אריזתם של שלושה חוקים שנויים במחלוקת - חוק המשילות, השוויון בנטל ומשאל העם - בחבילה קואליציונית אחת, חוללה סערה בביצה הפוליטית והתקשרותית. מפלגות האופוזיציה החרימו את הדיונים וההצבעות על אותם חוקים, בטענה שהאריזה פוגעת בעקרונות הדמוקרטיה. חברי הקואליציה טענו מנגד שההחרמה מבזה את בית המחוקקים - מקדשה של הדמוקרטיה. שניהם צודקים: האירוע הפרלמנטרי הזה לא יירשם בספר הזהב של הדמוקטיה הישראלית. אולם זהו רק תסמין של מחלה קשה שפוקדת בשנים האחרונות את עמוד השדרה של החברה הישראלית ומוסדותיה – וליתר דיוק את החברה היהודית-הישראלית.
לא עובר יום מבלי שנשמע את ראש הממשלה בנימין נתניהו קורא לפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית. אך האם ניתן להכיר בישראל כמדינה דמוקרטית, שמקפידה ככל האפשר על יחס שווה לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע, לאום ומין? בשבוע שעבר [6 במארס] הודה הממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי, כי קיימים פערים ניכרים בהקצאת התקציבים למערכת החינוך הערבית, בבניית מעונות יום, בקווי תחבורה ציבורית, וכן בכל הקשור למקורות ההכנסה העסקיים של הרשויות הערביות - לעומת הגופים המקבילים בישובים יהודיים. לוי השמיע את דבריו באוזניהם של שרי האוצר והמדע בביקור מיניסטריאלי נדיר בעיר הערבית סכנין שבגליל. הפקיד הבכיר ביותר באגף התקציבים במשרד האוצר המליץ על "טיפול שורש" במחלת האפליה שמאפיינת יישובים לא יהודים, או בשפתו הנקיה יותר של לוי: "הקצאות לא שוות".
