דילוג לתוכן העיקרי

מלכוד הכניסה הקרקעית של נתניהו

טראומות מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" מחד, והמחיר הפוליטי שהוא עלול לשלם בקרב בוחרי הימין מאידך, גורמים לראש הממשלה להסס ולהימנע מפעולה קרקעית בעזה, הנחוצה כדי לשבש משמעותית את יכולת הירי של חמאס על ישראל.
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu gestures as he speaks during a news conference at the defense ministry in the Israeli coastal city of Tel Aviv July 11, 2014. Netanyahu said on Friday Israel has attacked more than 1,000 targets during a four-day-old offensive against Gaza militants and that "there are still more to go". REUTERS/Gali Tibbon/Pool (ISRAEL - Tags: POLITICS CIVIL UNREST CONFLICT HEADSHOT) - RTR3Y7EB

ביום חמישי בערב [10 ביולי], ביום השלישי למבצע "צוק איתן", פרסם ערוץ 2 סקר שביקש לבחון את תגובת הציבור להתנהלות הדרג המדיני, ובראשו נתניהו, עד כה. מהסקר עולה כי רוב הישראלים אינם ששים למערכה קרקעית בעזה, חרף מתקפת הרקטות שהתרחבה לגוש דן וצפונית לו, מיליוני אזרחים הנדרשים להסתתר במרחבים מוגנים בכל שעות היממה ועשרות אלפי חיילי מילואים שגויסו בצו שמונה.

על פי הסקר, 91 אחוז מהציבור תומכים במבצע. אבל רק 42 אחוז סבורים שצריך להיכנס לעזה, לעומת 47 אחוז שמתנגדים לכך. לציונים גבוהים על תפקודם זכו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, שמובילים בקבינט גישה מאופקת ובלמו עד כה את הדרישה לכיבוש עזה, שמקדם שר החוץ, אביגדור ליברמן.

מבחינת נתניהו, זהו נתון מעניין וחיובי, שכן הוא מסיר מעליו את הלחץ הציבורי בנוגע למהלך הקרקעי שהוא מבקש להימנע ממנו. אמנם נגרמים לו בשל כך נזקים אלקטורליים בימין, בסיס התמיכה המשמעותי שלו, אבל הוא יכול להתנחם בגב הציבורי הרחב.

נתניהו העיד על עצמו בעבר כי אינו חסיד גדול של עימותים צבאיים, ובשתי כהונותיו האחרונות כראש ממשלה הוכיח מדיניות של שימוש מדוד בכוח, בניגוד חריף לקמפיין הבחירות שלו ב-2006, הזכור בעיקר בזכות הסיסמה "חזק מול החמאס" לצד תמונתו.

גם כעת, כאשר אביגדור ליברמן מאתגר אותו מתוך הקבינט ומוביל מדיניות כוחנית הפוכה, נתניהו דבק בגישת הפעלת הכוח הצבאי המאופקת ומוכיח כי אינו מונע מהאיום מצד שר החוץ, שנלחם בו על הבוחרים מימין. נתניהו מגלה כושר עמידה מול מחנהו הטבעי, מה גם שהוא מגובה בשר הביטחון וברמטכ"ל, שמעדיפים לדחות לפי שעה כניסה קרקעית. 

במידה רבה, נתניהו הושפע מתפיסתו של שר הביטחון לשעבר אהוד ברק, יועצו הביטחוני הקרוב במשך כמעט ארבע שנים, שיצא עמו למבצע "עמוד ענן" המוגבל בשנת 2012. ברק סבור כי בכל סיום של סבב עימות, מתחילה הספירה לאחור לקראת הסבב הבא, ולכן האינטרס של ישראל הוא שהסבבים יהיו קצרים ככל האפשר ורחוקים זה מזה. תפיסה זו משתלבת היטב בגישתו הזהירה של נתניהו לפני הפעלת כוח צבאי.

אבל אין מדובר רק בגישה או באופי, והססנותו של נתניהו איננה שלילית בהכרח.  נתניהו פועל במסגרת מערך שיקולים צבאיים, מדיניים ופוליטיים, שגורמים לו לדחות ככל האפשר את מתן הפקודה לכניסה לעזה. מצד אחד, מרחפת מעליו טראומת הדרג המדיני במלחמת לבנון השנייה. אז שילמו ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ושר הביטחון, עמיר פרץ, מחיר פוליטי וציבורי כבד על יציאה חפוזה למלחמה וכניסה קרקעית לא מתוכננת ללבנון, שעלתה בחייהם של רבים. נתניהו אינו רוצה למצוא את עצמו מתגונן בפני דוח וינוגרד 2, להיות מואשם במותם של חיילים, כאולמרט בשעתו, ולשלם בכיסאו. מצד שני, נתניהו חושש גם מדוח גולדסטון 2, שיפיל על ישראל קטסטרופה מדינית, כמו אחרי מבצע "עופרת יצוקה". מסיבה זו, נתניהו לא רק ערך התייעצויות צבאיות, אלא גם שאל בימים האחרונים את פיהם של מומחים למשפט בינלאומי.

האם מסכת המלכודים הזאת וטראומות העבר גורמות לדרג המחליט להסס מטעמים ציבוריים ואישיים ולהימנע מכניסה קרקעית, הנחוצה כדי לשבש משמעותית את יכולת הירי של חמאס על ישראל?

"ביבי ראה איך הקריירות של אולמרט ופרץ מתרסקות. גם הם התחילו עם אחוזי תמיכה גבוהים בציבור לפני מלחמת לבנון השנייה ואחר כך אותו ציבור דרש מהם להתפטר," אומר בכיר בליכוד. "ברור שזה משפיע. הבעיה שאנחנו נראים לחמאס הססנים. מעצמה צבאית עם יכולות טכנולוגיות וכיפת ברזל חוששת מעימות עם חמאס. ברור שביבי ישלם על ההססנות הזאת מחיר בימין, בעיקר כשליברמן מאתגר אותו עכשיו," הוא מוסיף. לדבריו, "מאז יום רביעי מדווחים שהכוחות מוכנים לכניסה קרקעית. החמאס יורה על תל אביב, אבל נתניהו לא מוכן להסתכן. זה לא נראה טוב. אין למבצע הזה בינתיים שום הישג או תמונת ניצחון."

"כל הניתוחים על טראומת לבנון השנייה שמשפיעה על נתניהו אינם מקובלים עליי," טוען הח"כ לשעבר אלוף (מיל') דני יתום, שעמד בראש המוסד. בשיחה עם אל-מוניטור מחזק יתום את הגישה המאופקת של ראש הממשלה ושר הביטחון. "נתניהו ויעלון עושים נכון. קודם כול, חיל האוויר ממשיך לבצע עבודה מאוד טובה ופוגע בחמאס פגיעות מאוד כואבות, אז אין סיבה להיכנס לעזה. דבר שני, ברגע שנכנסים עם כוחות קרקעיים, מגבירים את החיכוך עם חמאס ועלולים להיפגע בסבירות גבוהה גם בלתי מעורבים. דבר שלישי, כל עוד לא צריך להיכנס קרקעית, נחסכים חיי חיילים, וגם זה שיקול."

אל מוניטור: ומהו הקו האדום שאם חוצים אותו אין ברירה אלא להיכנס?

יתום: אם בתוך כמה ימים החמאס לא יפסיק את הירי, תהיה כניסה קרקעית. אבל היום הרקטות הן בעלות טווח ארוך ונורות מכל מקום ברצועה, כך שכל עזה היא מרחב שיגור אחד גדול, וכדי להגיע לרקטות צריך לכבוש את כל הרצועה ולהישאר שם במקום חמאס שהייה ארוכה. זה בהחלט שיקול.

בכלל, התחושה שלי היא שנגמרו המלחמות שבהן התמרון מכריע את המערכה כמו בששת הימים, ביום כיפור ובלבנון הראשונה. במלחמה נגד טרור עדיף שלא תהיה כניסה קרקעית. יש הבנה שכאשר לא נשקפת סכנה למדינה אין סיבה לכניסה כזו. במקרה הזה לא תמיד מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח.

אל מוניטור: נתניהו אינו מהוסס מדי?

יתום: איני רואה כאן הססנות אלא שיקול דעת נכון. מניסיוני, כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון הם בעלי ניסיון רב, הם פועלים תמיד על פי המלצות הדרג הצבאי. רבין וברק נהגו כך, ואני מתרשם שגם נתניהו.

אני חושש ממצב שבו תהיה פגיעה קשה לצד שלנו, עם נפגעים רבים, וזה יחמם את הדם בעורקים, וכתוצאה מלחץ ציבורי ופוליטי תהיה כניסה קרקעית. אני רוצה להאמין שהדרג המדיני למד את הלקח ממלחמת לבנון השנייה וממה שקרה בממשלת אולמרט - שיצאו למבצע בלי להתכונן, וכשכבר נכנסו קרקעית זה היה מאוחר מדי ועם כוחות דלילים, והיו לנו נפגעים רבים מאוד.