מהדורות החדשות בצרפת בימים האחרונים נפתחות בנתון המרשים, על פיו בשנת 2014 אחוז אחד מיהדות צרפת עולה לישראל - הצפי עד סוף השנה הוא של 5500 עולים. הנתונים החריגים הללו משקפים את החששות הגוברים של הורים יהודים לנוכח הדיווחים על ג'יהאדיסטים אירופאים בדמותו של מהדי נמוש, שגיבורם המוצהר הוא מרה, רוצח הילדים היהודים בבית הספר בטולוז. העולים החדשים יודעים כי למרות שרשויות צרפת פועלות נגד גילויי אנטישמיות ומגנות אותם בתקיפות, אין בכוחן להבטיח את שלומו של כל ילד יהודי. תאומי המחבלים, מרה ונמוש, מגלמים את התערובת של שנאת ישראל ואנטישמיות - תערובת שהופכת שוב את אירופה למקום לא נוח ליהודים.
לעיסה הדוחה הזאת תורמים חוגים באינטליגנציה השמאלנית הקיצונית, ואליהם מצטרפים כאלה שעבורם האנטישמיות היא בון טון. חוברים אליהם צעירים חמומי מוח שאינם מבחינים בין מעשיה של מדינת ישראל לבין קהילות יהודיות החיות בתפוצות יותר מאלפיים שנה. יש בהם כאלה שתומכים במדיניותה של ישראל, יש המתנגדים לה ויש כאלה שמגלים אדישות למתרחש מחוץ לגבולות ארצות מושבם. אך הקישור המצער ביותר יוצא מפיהם של בכירי ממשלה ישראלים, המטשטשים את הגבולות בין המחאה נגד מדיניותם, לבין שנאת העם היהודי. לא כל יהודי בעולם תומך במדיניות הכיבוש הישראלית. יהודים רבים, בישראל ובתפוצות, אף הסתייגו מהתגובה חסרת הפרופורציות נגד האוכלוסייה האזרחית בעזה במלחמה האחרונה.