הבריתות החדשות שמאיימות על נתניהו

דקות ספורות לאחר ששר החוץ הצביע בסיבוב הבחירות השני לנשיאות, הוא מיהר לעזוב את הכנסת. אביגדור ליברמן נבלע במכונית השרד שאספה אותו בתזמון מדויק בדרכו לשדה התעופה, לביקור רשמי בן עשרה ימים באפריקה.

בדרך למטוס עוד קיווה ליברמן לשמוע שהנשיא העשירי של מדינת ישראל הוא מאיר שטרית, איש "התנועה", תרחיש שמרגע לרגע נראה היה סביר יותר ויותר, אך התרסק בתוך שעה אחת קצרה אל קרקע המציאות.

בעיתוי מצוין, מבחינתו, נפלה לליברמן הנסיעה לאפריקה הרחוקה בראש משלחת של אנשי עסקים וחברי כנסת. כך יוכל להרחיק את עצמו מהמהלך שכשל, למנוע את בחירתו של ריבלין לנשיאות. ויוכל כמובן להמשיך בתהליך התנתקותו מראש הממשלה - שותפו הראשי בתחילת הדרך לקרב נגד הנשיא הנבחר ראובן ריבלין ומי שנתפש כמפסיד הגדול מהסאגה הנשיאותית.

העובדה שראש ממשלה ושר חוץ, שניהם ראשי מפלגות המחזיקים בעוצמה פוליטית מובנית, אינם מצליחים להוציא לפועל מהלך יחסית פשוט: להתאחד מבעוד מועד סביב מועמד ראוי לנשיאות ולהריץ אותו במלוא הכוח עד הניצחון, היא עדות לירידה בכוחה של הברית בין השניים.

למעשה הסדקים בברית הזו נחשפו לעין עוד קודם לכן, בהתכתשות הפומבית ביניהם על רקע העובדה שנתניהו לא חשב להתייעץ או לעדכן את ליברמן (מס' 2 ברשימת הליכוד ביתנו) לפני שהודיע בקול רפה כי החליט לתמוך פומבית בריבלין, בניגוד מוחלט לסיכום עם שר החוץ.

ליברמן, שבבחירות האחרונות הציל את נתניהו מאובדן השלטון באמצעות החיבור בין ישראל ביתנו לליכוד, הופך בנקודה הזאת כמעט רשמית לסוג של יריב ממשי בבחירות הבאות. המשמעות היא שנתניהו עשוי בתרחיש מסוים להיות קורבן לברית פוליטית חדשה ובעלת עוצמה, הנרקמת כעת בין ליברמן לשר לשעבר משה כחלון, שמצדו מחמם מנועים לקראת התמודדות בבחירות הבאות. ברית כזו, אם תתפוס תאוצה, עשויה לחולל מפץ פוליטי במרכז-ימין המפה הפוליטית ולפגוע קשות בליכוד ובנתניהו.

בניגוד לפרשנויות הפוליטיות הרווחות בעקבות ניצחון ריבלין, דאגותיו הגדולות של ראש הממשלה אינן באות מכיוונם של שר הפנים גדעון סער וח"כ חיים כץ, ראשי מטהו של ריבלין. זאת למרות שמבחינתם הם הביסו אותו בתוך הליכוד. לסער אמנם יש אספירציות לרשת את נתניהו, וכץ הוא כוח פוליטי משמעותי, אך הסבירות שכבר בבחירות הבאות שר הפנים יתמודד מול ראש הממשלה על ראשות הליכוד אינה גבוהה. נתניהו אמנם סובל משחיקה בתוך הליכוד ומוסדותיו, אך בקרב כלל מצביעי הליכוד הוא עדיין הכוח המוביל על כולם במדדי ההתאמה לראשות הממשלה. 

תחת זאת, נתניהו צריך להיות מודאג הרבה יותר משתי התרחשויות אחרות שאינן קשורות כלל לסכסוכים ולקרעים הפנימיים בתוך הליכוד.

האחת כבר הזכרנו: ליברמן ותוכניותיו לקראת הבחירות הבאות עם כחלון, שיכולות למוטט לא רק את נתניהו אלא גם לפגוע קשות בליכוד.

ההתרחשות השנייה, שנחשפה גם כן בבחירות לנשיאות, היא שיתוף הפעולה בתוך גוש השמאל-מרכז, בין שרת המשפטים ציפי לבני ליו"ר מפלגת העבודה ח"כ יצחק הרצוג. היא, עד לאחרונה מנהלת המשא ומתן עם הפלסטינים מטעמו של ראש הממשלה; הוא, יו"ר האופוזיציה שנלחם בנתניהו על בסיס קבוע.

הדרמה שהתחוללה יממה לפני הבחירות לנשיאות, כאשר לבני יחד עם הרצוג וח"כים משתי המפלגות פעלו יחד כדי להתאחד סביב מועמדותו של מאיר שטרית, היא בעלת פוטנציאל להמשך. הרצוג נגרר למהלך הזה בעקבות פרישתו המפתיעה והדרמטית של מועמדו פואד בן אליעזר, שלושה ימים לפני הבחירות. אך מרגע שהבין את הפוטנציאל הגלום בשטרית נרתם למשימה, ופעל עם לבני שכם אל שכם. דמויות מרכזיות נוספות במהלך היו השר עמיר פרץ, איש התנועה ולשעבר מבכירי העבודה, וח"כ איתן כבל יו"ר סיעת העבודה, לשעבר מקורבו הפוליטי, שחזרו לשתף פעולה.

החיבור הזה כמעט הצליח להנחית את מאיר שטרית בבית הנשיא. אילו החרדים לא היו מחליטים ברגע האחרון להתאחד סביב ריבלין, נתניהו היה מוצא את עצמו במציאות מורכבת עוד יותר. מצד אחד הוא ודאי היה שמח על שריבלין, שנוא נפשו ויריבו המר, היה מובס ומושפל, אך מיד באותו הרגע הוא היה מואשם על ידי חלק מאנשי מהליכוד והימין בכך שפגע בבחירת מועמד המחנה הלאומי לנשיא מדינת ישראל.

מי שראה את פניה הקורנות של שרת המשפטים ופניו המרוצות של הרצוג בשעה שבין שני סיבובי הבחירות, כשהיה נדמה שהמועמד שלהם הולך לגבור על מועמד הימין, איש ארץ ישראל השלמה, ראה לנגד עיניו את תחילתו של שיתוף הפעולה בין שתי המפלגות. מאחורי הקלעים התרחב שיתוף הפעולה הזה גם למפלגות נוספות במרכז-שמאל המפה: "יש עתיד" של יאיר לפיד העניקה מקולות חבריה לשטרית, ממייצגיו הראשיים של רעיון חלוקת הארץ במערכת הפוליטית. שיתוף פעולה על רקע אידיאולוגי התרחש גם מול מרצ, שארבעה מחבריה הצביעו עבור מאיר שטרית.

למרות ששיתוף הפעולה הזה לא הצליח בסופו של דבר לספק את הסחורה, הוא ראוי להיחשב למוצלח, משום שביטא את הפוטנציאל הגלום באיחוד בין גוש השמאל-מרכז בכנסת. אילולא בגדו החרדים בהבנות עמם וברגע האחרון החליטו שלא להצביע עבור שטרית בטיעון קלוש שהוא פעל בעברו נגד הדת – שטרית היה כעת הנשיא העשירי. זה היה מאוד קרוב לקרות.

טבילת האש המוצלחת של ציר לבני-הרצוג עשויה להתפתח ולהתעצם על רקע התרסקות התהליך המדיני. זה כאמור צריך להטריד את ראש הממשלה הרבה יותר מתרועות הניצחון בתקשורת של סער וכץ.

לבני תגלה בתקופה הקרובה שהיא הרבה יותר קרובה למפלגת העבודה מאשר לנתניהו וליברמן, ששכחו אותה בצד הדרך של המשא ומתן התקוע. במצב כזה צפויים לחזור הגישושים בין העבודה, התנועה ויש עתיד, וניסיונות גיבושה של קואליציה מדינית שתאתגר את נתניהו. (לפיד כבר החל לייצר סדר יום מדיני עם נטייה שמאלה.)

מכאן שסאגת הבחירות לנשיאות אמנם הסתיימה, אך האפקט שלה ימשיך להרעיד ולעצב את המערכת הפוליטית לקראת הבחירות הבאות.