דילוג לתוכן העיקרי

הדרת הנשים הערביות

14 נשים, האמורות לייצג את הפסיפס המגוון של החברה הישראלית, ידליקו משואה ביום העצמאות הקרוב, אך רק אחת מהן היא ערבייה. זו החלטה תמוהה נוכח הצלחתן של נשים ערביות רבות לפרוץ דרך ולהתגבר על מסורות ישנות למען קידום מעמד האישה.
People watch planes from the Israeli Air Force fly over Jerusalem during celebrations marking Israel's 63rd Independence Day in Jerusalem May 10, 2011.  REUTERS/Darren Whiteside  (JERUSALEM - Tags: ANNIVERSARY MILITARY TRANSPORT) - RTR2M7SX

טקס יום העצמאות ה-66 של מדינת ישראל יעמוד השנה [2014] בסימן "זמן נשים", ואת המשואות המסורתיות תדלקנה, לראשונה, נשים בלבד. הטקס, המתקיים בהר הרצל ליד קברו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, נועל את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופותח את חגיגות יום העצמאות. עם השנים הפך הטקס לאירוע המרכזי של ערב יום העצמאות והוא מועבר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו המרכזיים.

במרכז הטקס עומדת הדלקת 12 משואות "לתפארת מדינת ישראל". את מדליקי המשואות בוחרת ועדה ציבורית בהתאם לנושא הטקס הנבחר באותה שנה, ומתוך רצון שהנבחרת תייצג נאמנה את המורכבות של החברה הישראלית על כל רבדיה: ותיקי הארץ לצד עולים חדשים, יהודים ובני מיעוטים, חילוניים וחובשי כיפה, נשים וגברים, לובשי מדים ואזרחים, מבוגרים וצעירים.

בחירת כל אחד ואחת ממדליקי המשואות היא גם ביטוי להערכה והכרה בפעילותם ותרומתם בתחומי הקהילה, החברה, החינוך, הרוח, התרבות, המדע, הספורט, ואף במעשי גבורה והקרבה לביטחונה של מדינת ישראל. לעתים נבחרו בני משפחות שכולות להדליק משואה על שאיבדו יותר מבן משפחה אחד במלחמות או בפיגועי טרור.

בראש הוועדה הציבורית שבחרה השנה את מדליקות המשואות עמד מ"מ מנהל מרכז ההסברה יצחק זוננשטיין, ולצדו שמונה חברים נוספים ובהם ראש מטה שרת התרבות והספורט מאיר ברדוגו, נציגה מטעם משרד ראש הממשלה טל גלאור, מזכיר הממשלה לשעבר צבי האוזר, ראש אגף טקסים ואירועים בכנסת מירי יכין ומנכ"ל הרשות לקידום מעמד האישה ורד סוויד.

להשלמת הרכב הוועדה צורפו גם נציגי ציבור בלתי תלויים: הד"ר מאיר בוזגלו, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית שבעצמו הדליק משואה בשנה שעברה; יעקב אמסלם, ממקימי עמותת "דונה גרציה" (המרכז למנהיגות נשית ספרדית); והעיתונאית אמילי עמרוסי.

השבוע [18 במארס] פרסמה הוועדה את שמות 14 הנשים שתדלקנה 12 משואות. הרשימה קיבלה את ברכת השרה לימור לבנת, העומדת בראש הוועדה הממשלתית לטקסים וסמלים. "זוהי רשימה מגוונת המייצגת פסיפס ייחודי של החברה הישראלית ונותנת השראה להעצמה נשית", אמרה השרה.

ואכן, כל אחת מהן נבחרה בזכות להדליק את משואת יום העצמאות. החל בשחקנית התיאטרון הוותיקה מרים זוהר, המשך במייסדת מכללה לחרדים ובתו של הרב עובדיה יוסף המנוח עדינה בר שלום ובראש אכ"א האלופה אורנה ברביבאי, וכלה ביו"ר מועצת התלמידים הארצית גל יוסף, תלמידה בכיתה י"א מפתח תקווה, שהובילה את מחאת התלמידים נגד עיצומי המורים.

בין כל 14 הנשים האמורות לייצג את הפסיפס המגוון של החברה הישראלית, כדברי השרה לבנת, נמצאת רק אישה ערבייה אחת, הינדיה סולימן מהכפר הבדווי בועיינה-נוג'ידאת. אישה ערבייה אחת ועוד 13 נשים, כולן יהודיות.

סולימן התחתנה בגיל 16, ולאחר שהתאלמנה מבעלה גידלה את ארבעת ילדיה לבדה. שלושת בניה שירתו בצה"ל ובתה התנדבה לשירות לאומי. לאחר שבגרו ילדיה, החליטה להקים מיזם תיירותי בכפרה המייצר עבודות מלאכה מסורתיים. "הינדיה ריכזה קבוצת נשים בכפרה המתפרנסות מעבודתן וגאות בשימור מסורתן האמנותית, ובכך תרמה לקידום מעמד האישה בכפרה", נימקו חברי הוועדה את בחירתם בה.

את טקס הדלקת המשואות בהר הרצל שידרתי במהלך כמעט שני עשורים בערוצי הטלוויזיה. שידור הטקס הראשון שלי היה ביום העצמאות בשנת 1994, יום בו אירע פיגוע תופת בחדרה על ידי מחבל מתאבד פעיל חמאס, שרצח חמישה ישראלים בתחנה המרכזית ופצע עשרות. הטקס התקיים כמעט על פי התכנון המקורי, בסימן איכות הסביבה. על הבמה עמדו מדליקי המשואות בהם גם יערנים ואנשי שמורות הטבע, בדווים ודרוזים, שהרכינו ראשם יחדיו על שפיכות הדמים ביום עצמאותה של מדינת ישראל.

שנה אחר כך, ב-1995, הדליקו שתי נערות, יהודיה וערביה, משואה לציון שנת "תיירות השלום". מאז פחת ייצוגם של ערביי ישראל בטקס, אך דווקא השנה היעדרן של נשים ערביות פורצות דרך בחברה הערבית ובחברה הישראלית זועק לשמיים. זאת, נוכח הצלחתן של פעילות ערביות ישראליות רבות, שהצליחו להביא את מאבקן למודעות ציבורית רבה, לשבור מוסכמות ולנצח מסורות של אלפי שנים. נשים מוסלמיות בחברה גברית מובהקת, שיצאו למאבק אמיץ לשיפור מעמד האישה.

נשים שנלחמו בעוז נגד תופעת רצח ואלימות במשפחה, וכן נשים בדוויות, שיצאו על אף מחאת הגברים במשפחתן ללימודים אקדמיים באוניברסיטאות. באוניברסיטת בן גוריון בנגב, נוכחותן של סטודנטיות בדוויות בפקולטות שונות, בעיקר בלימודי חינוך ועבודה סוציאלית, הוא חסר תקדים - יותר מרבע מהסטודנטיות.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בערב יום העצמאות אשתקד, יותר מ-20% מאזרחי מדינת ישראל (1.682 מיליון) הם ערבים; 348 אלף (4.2%) הם מיעוט אחר (למשל נוצרים שאינם ערבים).

על אף הנתונים הסטטיסטיים הללו, תמוה כיצד הוועדה הציבורית, המבקשת ליצור מארג של החברה הישראלית כולה על כל נדבכיה, לא מצאה אף לא אישה ערבייה נוספת, פורצת דרך גם היא, שתעמוד בהר הרצל בערב יום העצמאות לצדה של הינדיה סולימן.

רוב חברי הוועדה לבחירת מדליקי המשואות הם מינויים פוליטיים. אין ביניהם אפילו חבר ערבי ישראלי אחד או דרוזי או בדווי או נוצרי או צ'רקסי. האם עובדה זו היא שמסבירה את היעדרן של נשים ערביות נוספות מרשימת מדליקות המשואות לשנה זו?

האם מישהו מחברי הוועדה הנוכחיים פנה או העלה את שמה של המשוררת נידאא ח'ורי, כיום מרצה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, שנאלצה למרוד בעולמה כדי לכתוב שירה? או לסועאד שחאדה, אם לחמש בנות, המנהלת את המרכז הקהילתי-חברתי בוואדי ניסנאס בחיפה וממקימות שדולת הנשים החיפאיות הערביות?

האם לא נמצאה שחקנית תיאטרון ערבייה אחת שתדליק משואה משותפת עם השחקנית מרים זוהר? האם וידא משעור, העורכת הראשית של עיתון א-סינארה, שנטלה על עצמה לערוך את העיתון שייסד בעלה לוטפי משעור, לאחר שנפטר ממחלה קשה, והצליחה להופכו למוביל ולמעצב דעת קהל בקרב ערביי ישראל, אינה ראויה להדליק משואה לצדה של העיתונאית הוותיקה והמוערכת כרמלה מנשה?

גם בתה של וידא, יארה משעור, שייסדה בחסות העיתון את טקס בחירת מלכת היופי הערבייה ועודדה נשים ערביות ישראליות להיאבק על מעמדן בחברה המסורתית הגברית, יכולה הייתה להיות מועמדת ראויה.

ואיך זה שהשנה לא נמצאה אף לא אישה אחת דרוזית - עדה ששכלה את בניה במערכות ישראל? האם מישהו מחברי הוועדה ביקר לאחרונה בכפרי הדרוזים? למשל בבית ג'אן, חורפיש או עוספיה, וראה מקרוב איך עדה שלמה קשרה את גורלה במדינת ישראל ובניה מתגייסים בהמוניהם לשירות צבאי בצה"ל?

הינדיה סולימן היא אישה פורצת דרך בכפרה, אבל דווקא בשנה בה ישראל מציינת את יום עצמאותה בסימן נשים, היו צריכות לעמוד לצדה של סלימן נשים ערביות נוספות. הן יכלו לייצג לא רק את הישגיהן בקידום מעמד האישה הערבייה בישראל, אלא גם את השיתוף והדו קיום בין נשים ערביות ויהודיות בישראל שנת 2014.

כאשר התקשרתי להינדיה סולימן השבוע, היא הייתה נרגשת מאוד. "בחיים לא חשבתי שאדליק משואה", אמרה, "המליצה עליי אלה יונגמן, חברה יהודיה תושבת אבירים, אבל אפילו היא לא האמינה שאזכה להדליק משואה. היו הרבה מאוד מועמדות. אני לא חושבת שאני מייצגת רק את הנשים הערביות בישראל, אני חושבת על כל הנשים בעולם שעושות למען עצמן, למען שלום ולמען אהבה".

More from Shlomi Eldar