דילוג לתוכן העיקרי

המחדל של קרי: חיזק את חמאס במקום את אבו מאזן

דווקא ברקע הקריטי, כשנפלה לידי ג'ון קרי הזדמנות למנף את העימות הצבאי לפריצת דרך מדינית, הוא שקע כטירון בביצה המזרח תיכונית והביא לחמאס הישג.
U.S. Secretary of State John Kerry (C), stands next to Qatari Foreign Minister Khaled al-Attiyah, (R) and Turkish Foreign Minister Ahmet Davutoglu as they make statements to reporters during their meeting regarding a cease-fire between Hamas and Israel in Gaza, at the U.S. ambassador's residence in Paris July 26, 2014. REUTERS/Charles Dharapak/Pool (FRANCE - Tags: POLITICS CIVIL UNREST) - RTR407J4

סביר להניח שניהול המשבר בעזה לא יזכה את ג'ון קרי במועמדות לפרס נובל לשלום, לאו דווקא בגלל שהעדיף את הציר הטורקי-קטארי על פני ציר מצרים-סעודיה. המחדל של קרי חמור שבעתיים. ברגע הקריטי, כשנפלה לידו הזדמנות להפוך את המבוי הסתום הצבאי למנוף לפריצת המבוי הסתום המדיני, מזכיר המדינה האמריקאי שקע כטירון בביצה המזרח תיכונית. במקום לבצר את מעמדו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) כמפתח לפתרון הסכסוך, קרי שיחק לידי בנימין נתניהו שמעדיף לנהל את הסכסוך. המדינאי האמריקאי לא הבין שראש הממשלה נקלע למצוקה שהפילוסוף הגרמני גיאורג וילהלם פרדריך הגל איבחן כבר לפני יותר מאתיים שנה כ"אוזלת היד של המנצח". אוזלת ידו של נתניהו כתובה על כל קיר של בית הרוס בעזה, שתחתיו קבורים עשרות אזרחים חסרי ישע, ועל  56מודעות אבל שנתלו בערי ישראל.  

גם אחרי שלושה שבועות של הפגזות, יותר מאלף הרוגים וכ-400,000 עקורים, חמאס מוסיף לשגר רקטות ללב ישראל. בדרג המדיני והביטחוני מבינים כעת, כי הכרעה צבאית תחייב כיבוש מחדש של כל רצועת עזה. משמעות הדבר היא קבלת האחריות לגורלם של 1.8 מיליון פלסטינים עניים, מובטלים ופגועים בגופם ובנפשם. בשליטתה של ישראל תהפוך עזה לזירה כאוטית שתשאב לתוכה את הארכי-פונדמנטליסטים ותתרחב גם לגדה. במקרה כזה עלולה להתפרץ בגדה אינתיפאדה שתקרב את קצם של אבו מאזן והרשות הפלסטינית ושל האסטרטגיה המדינית שלהם. שיתוף הפעולה עם מצרים, ירדן והמערב עשוי להסתיים, והיחסים של ישראל עם ארה"ב, אירופה ושאר העולם ייפגעו. וזאת מבלי להגיד דבר על היקף האבידות שהכיבוש בעזה יסב לשני הצדדים.

נתניהו ער לתרחיש האימים הזה. לא בכדי הוא הודף שותפים פוליטיים, ובראשם שר החוץ אביגדור ליברמן (מי שהיה עד לא מזמן יקיר וושינגטון), שמטיפים לכבוש מחדש את עזה. ראש הממשלה מסתפק ביעד צנוע יותר: פירוזה של הרצועה. אכן, מטרה ראויה. בקושי עבר חודש מאז שנתניהו הכריז בהרצאה במכון למחקרי ביטחון לאומי [29 ביוני], כי "בכל הסדר עתידי תיאלץ ישראל לשלוט בשטח עד הירדן לזמן ארוך מאוד". באיזה שטח משטחי הרצועה מבקש נתניהו שישראל תוסיף לשלוט לזמן ארוך מאוד? כבר היום צה"ל יורה בכל חקלאי עזתי שמתקרב לרצועת הביטחון שצה"ל סימן ממערב לגדר. ראש הממשלה אמר גם כי פירוזה של המדינה הפלסטינית הוא תנאי להסדר שתי המדינות. ובכן, מי יפקח על פירוזה של רצועת עזה ויוודא שחמאס לא יחפור מחדש את המנהרות ויחדש את מלאי הרקטות והמשגרים שלו? ראש הממשלה טען באותה הזדמנות כי "פעם אחר פעם הוכח שאחר עזיבתם של כוחות מערביים אי אפשר לסמוך על כוחות מקומיים שהוכשרו על ידי המערב כדי שהם יבלמו את האסלאמיסטיים".

קרי התעלם משדה המוקשים הזה המונח לרגליו של נתניהו, ולא הוביל אותו בחזרה לזירה המדינית, שבה ממתינים אבו מאזן ויוזמת השלום הערבית. למרבה הצער, במקום להתמקד במעמדו הפוליטי הרופף של אבו מאזן, הסתפק ממשל אובמה בעוד סתימה זמנית. כך אפשר הממשל לחאלד משעל להמשיך לנשוך בעת ובעונה אחת את נתניהו ואת יו"ר הרשות, לתקוע טריז בין ישראל לארה"ב, ולהיכנס לתפר שבין טורקיה וקטאר לבין מצרים וסעודיה.

המזרחן ד"ר מתי שטיינברג, שהיה יועצם של ארבעה ראשי שב"כ, משוכנע כי נבצרות ההכרעה הצבאית ומגבלות מימוש עליונותה של ישראל בשדה הקרב, הם הבסיס לאסטרטגיה של חמאס. אויבו הגדול ביותר של הארגון הוא הסדר מדיני שישמוט מתחת רגליו את קרקע התמיכה העממית ויעבירה למחנה הפרגמטי. הגישה של הסדרת הפסקות אש בין סיבובי לחימה, שאין להן דבר וחצי דבר עם הסדר מדיני, משחקת אפוא לידי החמאס. באין חלופה, הפלסטינים בעזה נאלצים, בייאושם, לתמוך בארגון. ומשם קצרה הדרך אל האלימות, ואל שלטון חמאס בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.

זה המקום להזכיר כי חמאס הצטרף לממשלת הפיוס, המחויבת ליוזמת השלום הערבית ולשלושת תנאי הקוורטט, כמי שכפאו שד וכאשר היה נואש ומבודד כמעט לחלוטין. זה קרה לאחר שממשל סיסי הכביד את המצור על רצועת עזה ופגע אנושות בתעשיית המנהרות. חוסר היכולת לשלם משכורות ולדאוג לשירותים בסיסיים פגעו בתמיכה הציבורית בממשלת הנייה. עם שוך הקרבות יעמוד חמאס בפני מציאות כלכלית ופוליטית חמורה שבעתיים. 

זה הזמן שבו הנשיא אובמה צריך לטלפן לנתניהו ולומר לו: "ביבי, אני מבין שאתה רוצה לפרז את עזה. בבקשה. הליגה הערבית מוכנה לשלוח כוחות לפרוק את חמאס מנשקו ולשקם את מה שהרסתם. אבל יש לכך כמה תנאים. הכוח יפעל בפיקודם של מנגנוני הביטחון של הרשות ברמאללה, שאותם אנחנו מאמנים ומחמשים. אני זוכר היטב שתקפת אותי על כך שהסכמתי לשתף פעולה עם ממשלת הפיוס הפלסטינית והקפאת את התהליך המדיני. ובכן, גם אתה תצטרך לעבוד עם הממשלה הזאת בכל התחומים, כולל חזרה למשא ומתן על הסדר הקבע על בסיס יוזמת השלום הערבית. תצטרך להציג סוף סוף את גבולה המזרחי של ישראל, כולל ירושלים, וגם להציג לוח זמנים לפינוי התנחלויות ולנסיגת צה"ל מהגדה. כן, אני יודע שיש לך בעיה עם הבנטים והליברמנים, אבל אני רואה שהעם הולך איתך עד הסוף למלחמה. אני בטוח שהוא יילך איתך עד הסוף גם לשלום". 

More from Akiva Eldar

Recommended Articles