דילוג לתוכן העיקרי

נתניהו צריך לבחור: בנט או אובמה

בקרוב יצטרך ראש הממשלה להכריע בין שתי ברירות: ממשלת ימין קיצונית ומבודדת או ברית עם ארה"ב ובחירות חדשות. מנהיג אמיץ יראה בזה הזדמנות לייצוב מעמדו במרכז הפוליטי. אבל נתניהו אינו אלא שורד נצחי, שעלול להוביל את ישראל לקטסטרופה .
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu speaks with President Shimon Peres (2nd L) at the sixth Negev Conference in the southern town of Sderot March 18, 2014. REUTERS/Amir Cohen (ISRAEL - Tags: POLITICS) - RTR3HJWJ

רק לעיתים נדירות מזמנת לנו הפוליטיקה הישראלית רגעי הכרעה מזוקקים כאלה. יש סיכוי שבשבועות הקרובים ימצא את עצמו בנימין נתניהו בפני הברירה האכזרית הזו. אין דבר שנתניהו מתעב יותר מהצורך להכרעות מהסוג הזה, בו כל בחירה תמיט עליו צרות צרורות מכיוון אחר. נתניהו הוא אמן האי הכרעה, הוא תמיד יעדיף למוסס אתגרים מאשר לצלוח אותם, להתיש יריבים מאשר לגבור עליהם. אם אכן יצליחו ג'ון קרי, ציפי לבני, מרטין אינדיק וסאיב עריקאת לשקם את העסקה שקרסה בתחילת החודש [אפריל 2014] ולייצר חבילה ישראלית-פלסטינית חדשה, יצטרך נתניהו להתייצב מול עצמו ולבחור צד.

הברירה הפעם היא: נפתלי בנט או ברק אובמה. הימין המשיחי בישראל או אמריקה. אם לקורא הסביר נדמה שזו בחירה קלה, הרי אין ראש ממשלה סביר שיעדיף את בנט על פני אובמה וג'ון קרי, הרי למי שבקי בפוליטיקה הישראלית הפנימית ובנבכי נשמתו ואופיו של נתניהו, ברור שהדילמה אכזרית. סוג של להיות או לחדול, מבחינת ביבי.

תקציר הפרקים הקודמים: לאחר הפיצוץ הרועש והמתוקשר של המשא ומתן ונאום ה"פוף" של קרי, חידשו הישראלים והפלסטינים, בתיווך אמריקאי, את המגעים והחלו לגבש תכנית לשיקום העסקה והארכת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים בשנה נוספת. למה חודשו המגעים? כי הברירה, שהיא פיצוצם, רעה לכולם. אפילו לפלסטינים.

גם החבילה החדשה כוללת, כמובן, את שחרור אסירי "הפעימה הרביעית" של העסקה הקודמת, שטרם שוחררו, ובהם גם אסירים שהם אזרחים ישראלים ממוצא פלסטיני. נפתלי בנט, היו"ר הקיצוני של "הבית היהודי", זיהה את המתרחש ומיהר להעלות את סכום ההימור בקופה ואת הרף: אם ישוחררו אסירים ערבים-ישראלים כדי להאריך את המשא ומתן, הוא הודיע פומבית, המפלגה שלי פורשת לאלתר מהקואליציה.

עד עכשיו, נתן הבית היהודי אשראי לנתניהו לשאת ולתת כאוות נפשו. אנחנו נפרוש, הצהיר בנט לפני הבחירות וגם אחריהן, רק אם זה יגיע למעשים, קרי לפינוי התנחלויות. דיבורים לא מפריעים לנו. שידברו כמה שהם רוצים, הצהיר. עכשיו, כאמור, זיהה בנט סדק, הריח חולשה ושינה מדיניות. בלי הבית היהודי אין לנתניהו קואליציה.

יש לו שתי אלטרנטיבות פוליטיות, אבל שתיהן לא מעשיות: המפלגות החרדיות, שלכאורה מוכנות לקפוץ פנימה בכל הזדמנות, לא יעשו את זה לאור הזעם האדיר שצברו על נתניהו בשנה האחרונה, וגם לאור וטו שמטיל יאיר לפיד על הצטרפותן. "יש עתיד" של לפיד לא תשב עם החרדים בקדנציה הנוכחית. מפלגת העבודה של יצחק הרצוג, כנ"ל. אם הרצוג רוצה למצב את מעמדו כיו"ר האופוזיציה וכאלטרנטיבה המשמעותית היחידה לנתניהו, אסור לו להציל את ביבי כעת. לכן, יכולה בחירה של נתניהו באמריקה להפיל את ממשלתו.

מנהיג אמיץ יבין, במצב כזה, שזו ההזדמנות שלו לייצב את מעמדו, לשבור למרכז הפוליטי, ללכת לבחירות חדשות כשהאג'נדה היא בחירה בין הקיצונים לבין הברית עם ארה"ב והמשך משא ומתן, ולהביא תוצאה טובה יותר מהתוצאה העלובה האחרונה שהביא. העניין הוא, שנתניהו אינו מנהיג אמיץ. את הרקורד שלו, את הקריירה שלו ואת שלוש הקדנציות שלו כראש ממשלה הוא לא בנה על אומץ אלא על הישרדות. הוא לעולם יעדיף שנה בתפקיד עכשיו על פני שלוש שנים על תנאי אחר כך. בחירות לעולם יפחידו אותו, גם אם הוא יהיה היחיד שיתמודד בהן. הוא הרי מסוגל להפסיד גם לעצמו.

היחסים בין ישראל לארה"ב עומדים על פרשת דרכים חשובה. התיעוב ההדדי בין אובמה לנתניהו מוכר וידוע לכולנו, עוד מהקדנציה הקודמת. התמיכה של נתניהו בשלדון אדלסון ובמיט רומני, הופעתו של השגריר רון דרמר באירוע פוליטי רפובליקני בלאס וגאס מטעם אדלסון, נאום ה"פוף" של ג'ון קרי שאמנם לא נועד להטיל אחריות על ישראל, אבל כך זה השתמע - כל אלה לא מוסיפים תוחלת ליחסים בין אמריקה לבעלת בריתה הסוררת.

כותרת בהארץ בתחילת השבוע [13 באפריל] בישרה, שבממשל האמריקאי זועמים גם על העובדה שישראל לא הצביעה עם ארה"ב באו"ם באחד הרגעים המדיניים החשובים ביותר של ממשל אובמה, בהצבעה שהתקיימה באשר למעורבות של רוסיה באוקראינה. השגריר הישראלי המצטיין, רון פרושאור, נעדר מההצבעה. רשמית, התירוץ הוא השביתה ששררה אז במשרד החוץ הישראלי. זו לא הייתה ההצבעה היחידה שנעדרנו ממנו באותם ימים. אבל מתחת לפני השטח מדובר בשבר אמיתי. ישראל, שנהנית מווטו אמריקאי אוטומטי כבר שנות דור, וטו שגורם לפעמים לאובמה אולקוס קשה ומוטל באי רצון, רק מתוך מחויבות ליחסים ההיסטוריים, הייתה יכולה להתייצב בשעתה הקשה של אמריקה לצידה התייצבות הצהרתית. במקום זה העדיפה ישראל להתיישב על הספסל ולהיתלות בשביתה דיפלומטית כתירוץ.

יציאתו לתקשורת של ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף במילואים עמוס גלעד, למחרת הפרסום, לא הועילה. גלעד אמר שלא תמיד האינטרסים הביטחוניים והקיומיים של ישראל וארה"ב חופפים במדויק. רוצה לומר, שלפעמים ישראל קרובה יותר לצד הרוסי מאשר לצד האמריקאי. מדובר באיוולת מוחלטת, שיכולה להפוך לשגיאה היסטורית.

נכון, ישראל מפעילה על רוסיה לחץ כבד כבר כמה שנים לבל תעביר לאיראן, לסוריה או לגורמים נוספים באזור נשק אסטרטגי שובר שוויון כמו סוללות של טילי אס-300, מכ"מים משוכללים ואמצעים נוספים, שעלולים לפגוע ביתרון האסטרטגי של חיל האוויר הישראלי בשמי המזרח התיכון ולשנות את משוואות הכוח באזור. העובדה הזו לא צריכה לבלבל את ישראל: מי שמעניקה לה כבר שנות דור שלושה מיליארד דולר בשנה בסיוע צבאי היא אמריקה. מי שמתייצבת לצידה בכל פעם באופן אוטומטי היא אמריקה. מי שמובילה, כך או אחרת, את המאבק בגרעין האיראני היא אמריקה. רוסיה וסין הן המעצמות הסוררות, שמנסות לטרפד את המאמץ הבינלאומי נגד איראן, ולא להיפך.

לאף אחד בישראל אין כוונה לכרסם את הברית עם וושינגטון, אבל הדרך לגיהינום רצופה, פעמים רבות, כוונות טובות. אם אכן תושג עסקת חבילה חדשה שתחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, יצטרך נתניהו להחליט מה הוא עושה.

תארו לעצמכם שהוא אומר "לא". באותו רגע, הופכת ממשלת נתניהו לממשלת בנט ונכרת גט כריתות בין ישראל לארה"ב. ג'ון קרי, שממשיך להילחם עד הרגע האחרון, חוטף סטירת לחי פומבית ונוטש את ישראל לאנחות. ברק אובמה, שהתגייס אישית לעסקה והסכים לבלוע את הגלולה המרה ביותר מבחינתו (שחרור פולארד), חוטף סנוקרת בפרצוף. ישראל נשארת מאחור, עם ביבי ונפתלי בנט, והרבנים הקיצוניים, והמתנחלים, ושר הביטחון משה יעלון שזה עתה סיפח עוד מאות דונמים להתנחלויות בגוש עציון. זו עלולה להיות ישראל הקיצונית ביותר אי פעם, שתמצא את עצמה בתוך זמן קצר בעמדת ישראל המבודדת ביותר בהיסטוריה. כך נולדות קטסטרופות.

More from Ben Caspit

Recommended Articles