ג'וליה צ'ייטין נאמה מול קהל של אלפי מפגינים [26 ביולי]. "קשה לי להחליט במה לטפל קודם", היא אמרה. "כאב הראש, הבחילה, כאב הבטן או הדמעות. אני מודעת לזה, שכולם סימפטומים של המלחמה הזאת...אנחנו – הישראלים והפלסטינים – נופלים לתוך תהום של מלחמה ונקמה...גופנו ונפשנו הרוסים..."

ובעוד הקהל, שהגיע להפגנה שאורגנה על ידי קואליציה אד הוק של ארגוני שלום נגד מבצע צוק איתן, האזין בעצב, צ'ייטין המשיכה: "אנחנו – תושבי האזור בישראל ובעזה – יודעים שחיינו וביטחוננו תלויים זה בזה. הדרך היחידה והאמיתית היא לחדול מאש ומחימוש, ולחפש פתרון מדיני שיטיב עם שני העמים".

צ'ייטין היא מרצה בכירה במכללת ספיר שבשדרות ומתגוררת בקיבוץ אורים –  שני מקומות מני רבים בדרום הארץ שמטווחים בהפגזות הבלתי פוסקות מעזה. היא גם חברה מובילה בארגון "קול אחר", שהוקם ב-2008 כדי "ליצור מודעות בקרב מקבלי החלטות ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים לגבי המחיר הפיזי והנפשי הכבד שהאלימות גובה מאזרחים בישראל ובעזה, ולקדם פתרונות מוסכמים ובלתי אלימים".

חלק מהפעילות של "קול אחר" כוללת קשרים תכופים וקבועים עם תושבים בעזה באמצעות טלפונים, מסרונים, מיילים, פייסבוק וסקייפ. במקרים הנדירים שחבר מעזה מגיע לישראל – למשל, אם הוא זקוק לטיפול רפואי – הם נפגשים פנים אל פנים.