דילוג לתוכן העיקרי

ד"ר רג'פ ומיסטר ארדואן

ראש ממשלת טורקיה לוטש עיניו למאגר הגז "לוויתן" ומקדם במרץ פיוס עם ישראל. במקביל בית משפט באיסטנבול הוציא צווי מעצר לקצינים הבכירים ביותר בצה"ל, וכלי תקשורת טורקיים רומזים לקשר ישראלי ויהודי לאסון המכרה.
Israel's army chief Lieutenant-General Gabi Ashkenazi (front) sits before testifying at a state-appointed inquiry into the Israeli naval raid on a Gaza aid flotilla, in Jerusalem, August 11, 2010. Ashkenazi acknowledged on Wednesday that his troops were not ready for the violent resistance encountered when they boarded the Gaza-bound aid ship and ended up killing nine pro-Palestinian activists. REUTERS/Gali Tibbon/Pool (JERUSALEM - Tags: POLITICS CIVIL UNREST MILITARY) - RTR2H8JL

חוסר האמון הבסיסי שחשה ההנהגה המדינית-ביטחונית של ישראל כלפי ראש ממשלת טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן, קיבל השבוע סימוכין כשבית המשפט באיסטנבול הוציא צווי מעצר בינלאומיים לבכירי המטכ״ל הישראלי בזמן ההשתלטות על המאווי מרמרה. 

מומחים ישראלים למשפט בינלאומי המעיטו ממשמעות המהלך המשפטי הזה, ואפשרו לדרג המדיני לכנות אותו ״צעד פוליטי שספק אם איזושהי מדינה מתוקנת תפעל לפיו״.

גורמים מדיניים טורקים הסבירו, שמדובר בהליך משפטי מתמשך, שייפסק ברגע שנתניהו יאשר את הסכם הפיוס שממתין על שולחנו. הסכם זה כולל, פרט להסדרת תשלום פיצויים ואפשרת סיוע אזרחי מטורקיה לתושבי עזה, גם מנגנון לביטול כל התביעות המשפטיות נגד קציני צה״ל ומדינת ישראל. בירושלים ממתינים עכשיו לראות לאן יתפתחו הדברים, אך מדגישים שיש מקום למחווה טורקית מהותית שתוכיח את מחויבותה של ממשלת טורקיה לסיים את המשבר.

השגריר האחרון של ישראל באנקרה, גבי לוי, שגורש משם בעקבות ההרג על המרמרה, מעריך בשיחה עם אל-מוניטור שממשלת טורקיה תתעלם מהצו שהוציא בית המשפט באיסטנבול או אף תפעל לאי מימושו. זאת כחלק מתהליך בניית האמון שעליו עמלים עכשיו באנקרה, בעודם ממתינים לנתניהו שמתמהמה לאשר את הסכם הנורמליזציה בין שתי המדינות.  

התחושה שהפיוס ההיסטורי ביחסי ישראל-טורקיה נמצא ממש מעבר לפינה, הגיעה גם למסדרונות הכנסת בירושלים. חבר הכנסת ניצן הורוביץ (מר"צ), העומד בראש שדולת הח"כים לשיתוף פעולה אזורי בשיתוף עם מיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ איזורית, זימן במשכן דיון מיוחד ונדיר שכותרתו "ישראל-טורקיה - לקראת פרק חדש ביחסים". אורח הכבוד בכנס הזה, שהתקיים בשבוע שעבר [20 במאי], היה יאשר יאקיש, ממייסדי מפלגת הצדק ופיתוח AKP של רג'פ טאיפ ארדואן ומי שכיהן כשר החוץ בממשלה הראשונה שהקימה המפלגה האסלאמית ב-2002.

הפעם האחרונה שבה ביקר נציג רשמי של טורקיה בכנסת הייתה עוד לפני תקרית המרמרה, בינואר 2010, כשסגן שר החוץ דאז דני איילון זימן אל לשכתו בכנסת את השגריר האחרון של טורקיה בישראל, אוז צ'ליקול, לשיחת נזיפה על השיח האנטי ישראלי בטורקיה, במה שייזכר כ״תקרית הכיסא הנמוך״. העובדה שבמשך תקופה ארוכה כל כך לא ביקר נציג טורקי רשמי בבית המחוקקים הישראלי, הכהתה את העובדה שליאקיש, שעומד בשנים האחרונות בראש מכון מחקר שתומך בנרמול הקשרים בין ישראל לטורקיה (STRATIM), אין היום כל תפקיד או מעמד רשמי.

מאידך, דווקא היעדרה של מחויבות רשמית אפשרה לו לנתח את אישיותו של ראש ממשלת טורקיה ארדואן ואת השפעתה על חילוקי הדעות בין המדינות בחופשיות יתרה. כך לא חסך ביקורת מישראל וגם לא מטורקיה על ההתנהלות שהביאה להרג על המרמרה. את הדרך שבה פועל ארדואן ניסה יאקיש להסביר באמירתו של הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל – "ללב יש את נימוקיו, שההיגיון אינו מכיר כלל".

לטענתו, ארדואן פועל באופן אימפולסיבי, מונע מתחושות בטן, ללא חשיבה אסטרטגית מורכבת. זה ניתוח שלא יקל על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחושש לחתום על הסכם פיוס עם טורקיה מבלי שיקבל ערבויות לכך שארדואן לא ישוב להשתלח במדינת ישראל. בתשובה לשאלתי, האם דרישתו של נתניהו ישימה, השיב האורח שדבר כזה לא ניתן לקבע בהסכם אלא באמון הדדי שייבנה לאורך זמן. יחד עם זאת ציין, שעוצמתו של ארדואן בציבור הטורקי מאפשרת לו להעביר כל החלטה ומהלך ללא צורך בגיבוש קואליציות כאלה או אחרות. מאחר שטורקיה היום מבקשת להתפייס עם ישראל, הרי שכשינורמלו היחסים יוכל על ארדואן לעמוד בכל התנאים שלהם יתחייב. 

באותו הזמן שבו התנהל בכנסת הדיון הזה, המשיך ארדואן בגרסה שלו ל"מתקפת חיוכים" על ישראל. בדברים שנשא בפני חברי מפלגתו בפרלמנט באנקרה, הודה לישראל על ההבנה וההזדהות שגילתה בעקבות אסון המכרה בסומה. הוא כיוון לכך שהשגרירות ביטלה קבלת פנים שאמורה הייתה להתקיים באיסטנבול לציון יום העצמאות של מדינת ישראל. גם אם הדברים האלה נאמרו מלבו של ארדואן, אין כל ספק שגולם בהם מסר מחושב לקדם שיח חדש עם ישראל. גורמים ישראלים שעוקבים מקרוב אחרי המגעים בין המדינות, קיוו שיהיה במחווה הזו כדי להכהות את הרושם שהשאירה ההתפרצות שבה כינה לכאורה ארדואן מפגין בעיר הכורים בכינוי אנטישמי בזוי, ושבעקבותיה החלו כלי תקשורת טורקיים לרמוז ל״קשר ישראלי ויהודי״ לאסון המכרה בסומה.

בשבוע שעבר [16 במאי] התייחס כאן ראסים אוזן קוטהילי לתפקיד של הגז הישראלי שנמצא במאגר "לוויתן" בים התיכון בשינוי הגישה הדרמטי של ארדואן.

אנשי עסקים ישראלים וטורקים נעים בין תל אביב לאיסטנבול, בין אנקרה לירושלים, ומקווים לקחת חלק בפרויקט הנחת צינור תת ימי, שיוביל את הגז הגולמי ממאגר לוויתן לחופי טורקיה. זה זמן רב שהמומחים רואים בדרך הזו את האופציה הנכונה, הרווחית והראויה ביותר לשימוש במאגר הגז. עכשיו, משחברת וודסייד האוסטרלית חזרה בה מהכוונה לרכוש חלק מהגז ולשנע אותו מזרחה, הופכת האופציה לשנע את הגז לטורקיה ליחידה שיש בה היגיון כלכלי.

אלא שכדי לקדם עסקה כזו, שעלותה נאמדת ביותר משני מיליארד דולר, יש צורך בהסדרה מדינית בין שתי המדינות. גורם מדיני-ביטחוני ישראלי בכיר אמר לאחרונה, שלא ייתכן שישראל תאפשר לשנע את הגז לטורקיה. ״אי אפשר לסמוך על ארדואן״, אמר, ״לא ייתכן שניתן לו את היכולת לשלוט בשינוע הגז הישראלי״.

החשיבות של שיקום האמון בין הצדדים כדי לקדם את נתיב הגז עלתה גם בדיון שהתקיים בכנסת. שר החוץ הטורקי לשעבר ציין ש"האנרגיה זקוקה לפוליטיקה". כדי שניתן יהיה לממן את פרויקט האנרגיה, הוא הדגיש, נדרש אמון הדדי בין השותפים הפוליטיים. השותף הטורקי משוכנע בצורך הפוליטי לקדם את העסקה, אמר, עכשיו נותר לשכנע את ישראל. 

אולם ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, שבו התקיים הדיון, היה מלא עד אפס מקום בשורה של חוקרים, דיפלומטים בהווה ובדימוס ואנשי עסקים שפועלים בטורקיה ובישראל. מבין חברי הכנסת שהגיעו, בלט במיוחד חבר הכנסת רובי ריבלין (הליכוד), שמתמודד בימים אלה לנשיאות ובשל משקעי עבר לא זוכה לתמיכתו של ראש מפלגתו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. ריבלין הביע ביטחון שהקשרים בין ישראל לטורקיה יוכלו לנסוק מעל משקעי העבר, והפתיע כשקרא לטורקיה לסייע ולגשר בעימות שגילו למעלה ממאה שנים בין הישראלים לפלסטינים - משימה שאנחנו נכשלנו בה, הדגיש.

More from Arad Nir

Recommended Articles