דילוג לתוכן העיקרי

נתניהו הצליח להבריח גם את גדעון סער מהליכוד

ראש הממשלה בישראל מוכרח להיות בכוננות הישרדות לאורך כל הדרך, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. נתניהו, במהלך השנים, הפך לרב-אומן בתחום הזה. הבעיה היא, שחוץ מזה, הוא לא עושה כלום.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (R) and Education Minister Gideon Saar attend the weekly cabinet meeting in Jerusalem October 18, 2009. Netanyahu promised a lengthy diplomatic battle to "delegitimise" United Nations charges that Israel committed war crimes in the Gaza Strip, an official said on Saturday. REUTERS/David Silverman/Pool (JERUSALEM POLITICS) - RTXPR7B

בממדים ישראליים, זו נחשבת סוג של רעידת אדמה פוליטית. מפלגת השלטון איבדה ביום רביעי [17 בספטמבר] את הפוליטיקאי הבולט ביותר שלה, את האיש היחיד שהעז לקרוא תיגר על ראש הממשלה בנימין נתניהו, את מי שנחשב על ידי רבים בישראל לתקווה הגדולה של עידן פוסט-ביבי. גדעון סער, שר הפנים, לשעבר שר החינוך, מזכיר ממשלה בממשלות נתניהו (הראשונה) ושרון (הראשונה), הודיע במפתיע על פרישה מהחיים הפוליטיים. "החלטתי לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים", אמר. בנאום הפרידה שלו, בטקס הרמת כוסית מסורתית לקראת ראש השנה שערך לפעיליו, לא הזכיר את שמו של נתניהו. אבל השם הלא מוזכר הזה ריחף מעל האולם ונשמע היטב בלחישות שעברו, מפה לאוזן, בין הפעילים. סער פרש בגלל נתניהו, ורק בגללו. והוא לא הראשון.

במהלך השנים הבריח נתניהו מהפוליטיקה, או מהליכוד, או משניהם, רבים וטובים. דוד לוי עזב בגללו. דן מרידור, בקדנציה הראשונה, עזב בגללו. בני בגין, יצחק מרדכי שהיה שר ביטחון פופולרי, רוני מילוא, ולאחרונה גם השר הפופולרי מאוד משה כחלון. כולם הגיעו לאותה מסקנה: הם לא מסוגלים לשבת יותר ליד נתניהו. זה עולה להם בבריאות. הם פשוט מרימים ידיים והולכים. הם מבינים, כולם, מה עובר על ברק אובמה, למשל, שצריך לעבוד עם נתניהו. הם לא מאמינים לאף מילה של ראש הממשלה שלהם. אין להם בו כל אמון. הם הגיעו למסקנה שטוב מותם הפוליטי, מחייהם. חלק מהם פרשו לגמרי, חלק רק עזבו את הליכוד, חלק התפטרו מהממשלה אבל נשארו בליכוד (כמו סער). אבל כולם הלכו.

מפלגת השלטון בישראל נותרה נטולת כוכבים, למעט נתניהו עצמו. גם השר גלעד ארדן, השני ברמת הפופולריות שלו אחרי סער, שוקל את צעדיו. גם הוא נשמע, בשיחות סגורות, כפי שנשמע סער. לארדן יש הבטחה משר החוץ אביגדור ליברמן (ארדן היה פעם העוזר האישי של ליברמן, כשזה היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בקדנציה הראשונה של נתניהו), לקבל את תפקיד שגריר ישראל באו"ם בעוד שבועות ספורים. גם ארדן החליט שדי לו בכהונה כשר תחת נתניהו, לפחות בשלב הזה. כעת, לא ברור אם ההבטחה הזו תמומש. לליברמן אין עכשיו אינטרס לצ'פר ככה את ארדן, כי התפטרותו של סער מכניסה לכנסת חבר כנסת מטעמו של ליברמן, על חשבון הליכוד של נתניהו. אם גם ארדן ייצא מהכנסת עכשיו, הבא בתור ברשימה המשותפת הוא חבר כנסת של הליכוד, כך שזה כבר לא באמת חשוב.

פרישתו של גדעון סער, מורידה את הליכוד מ-19 מנדטים ל-18 מנדטים. כאמור, הבא בתור ברשימה המשותפת במקומו הוא איש "ישראל ביתנו" של ליברמן. מכיוון שהאיחוד בין ליברמן לנתניהו בוטל, מדובר בשתי מפלגות נפרדות. האירוע הזה הופך את "יש עתיד" של יאיר לפיד, עם 19 מנדטים, למפלגה הגדולה בכנסת הנוכחית. זה מעניק רוח גבית לאלה שלוחצים על לפיד להפיל את נתניהו כבר עכשיו, ולהקים ממשלה חלופית במקומו. לפיד יכול לעשות את זה. לפחות תיאורטית. אם ליברמן הולך איתו ואם החרדים מוכנים להתפייס איתו, זה יכול לקרות. הסיכוי שזה יקרה באמת, אפסי. לפיד לא צבר עדיין את שעות המנוע הנדרשות מראש ממשלה בישראל. לא בטוח שליברמן, או גם יצחק הרצוג, יו"ר האופוזיציה, יסכימו להקפיץ את לפיד מעליהם ולהעניק לו לגיטימציה כראש ממשלה. מבחינת הרצוג, לפחות, מדובר בתעודת פטירה פוליטית. למה לו את זה?

זו הבעיה במערכת הפוליטית הישראלית. כאן, הכל אישי. האגו משחק תפקיד ראשי. השיטה גורמת לכך שהפוליטיקאים נאלצים לחשוב קודם כל על עצמם, רק אחר-כך על המדינה. זה קיים גם במדינות אחרות, הרפובליקנים ממררים את חייו של הנשיא אובמה כבר זמן רב, אבל בארה"ב אין אפשרות להחליף את הנשיא באמצע הקדנציה ולכן היצרים פעילים פחות. בישראל, צריך ראש הממשלה להיות בכוננות הישרדות לאורך כל הדרך, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. נתניהו, במהלך השנים, הפך לרב-אומן בתחום הזה. הבעיה היא, שחוץ מזה, הוא לא עושה כלום.

מה יעשה גדעון סער? קודם כל, הוא ינוח. אחר-כך, הוא ישקול את צעדיו. כל האופציות פתוחות בפניו. הוא יכול לחזור לליכוד ולהתמודד מול נתניהו בפריימריז הבאים. אם נתניהו ימשיך להתרסק בדעת הקהל ויסתבך בעוד כמה מבוכות, לסער יהיה סיכוי ממשי. הוא יכול לחבור למשה כחלון ולהצטרף למפלגתו החדשה. הוא יכול לחבור למבנים פוליטיים חדשים בישראל, שמתהווים בכל מערכת בחירות. אפילו אביגדור ליברמן בא בחשבון. כל האופציות של סער פתוחות. אבל בינתיים, הוא יכול לנשום לרווחה. "נגמר הגועל נפש", אמר בשיחה סגורה אתמול, "למדתי שיש חיים גם אחרי הפוליטיקה, שאפשר לחיות כמו בן אדם. הדבר שאני הכי רוצה לעשות עכשיו, זה ללכת לים. שנים לא הלכתי לים, בגלל המאבטחים, בגלל הפפראצי. הגיע הזמן לנוח קצת".

כשמדברים עם כל פורשי נתניהו, וגם עם הכוחות הפוליטיים שנמצאים סביבו, נוצר רושם שראש הממשלה עתיד להיפרד בקרוב מכיסאו. הרושם הזה לא נוצר כשמביטים בסקרים. הציבור הישראלי לא רואה כרגע שום אלטרנטיבה לנתניהו, למרות שאין כלפיו חיבה או אהדה. אבל כשאביגדור ליברמן, משה כחלון, יאיר לפיד, גדעון סער, המפלגות החרדיות וגורמים נוספים נשבעים להיפרע מנתניהו ולהביא לקץ שלטונו בבחירות הבאות, נדמה לי שיש כאן לנתניהו סיבה אמיתית לדאגה. 

More from Ben Caspit

Recommended Articles