דילוג לתוכן העיקרי

תרחיש האימים של נתניהו

הממשלה הפלסטינית המאוחדת, בהנחה שתכיר בתנאי הקוורטט ותזכה לגיבוי בינלאומי, עשויה להביא לפירוקה של ממשלת נתניהו. אמנם הסיכוי קלוש, אך איחוד של לבני עם הרצוג בתוספת נשיא חדש טורפים מחדש את הקלפים הפוליטיים בישראל.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (L) stands with Palestinian President Mahmoud Abbas before their meeting in Jerusalem September 15, 2010. Clinton warmly endorsed Israeli and Palestinian leaders on Wednesday ahead of negotiations to try to break a deadlock over Jewish settlement building in the occupied West Bank. REUTERS/Lior Mizrahi/Pool (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR2IDB7

ההערכה הרווחת במערכת המדינית והבינלאומית היא שהתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים נפח את נשמתו לאחר פרפורי גסיסה ארוכים ומפוארים, ונקבר בלוויה ממלכתית מתוקשרת. ההוכחה הטובה ביותר למציאות הזו נשמעה, או יותר נכון לא נשמעה, בנאומו המדיני האחרון של הנשיא אובמה השבוע [28 במאי].

הנאום הוגדר מראש כ"מדיני", ואמור היה לעסוק במדיניות החוץ של הנשיא (שאין בה, לפי שעה, הצלחות מסחררות). למרבה ההפתעה, אובמה כלל לא הזכיר את הסוגיה הישראלית-פלסטינית. אפילו לא בפסקה קצרה ומעורפלת על מנת לצאת ידי חובה. כאילו לא היה המזרח התיכון מעולם.

אז זהו, שאנחנו עוד כאן, גם הפלסטינים, וגם הבעיות המשותפות. בישראל מעריכים שבשבועות הקרובים העניין המדיני יבליח מחדש על המפה ויבצע את הקאמבק המי-יודע-כמה שלו, ממש משום מקום. אם אכן תוכרז ממשלת אחדות פלסטינית בימים הקרובים (ביום חמישי נדחתה ההכרזה בכמה ימים), היא תהיה ממשלת טכנוקרטים. בראשה יעמוד איש פת"ח, אבו מאזן יהיה מקור הסמכות שלה, והחשוב מכל, המודיעין הישראלי, כמו גם מחלקת המחקר של משרד החוץ בישראל, מעריכים שהיא תכיר בשלושת תנאי הקוורטט (זכות הקיום של ישראל, הכרה בהסכמים, הפסקת הטרור).

אם אכן כך יהיה, מדובר בהתפתחות מדינית בינלאומית דרמטית. חמאס אינו מכיר בישראל, אינו מכיר בהסכמים עם ישראל ואינו מוכן להפסיק את המאבק המזוין נגד ישראל. מקור הקיום של חמאס הוא דתי, ועל פי הציוויים הדתיים של האסלאם הקיצוני היהודים הם בני חזירים וקופים, ואדמת ישראל וגם פלסטין כולן שייכות בכלל לוואקף המוסלמי ואין לאף אדם עלי אדמות זכות לוותר עליהן. זו הסיבה שבין ישראל לחמאס אין מגעים ישירים (אם כי יש מגעים עקיפים רבים ומגוונים). עכשיו, באמצעות אותה "ממשלת טכנוקרטים", יוכל חמאס ליהנות משני העולמות, או כמו שאומרים אצלנו, "ללכת עם ולהרגיש בלי".

מצד אחד, הוא לא משנה את אמנת החמאס או את תורתו, לא מכיר בישראל וממשיך כרגיל. מצד שני הוא מיוצג על ידי ממשלה, מקצוענית כביכול, שאינה פוליטית; ממשלה שמכירה בתנאי הקוורטט; וממשלה שיכולה, תיאורטית, להיכנס למשא ומתן עם ישראל.

אם זה אכן יקרה, צפויה בישראל דרמה פוליטית. האגף הימני בממשלת נתניהו, כולל נתניהו עצמו, יתנגד להכרה בממשלה החדשה וימשיך לדרוש שחמאס עצמו יחזור בתשובה ויכיר בתנאי הקוורטט. ובכן, זה לא יקרה. העולם, לעומת זאת, יכיר בממשלה הפלסטינית החדשה. נתניהו ימצא את עצמו בבידוד מזהיר. הוא יצטרך לבחור בין דרישה גלובלית כלל עולמית לבין מחנה הימין בישראל. הליכוד וישראל ביתנו של ליברמן יתנגדו. הבית היהודי של נפתלי בנט יתנגד. מי שתדרוש לחזור למשא ומתן תהיה ציפי לבני. יאיר לפיד יישאר על הגדר, רגל פה ורגל שם, ויהסס.

ההערכה בסביבת נתניהו היא שציפי לבני ומנהיג מפלגת העבודה הישראלית יצחק הרצוג מנהלים מגעים אינטנסיביים כבר חודשים ארוכים. על הפרק: איחוד בין "התנועה" של לבני לעבודה של הרצוג. האיחוד הזה מניב 21 מנדטים, שהם מנדט אחד יותר ממה שיש לנתניהו (סיעת "הליכוד ביתנו" מורכבת מ-20 של נתניהו ו-11 של ליברמן).

מצב כזה הוא מצב חדש. הקלפים נטרפים והכל אפשרי. גם זהות הנשיא שייבחר ב-10 ביוני על ידי חברי הכנסת מוסיפה עניין. על פי השיטה הנהוגה בישראל, אפשר להדיח ראש ממשלה בהצבעת אמון קונסטרוקטיבית, דהיינו להפיל את הממשלה ולהציג ממשלה חלופית תחתיה, בראשות מועמד אחר. זהו תרחיש האימים של נתניהו, שמישהו מהשמאל-מרכז יצליח לאגד סביבו מספיק מנדטים כדי להחליף את הממשלה בעודה מכהנת.

חייבים להבהיר: הסיכויים שזה יקרה קלושים, עד אפסיים. כדי שזה יקרה צריך יאיר לפיד להסכים לשבת באותה ממשלה עם חברי הכנסת החרדים, ולהיפך. שנאת עולם רובצת בין לפיד לחרדים מאז אושר חוק "השוויון בנטל", שיאלץ את המוני הצעירים החרדים בישראל להתגייס לצה"ל בעוד כמה שנים. אבל נתניהו ממשיך לדאוג, ויש לו ממה.

אם לבני תפרוש ותתאחד עם הרצוג, הנטל כולו של המשך החזקת נתניהו בשלטון ייפול על כתפיו של יאיר לפיד. פוליטיקאי טרי, עיתונאי לשעבר, בעל טור פופולארי שגרף 19 מנדטים בבחירות הראשונות שלו בכנסת. לפיד יצטרך לברר עם עצמו איפה הוא עומד בדיוק: במחנה השלום או במחנה הלאומי. אם לפיד יישאר בממשלת נתניהו, היא תוכל להמשיך לקרטע עוד זמן מה (עם 62 מנדטים בלבד). אם יפרוש, תיפול גם הממשלה.

סביר להניח שנתניהו ימצא בסוף סוג של פיתרון שיאפשר לו להמשיך לצלוע. הכל תלוי במידת הלחץ הבינלאומי שיופעל עליו. ההערכה היא שהממשל האמריקאי לא יתגייס לצורך חידוש המשא ומתן, כפי שפעל בשנה וחצי האחרונות ג'ון קרי. סאת ההשפלות שיכול לספוג אובמה אחד הוגדשה, והנשיא האמריקאי החבוט יצטרך סיבות טובות מאוד כדי לרתום שוב את עצמו, או את אנשיו, לעוד מסע שלום סיזיפי.

מי שצפויים לפסוע לתוך הנעליים הריקות הם האירופים. בירושלים מעריכים שהאירופים יזנקו אל המשימה במרץ רב, בהנהגת גרמניה, בריטניה, צרפת ומדינות נוספות. הם יקבלו גיבוי שקט אך תקיף מוושינגטון, בסגנון מבצע ההפלה של קדאפי: אובמה יוביל מאחור, רוחו תרחף מעל. ייתכן שמסמך ההבנות שניסח ג'ון קרי יפורסם, אבל את העבודה השחורה יצטרכו הפעם לעשות אחרים.

More from Ben Caspit

Recommended Articles