דילוג לתוכן העיקרי

שר הפנים לא אשם במשבר התינוקות הישראלים בתאילנד

הקמפיין שמאשים את גדעון סער באחריות למשבר תינוקות הפונדקאות שתקועים בתאילנד מטיל את האחריות על האדם הלא נכון. ההורים צריכים לבוא בטענות לעמותות ששלחו אותם לשם – וגם לעצמם.
Former Israeli prime minister and Likud lawmaker Benjamin Netanyahu (L) sits next to Likud lawmaker Gideon Sa'ar (C) and interim Likud party chairman Tzahi Hanegbi (R) at a Likud party meeting in Jerusalem November 21, 2005. Prime Minister Ariel Sharon asked Israel's president on Monday to dissolve parliament, opening the way for a snap election around March that he hopes to win as head of a new centrist party. REUTERS/Ronen Zvulun - RTR1BF8H

 

 

בימים האחרונים אי אפשר היה להתחמק מהקמפיין המתוקשר נגד שר הפנים גדעון סער, שבו נטען כי הוא מעכב את בואם לישראל של עשרות תינוקות שנולדו בהליך פונדקאות בתאילנד להורים ישראלים. רוב ההורים הם זוגות חד מיניים שנמצאים כרגע בתאילנד עם ילדיהם, ואינם יכולים לחזור איתם לארץ.

סער, אב טרי לתינוק בן חודש וחצי, הפך למטרה המידית של הורי התינוקות ושלל מפורסמים התומכים בהם, שהפגינו בימים האחרונים ליד ביתו בתל אביב, כשהם מניפים שלטים עם הסיסמה: "גדעון סער, התינוק שלך בבית, שלנו לא!"

הפייסבוק התמלא בתמונות של שחקנים, דוגמנים, זמרים ואנשי תקשורת כמו בר רפאלי, נועה תשבי, אסי עזר וג'ודי ניר מוזס, כשהם אוחזים בשלטים שעליהם שמו של אחד הילדים. חיזוק תקשורתי נוסף למאבקם קיבלו ההורים הנצורים בתאילנד מכלי תקשורת מרכזיים, שהתגייסו לסייע להם לשוב לבתיהם עם התינוקות הרכים.

הרושם שמקבלים אזרחי ישראל הוא שהשר סער, באטימותו, חוסם בגופו את הבאת התינוקות ארצה וכך גם מונע מהם טיפול רפואי הולם בקופות החולים כאן. קל להדביק את האשמה בסער, בשל מדיניותו הקשוחה בכל הנוגע למאבק הפליטים האפריקאים לקבלת זכויות בישראל. אלא שבמקרה הזה, לסער אין קשר לסיטואציה הקשה והמורכבת אליה נקלעו ההורים. אם כבר, עליהם לבוא בטענות בראש ובראשונה לעמותות ששלחו אותם לשם תמורת דמי טיפול נאים, מבלי לבדוק את החוק העוסק בפונדקאות בתאילנד. אחר כך שייקחו חלק מהאחריות גם על עצמם. 

למעשה, ההורים ובני משפחותיהם צריכים להודות לסער, למשרד הפנים ולמשרד המשפטים, שמנסים בימים אלה לפתור את התסבוכת שאליה הם הכניסו את עצמם. המצב כפי שהוא היום עשוי להידרדר לתקרית דיפלומטית בין המדינות או לסבך את ישראל בעבירות של סחר בבני אדם. אלא שקמפיין של הורים ותינוקות נגד רשויות אטומות הוא הרבה יותר אפקטיבי ומרגש מהסברים יבשים על ביורוקרטיה ונהלים. יהיו העובדות אשר יהיו, במאבק התקשורתי מול בר רפאלי, לסער ולפקידיו אין סיכוי לנצח.

כדי להבין איך הגיעו ההורים למצב הזה, צריך ללכת מעט אחורה. החוק בישראל אינו מאפשר לזוגות חד מיניים להביא ילד באמצעות שירותיה של אם פונדקאית, ומאז אמצע שנות ה-2000 הם החלו לצאת לארה"ב ולבצע שם את ההליך. אמנם בארה"ב יש חוק שמאפשר לקיים את הפונדקאות, אבל עלותו יקרה ועומדת על כמאה אלף דולר לילד. 

תינוק הפונדקאות הראשון עלה לישראל מארה"ב ב-2005, והוא היה היחיד באותה השנה. החל מ-2006 גילו הישראלים את הודו הזולה יותר, וב-2012 לבדה רוב התינוקות הגיעו לישראל משם (73 מתוך 126). הודו הפכה ליעד המועדף, בעיקר בשל העלות הנמוכה יחסית: כ-40 אלף דולר להליך פונדקאות אחד. הדבר אפשר ליותר ויותר זוגות הומוסקסואלים להפוך להורים, ולעמותות המתווכות להפוך לעסק משגשג.

על פי רישומי משרד הפנים, עד 2012 לא הגיע אף תינוק פונדקאות מתאילנד. אולם בסוף אותה שנה הודיעה הודו כי שינתה את החוק, כך שהחל מ-2013 רק זוגות הטרוסקסואלים שנשואים לפחות שנתיים יוכלו לבצע בה הליך פונדקאות. המדינה נחסמה עבור חד הוריים וזוגות חד מיניים, והשינוי הזה תפס משפחות רבות בעיצומו של תהליך בהודו, או בתחילתו. 

במצב העדין הזה הגיעו אותם הורים לתאילנד בתיווך העמותות. חלק מההורים מספרים כי נאמר להם שהעניין נבדק על ידי עורכי דין מקומיים בתאילנד, ולא אמורה להיות בעיה. בפועל, הם לא שאלו אף גורם רשמי, לא ישראלי ולא תאילנדי. הם לא ידעו מהו המצב לאשורו, והסתמכו על בדיקה חלקית של העמותות, ככל הנראה באמצעות עורכי דין פרטיים.

ההורים טסו לתאילנד, ביצעו את הליכי הפונדקאות, שילמו את הכספים, ולאחרונה החלו להיוולד התינוקות הראשונים. אז גם התבררה הבעיה. בתאילנד אמנם אין חוק פונדקאות מוסדר, אך החקיקה נמצאת בעיצומה וטיוטת החוק שבדרך אוסרת באופן מפורש פונדקאות מסחרית. כלומר, התאילנדים מטעמיהם אינם מעודדים את שכירת שירותיה של אשה מקומית למטרה זו.

יתר על כן, החקיקה הנוכחית בתאילנד מעניקה באופן אוטומטי אזרחות לכל ילד שנולד לאם תאילנדית וכן מעניקה לה את המשמורת עליו. כדי להעביר את הילד להורה אחר יש לבצע תהליך אימוץ מוסדר, הכולל ויתור של האם בנוכחות גורמים רשמיים של ממשלת תאילנד. הוצאת תינוק מהמדינה מבלי שנעשה התהליך הזה תיחשב לעבירת סחר בבני אדם.

לא ברור מדוע הליך ההסדרה הזה מתעכב. ייתכן כי הסיבה לכך היא המצב הפוליטי הרגיש במדינה, אולם ברור שהבעיה אינה קשורה לעובדה שסער אינו מנפיק לילדים דרכונים ישראליים. כל עוד העניין לא מוסדר מול שלטונות תאילנד, משרד הפנים כבול – בדיוק כמו ההורים. ללא קשר לאחריות האישית של ההורים, ובטח ובטח לאחריות הישירה של העמותות שהכניסו אותם לתוך מערבולת רגשית וביורוקרטית מיותרת, משרדי הפנים והחוץ מנסים לסייע בדרכים דיפלומטיות לפתרון המשבר הזה שלא הם יצרו. 

השר סער התייחס לכך במכתב שכתב ב-19 בינואר לח''כ ניצן הורוביץ. בין השאר כתב סער כי ''יש לממשלת ישראל, על כל שלוחותיה, רצון עז להסדיר את הנושא ובהתאם לכך היא פועלת''. השר הדגיש כי ''המדינה מנסה בשבועות האחרונים להגיע להבנות עם ממשלת תאילנד על מנת לפתור סוגיה אנושית וכואבת זו''. 

טעות אחת שמשרד החוץ בכל זאת עשה היא אי פרסומה, עד השבוע, של אזהרת מסע לאזרחים ישראלים בעניין הפונדקאות. אף על פי שהיה ברור לרשויות כי ממדי התופעה מתרחבים (מתינוק אחד ב-2005 ל-126 תינוקות ב-2012), איש לא העביר לאזרחים הנחיות ברורות על ההליך ברחבי העולם, ועל כך צריך לתת את הדעת. אולם יחד עם זאת, הדבר הראוי, השוויוני והמכובד ביותר לעשות הוא להסדיר את הפונדקאות בחוק הישראלי, ולאפשר לזוגות חד מיניים להיות הורים מבלי שיצטרכו לקחת הלוואות ענק ולנסוע עד קצה העולם. זו כבר סיבה טובה לקמפיין.