דילוג לתוכן העיקרי

הסכנה: קיצוניות שמחלחלת לזרם המרכזי

ההפגנה האלימה בכיכר הבימה בתל אביב וההתלהמות המילולית בין תומכי מבצע "צוק איתן" ומתנגדיו מהווים תמרור אזהרה לפני "מדרון חלקלק שעלול להסתיים בפגיעה בנפש בהפגנות".
still.JPG

תחת הכותרת "לנתק להם את החשמל", העלה חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן ארי (העומד היום בראש התנועה החוץ פרלמנטרית "הקרן להצלת עם ישראל") ביום ראשון בערב [13 ביולי] פוסט לדף הפייסבוק שלו, ובו קריאה לעוקביו להצטרף להפגנות שיתקיימו ביום רביעי הקרוב בעשרות צמתים ברחבי הארץ לכיבוש עזה וניתוקה מאספקת החשמל.

נראה שמבצע "צוק איתן" מיטיב עם דף הפייסבוק של בן ארי, שהופך בימים האלה לבמה להסתה פרועה נגד השמאל. בן ארי, הממוקם בקצה הימני קיצוני של הספקטרום הפוליטי, מרחיב כל העת את יעדי ההסתה שלו, עד כדי כך שאת יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, מנהיגת מפלגה ציונית, הוא שולח לעזה. בה בעת הוא מגדף, מנאץ ומלהיט עוד יותר את הרוחות והמתחים הקיימים גם כך בין ימין ושמאל על רקע מבצע "צוק איתן".

ביום ראשון, מעט לפני שיצא בקריאה "לנתק את החשמל לעזה", העלה בן ארי, לטובת מי שפספס, סרטון ובו הוא מסביר מדוע מדינת ישראל חייבת לכבוש את עזה באופן מיידי. מדובר במניפסט אינטרנטי שמתחילתו ועד סופו גדוש בדברי הסתה. הוא לועג לישראל "שכבר למעלה משבוע כנופיה עלובה בעזה משכיבה מדינה שלמה עם תקציב ביטחון ענק". הוא מאשים את מגישי החדשות, ובהם יונית לוי, בסיוע לאוייב, תוקף את ההפקרות השלטונית של הממשלה שמפקירה את ילדיה כי "שום מדינה בעולם לא הייתה מסכימה שיירו על הילדים שלה", ומסביר: "הם יורים על אזרחים - אנחנו יורים על אזרחים. כך גם התנהל פוטין בצ'צ'ניה."

ואז הוא מגיע לח"כ גלאון - אותה הוא מכנה "זהבה כיבוש" - "שעובדת עם האויב שעה שעה. היא מדבררת את האוייב". בקול לעגני הוא פונה אליה: "אי אפשר לנצח את הטרור במלחמה. אני אומר לך, זהבה גלאון, כדי לנצח את הטרור במלחמה קודם כל צריך לנצח אותך. אנחנו נשלח אותך לעזה, את תדבררי אותם שם, ואנחנו כבר נטפל בהם כמו שצריך."

"בוא נפסיק להיות פראיירים, בואו נטפל באוייב," הוא כותב, ומסכם כי "מי שמרחם על האוייב שלו אכזרי מבני עמו, מי שאכזרי לאוייב שלו אוהב את בני עמו."

בן ארי מייצג לכאורה קבוצה פוליטית שולית – זו הסיבה שהתקשורת המיינסטרימית, שגם בה הוא רואה "אויב העם", מעדיפה להתעלם מהפרובוקציות שלו. העניין הוא שמאז חטיפת ורצח הנערים היהודיים, ופעולת התגמול של רצח הנער הערבי, ובהמשך מבצע "צוק איתן" – הפרובוקציות השוליות של בן ארי וחבריו מרחיבות את גבולות השיח האלים. כי כאשר חברי כנסת מהליכוד, מפלגת ימין מהזרם המרכזי,  קוראים מבוקר עד ערב "לעצור את הכנסת החשמל והדלק לרצועת עזה" (דני דנון) ו"למנוע מאזרחי עזה אספקת מוצרים ולחסום להם את המעברים והצירים" (מירי רגב), אין להתפלא שבעיצומה של הלחימה בעזה, בלב תל אביב נלחמים זה בזה מפגיני שמאל קיצוני וימין קיצוני. בעוד האזעקה מפלחת את שמי העיר - נדרשים שוטרים להפריד בין הצדדים.

ההפגנה המדוברת התרחשה במוצאי שבת [12 ביולי] בכיכר הבימה בתל אביב. מאז ששופצה לפני כשלוש שנים, הפכה הכיכר למרכז העצבים הפוליטי והחברתי של אקטיביסטים, בעיקר מהשמאל, סוג של "כיכר תחריר".

הפגנה בכיכר הבימה בליל הרקטות על תל אביב, 12 ביולי 2014 (צילום: הבלוג הפוליטי של טל שניידר)

אל הכיכר זרמו בשעות הערב מפגינים מתנועות השמאל הרדיקלי במטרה להפגין נגד מבצע "צוק איתן". השלטים שנשאו המפגינים היו פרובוקטיביים, הסיתו נגד צה"ל וקראו לסרבנות. "צה"ל ארגון הטרור המוסרי בעולם", "משטר של גזענים", "די לטבח בעזה", "הכיבוש הוא טרור" ועוד ועוד סיסמאות מתחכמות נגד המבצע בעזה, שעל פי סקרי דעת קהל זוכה עד כה לתמיכה רחבה של הציבור. אין זו הפעם הראשונה שהשמאל הקיצוני מפגין נגד צה"ל, אך ללא מפגיני הימין הקיצוני שבאו להתעמת עימם בכיכר, ההפגנה הזו הייתה מתקפלת מיד עם האזעקה הראשונה ובקושי הייתה זוכה לאיזכור תקשורתי, אם בכלל.

אבל באותו הערב הרוחות התלהטו. הראפר יואב אליאסי, המכונה "הצל", הגיע יחד עם כמה עשרות צעירים מתנועות הימין הקיצוני, כמו להב"ה (ארגון למניעת התבוללות), עטופים בדגלי ישראל, אחדים מהם רעולי פנים, וקראו קריאות לעבר מפגיני השמאל. "בוגדים" היה הביטוי העדין ביותר, ובעיקר נשמעו שם קללות ואיחולים לבביים למיתות אכזריות לפעילי השמאל. מכאן ועד לתגרות ידיים הדרך הייתה קצרה.

כמי שנכחה בקרבת המקום, התחושה הייתה בעיקר סוריאליסטית. ברקע החלה להישמע האזעקה ומפגיני השמאל, שרצו לתפוס מחסה, ספגו קללות והושלכו עליהם חפצים בדרכם למרחבים המוגנים. בהמשך הערב האלימות חדרה אל תוך בית הקפה הסמוך לכיכר, כאשר פעיל ימין שביקש כוס מים זעם על ההערה "אולי זה יקרר אותך", התפרץ וגרם למהומה במקום. תיאור הערב הזה בכיכר הבימה הוא חריג בשל עוצמת האלימות והעיתוי, שכן באופן מסורתי, לפחות בתחילת מבצעים צבאיים ומלחמות, מתפשטת אווירת אחדות במערכת הפוליטית, כמאמר הביטוי "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות".

אליאסי, אגב, המשיך להלהיט את האווירה והתפאר בעמוד הפייסבוק שלו, שצוטט בתקשורת: "ביחד אנחנו כוח מול האויב האמיתי שמסתובב בינינו, השמאל הרדיקלי".

ההתפרצות האלימה בהפגנה בכיכר הבימה, כמו גם הניסיון לגירושו של שר הכלכלה נפתלי בנט מוועידת השלום של עיתון "הארץ" בשבוע שעבר והקריאות "פשיסט" שהופנו נגדו, הם חלק מאותו שיח אלים בקצוות מימין ומשמאל, שיכול בקלות לעבור מהסתה מילולית למעשה של ממש. כבר חווינו זאת רק לאחרונה, כשהתברר שמאחורי רצח הנער הערבי מוחמד אבו חדיר עומדים צעירים יהודים שבאו לנקום. מי שנכח בהפגנה בכיכר הבימה, וחש את האלימות שהייתה באוויר מצד אליאסי וחבריו, לא משנה עד כמה מקוממים היו שלטי השמאל הרדיקלי, יודע שזהו תחילתו של מדרון חלקלק שעלול להסתיים בפגיעה בנפש בהפגנות. זוהי קריאת השכמה לפוליטיקאים מימין ומשמאל להרגיע את הרוחות גם בלהט המלחמה, ולהניח את שיקולי הפופולריות והחנופה למצביעיהם בצד דווקא עכשיו. די לנו באמיל גרינצוויג אחד. 

More from Mazal Mualem

Recommended Articles