"נתניהו חזק מדי, אבו מאזן חלש מדי", זו הייתה תמצית התייחסותו של נשיא ארה"ב ברק אובמה למבוי הסתום במשא ומתן המדיני במזרח התיכון, בראיון מקיף שהעניק [8 באוגוסט] לפרשן הניו-יורק טיימס תומאס פרידמן. "הסקרים של נתניהו גבוהים משלי", הוסיף אובמה, "התמיכה בו עלתה במידה רבה בעקבות המבצע בעזה". לפי אובמה, רק לחץ פנימי יגרום לנתניהו לבצע ויתורים.

אובמה לא לבד. לפני קצת יותר משנתיים [2012], הקדיש המגזין טיים את כתבת ותמונת השער שלו לאותו בנימין נתניהו, תחת הכותרת "ביבי קינג", והכתיר אותו למלך כל יכול של מדינת ישראל. דומה שזו, בעצם, הנחת העבודה של הממשל האמריקאי עוד משחר נשיאותו של אובמה: נתניהו חזק, אין מה להתעסק איתו, צריך לקבל אותו כגזירת גורל ולהסתדר עם מה שיש.

אגב, פחות משנה לאחר אותה כתבת שער מפוארת בטיים, הלך נתניהו לבחירות. מולו לא התייצב אף יריב משמעותי. לא הייתה שום אלטרנטיבה אמיתית לתפקיד ראש הממשלה. יאיר לפיד היה עיתונאי שזה מקרוב עזב את אולפן הטלוויזיה, שלי יחימוביץ' סוציאליסטית נטולת יכולת לנצח, נפתלי בנט היה נער חצר אצל נתניהו עד לפני זמן קצר ואביגדור ליברמן לא מצליח לשבור את תקרת הזכוכית של האלקטורט הרוסי.

ובכל זאת, למרות שהתמודד בתנאי מעבדה קורצים, ללא תחרות כמעט, הצליח נתניהו להביא בזכות עצמו 20 מנדטים בלבד. 20 מנדטים, שזה בערך 16% מהקולות. אלמלא החיבור של הרגע האחרון עם ליברמן, שהביא עוד 11 מנדטים, היה נתניהו מפסיד את השלטון ליחימוביץ, או ללפיד, או למישהו.