שהועברו מאוצר המדינה הישראלי לעמותות ומוסדות שונים, תמורת עמלות שמנמנות. ליברמן לא נחקר ולא מוגדר כחשוד, אבל אף אחד לא מוכן להמר על כך שהמצב הזה סופי. מתישהו מישהו מהאנשים הקרובים אליו יכול לסבך אותו במשהו ואז אנחנו נמצאים בסרט אחר לגמרי.

מאז פתיחת החקירה, מנחית ליברמן מתקפות אגרסיביות על המשטרה והפרקליטות. ליברמן מתייחס לעיתוי החקירה, שלוח הזמנים שלה, לדבריו, תואם לחלוטין את לוח הזמנים של הבחירות. הסטטיסטיקה מצדיקה את ליברמן, שספג חקירות או כתבי אישום כאלה ואחרים לפני כל קמפיין בו השתתף, מאז 1999. המתקפה שהוא מנחית על "שלטון החוק" לא מסייעת לו במסעו המפתיע והמתוקשר מירכתי הימין למרכז הפוליטי הישראלי, כפי שתואר כאן במאמרה המצוין של מזל מועלם.

בימין אוהבים לשנוא את המשטרה והפרקליטות, אבל במרכז הפוליטי רואים עדיין ב"שלטון החוק" ערך מקודש, וליברמן עלול להתאכזב מתוצאות המתקפה שלו. נכון להיום, הוא מצליח להחזיר חלק מהאלקטורט הרוסי האבוד שלו הביתה, בזכות ה"רדיפה" המשטרתית. הפגיעה של החקירה ב"ישראל ביתנו" לא ברורה עדיין, אבל אין ספק שחלומותיו של ליברמן לפרוץ את מחסום עשרת המנדטים ולהתקרב ל-15, נגוז בשלב הזה. כל אלה הופכים את התכנית הראשונה שתוארה כאן לכמעט לא רלוונטית.

התכנית השנייה היא תכניתו של נפתלי בנט, יו"ר "הבית היהודי". בנט מנסה להרדים את המפה הפוליטית. הוא מפיץ סרטוני רשת ויראליים משעשעים, בהם הוא מחופש להיפסטר תל-אביבי ובכוונה לא מייחס לעצמו מטרות גבוהות מדי, לא מדבר על ראשות הממשלה ולא לוטש עיניים באופן פומבי לתפקיד שר הביטחון. אבל בתוך החדר פנימה, בנט ממוקד ואנשיו מכוונים לכיסא הגבוה ביותר שיש בישראל, כסאו של ראש הממשלה.

על פי התכנית הזו, בנט ימשיך לצמוח בסקרים ו"לשתות" חלק מהאלקטורט של נתניהו. בנט צעיר יותר, מעודכן יותר, ימני יותר, "קול" הרבה יותר, מושך המוני צעירים הנחשבים לאנשי מרכז, ולאחרונה גם צירף למפלגה את ינון מגל, מגיש טלוויזיה ועורך אתר אינטרנט פופולארי שהיה, ממש כמו בנט, חילוני ומפקד צוות בסיירת מטכ"ל עד ש"ראה את האור", הלך ימינה, התקרב לדת והיום מחזיק בעמדות ימין לאומי.

אם בנט אכן יגיע לרף 20 המנדטים (היום הוא מסתובב באזור ה-18), הוא יוכל לבוא ביום שאחרי הבחירות לנתניהו ולהודיע לו חגיגית שאם הוא רוצה שלטון, הוא צריך לתת לבנט רוטציה. או לפחות את תיק הביטחון. שתי האופציות האלה משגרות צמרמורת קרה בגוום של לא מעט ישראלים בכלל, ותומכי תהליך השלום המתמעטים בפרט, אבל התכנית הזו חיה, קיימת, בועטת ומתקדמת בדיוק כפי שתוכננה להתקדם.

אחד הצירים החשובים במסע להחלפת נתניהו היה אמור להיות מנהיג ש"ס אריה דרעי. פוליטיקאי מנוסה וערמומי, מנהיג חרדי כריזמטי, שהורשע בקבלת שוחד [1999] ונשלח לעונש מאסר לא קצר. דרעי חזר לפוליטיקה והצליח להמליך את עצמו מחדש על ש"ס, מפלגת הספרדים החרדים הישראלית שמצטרפת באופן מסורתי לכל ממשלות הימין באשר הן, ולפעמים גם לממשלות מרכז-שמאל. הבעיה של דרעי הייתה שהאיש אותו הדיח מראשות ש"ס, אלי ישי, נשבע לנקום.

ביום ראשון בערב [28 בדצמבר] שודרה בערוץ 2 קלטת בה נראה המנהיג התורני הנערץ של ש"ס, הרב עובדיה יוסף המנוח, אומר דברים קשים מאוד על דרעי ומביע תמיכה לא מסויגת באלי ישי. הקלטת הפכה לסערה פוליטית עצומה, מלודרמטית, בעקבותיה הגיש דרעי את התפטרותו למועצת החכמים של ש"ס.

התפטרותו של דרעי אינה אותנטית, היא תוכננה מראש, ומועצת החכמים אכן דרשה ממנו לחזור בו ולקבל את "גזירתה" להמשיך להוביל את המפלגה. בזמן שהמאמר הזה נכתב, דרעי עדיין "מתלבט". גם אם יחזור בו (זו ההערכה המקובלת), קשה להאמין שש"ס תחזור למה שהייתה. כרגע הסקרים מורים שהציבור מאס בש"ס, דרעי מקבל חמישה מנדטים בלבד בעוד אלי ישי, שהקים מפלגה יריבה חדשה, לא עובר את אחוז החסימה. בנסיבות מסוימות וביום רע יכול להיות מצב ששניהם, דרעי וישי, יישארו מחוץ לכנסת וכוחם של החרדים בישראל, שעולה משנה לשנה בזכות הדמוגרפיה, ייפגע פגיעה אנושה בגלל התככנות הפוליטית והריקבון.

כרגע, לא ברור אם התהליך הזה טוב או רע לכל מי ששואף להחליף את בנימין נתניהו. לדרעי יש ברית פוליטית ארוכת שנים עם אביגדור ליברמן והוא היה יכול, בפוטנציאל, להיות מי שימליך את ליברמן וכחלון (יחד עם הרצוג, לפיד והחרדים האשכנזים) על חשבונו של נתניהו. נכון לעכשיו, הדאגה של דרעי היא לא נתניהו ולא ליברמן, אלא הישרדותו שלו.

More from Ben Caspit

Recommended Articles