דילוג לתוכן העיקרי

פרובוקטורית סדרתית

במקום להסיק מסקנות מכישלונה המר בבחירות לעיריית נצרת, ח"כ חנין זועבי בוחרת להמשיך את דרכה כפוליטיקאית שטחית ורדודה שמתמקדת בפרובוקציות במקום בעשייה.
Israeli Arab lawmaker Haneen Zoabi (L) waits before a hearing at the Supreme Court in Jerusalem December 27, 2012. Zoabi appealed to the Supreme Court after Israel's electoral authority barred her from re-election on December 19, saying she had supported the nation's enemies by joining a protest ship that tried to break a naval blockade of Gaza. REUTERS/Ammar Awad (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR3BXBA

באוגוסט 2013, לאחר התלבטות קצרה, הודיעה חברת הכנסת חנין זועבי על החלטתה לרוץ לראשות עיריית נצרת, העיר שבה נולדה וגדלה. זועבי העריכה כי הפרסום הרב שזכתה לו בארץ ובעולם בעקבות סערת השתתפותה במשט המרמרה לרצועת עזה, יקנה לה יתרון לעומת שני המתמודדים האחרים. יריביה, ראמז ג'ראיסי איש חד"ש ועלי סאלם, הם אמנם דמויות מוכרות בנצרת, אך נעדרים את תשומת הלב התקשורתית שלה זכתה זועבי.

חודשיים לאחר מכן [22 באוקטובר] התרסקה זועבי בבחירות המוניציפליות, כשסיימה את המרוץ עם פחות מעשרה אחוזים מהקולות. תושבי עירה, באופן גורף למדי, לא קנו את הבטחותיה לעתיד טוב יותר. התוצאה הזאת הייתה השפלה עצומה עבור זועבי, מסביר גורם פוליטי בעיריית נצרת. "היא הייתה בטוחה שכל הרעש התקשורתי שלה, וזה שהיא הפכה למעין 'סלב' ברחוב הערבי, יביא לה את ראשות העיר", אומר הגורם, "זו הייתה הנחה שגויה, מנותקת ומעט ילדותית. תושבי נצרת פשוט לא חשבו שהיא האדם המתאים לנהל את העיר, ורובם ראו בה סוג של קוריוז".

זועבי, שמתהדרת בתואר שני בתקשורת ובעיתונות מאוניברסיטת ירושלים, הוכיחה בהתמודדות הזאת הבנה תקשורתית ופוליטית מוגבלת ביותר. חברת הכנסת מבל"ד נפלה קורבן לאשליית הפרופיל התgקשורתי הגבוה שלה: תדירות הופעותיה בתקשורת גבוהה יחסית, אולם מרביתן הסתכמו בשרשרת פרובוקציות הקשורות למאבק הפלסטיני. גם בציבור שאותו היא מייצגת בכנסת, ערביי ישראל, היא אינה מזוהה עם עשייה או חקיקה חברתית וציבורית.

הבכיר בעיריית נצרת ממשיך ומסביר מדוע לזועבי לא היה כלל סיכוי להיבחר: "עם כל הכבוד למרמרה, את תושבי נצרת זה לא מעניין. מעניין אותם החינוך, הביוב והארנונה. הם רצו ראש עיר ביצועיסט שיתעסק בעניינים העירוניים ולא ידלג בהפגנות עם דגל פלסטין ויעורר מהומות בגדר ההפרדה. זה בלי קשר לכך שהיא אישה, והחברה הערבית היא שמרנית. אפילו הנשים כאן לא הצביעו לה. אבל גם אם היא הייתה גבר עם אותו רקורד של עשייה, לא היה לה סיכוי".

עד אירועי המרמרה, זועבי הייתה חברת כנסת אנונימית. גם היותה האישה הראשונה והיחידה שכיהנה בכנסת מטעם בל"ד לא סייעה לה לפרוץ לתודעה. המשט שבו תועדה מעוררת מהומה ומתעמתת בקולניות עם חיילים, העניק לה את החשיפה התקשורתית שייחלה לה. מאז היא לא ירדה מהכותרות, כמעט תמיד בהקשרים של קרבות עם חברי כנסת מהימין. אלה, מצדם, כאילו התחרו זה בזה בחריפות התבטאויותיהם נגדה. הם הרבו לגדף את זועבי, לטעון שהיא בוגדת, פעילה של חמאס, ולדרוש את גירושה לעזה, את העמדתה לדין ואת שלילת אזרחותה.

במקום להסיק מסקנות מהמפלה בנצרת, ולהתמקד בפעולה למען הציבור שבחר בה, כשזועבי שבה לפעילות בכנסת היא חזרה לאותה משבצת של יוצרת המהומות. כך קרה ביום שלישי (17 ביוני) כשהיא חוללה את הפרובוקציה התורנית שלה. בראיון לתוכנית רדיו אמרה זועבי כי חוטפי הנערים "הם לא טרוריסטים". לדבריה, "הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם והם נאלצים להשתמש באמצעים האלה עד שהאזרחים של ישראל והחברה יתפכחו קצת וירגישו את הסבל של האחר". זועבי נשאלה לעמדתה בעקבות סרטון שהעלה לרשת קרוב משפחתה, שבו הוא יוצא נגד החוטפים ומכנה אותם טרוריסטים. זועבי התנערה ממנו, ואמרה כי הוא "טיפש ומסכן".

מעבר להעדר הרגישות וקהות החושים שהפגינה זועבי כאשת ציבור מול טרגדיה אנושית, היא הוכיחה שוב שעיקר הווייתה הפוליטית הוא פופוליזם. היא יכלה להעביר את אותו המסר בדיוק מבלי להכות בבטן הרכה של הציבור הישראלי באחד מרגעיו הקשים בתקופה האחרונה.

מה חבל שחברי הכנסת מהימין שיתפו פעולה עם הפרובוקציה, ופתחו במבול של תגובות נזעמות ובוטות.

זהו בדיוק התרחיש שזועבי מעוניינת ליצור, כשהיא מנפיקה את הצהרותיה חסרות הרגישות. בעיניה, ההתרחשות הזאת רק מעצימה את התדמית שהיא מבקשת לעצמה כקדושה מעונה. גם את ההחלטה של משמר הכנסת להצמיד לה אבטחה בעקבות איומים שקיבלה, מינפה זועבי לטובת אותה תדמית, והכריזה בהתרסה כי אינה מעוניינת בשמירה.

מפרובוקציה לפרובוקציה זועבי הופכת לקוריוז, דמות פופוליסטית, פוליטיקאית רדודה ולא מוערכת, גם על ידי חברי הכנסת הערבים שאיש מהם לא התייצב בימים אלה להגנתה. אבל מה שהעמיד אותה באור מגוחך ומנותק יותר מכל, הוא נאומו של יו"ר הרשות הפלסטינית ביום רביעי, שבו התנער חד משמעית מהחוטפים וגינה את המעשה. אולי גם אבו מאזן לא מספיק לוחמני בשביל זועבי.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles