סרבנות: האינסטינקט הבסיסי של נתניהו
על פי מקורות אמריקאים וישראלים, נתניהו העניק לאובמה הבטחה דרמטית לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. מצד שני לראש ממשלת ישראל רקורד של אמירות והצהרות חלולות מתוכן. ג'ון קרי יצטרך הרבה מזל כדי לא להתנפץ עם חלומותיו אל חומות ירושלים הלבנה והנצורה
ירושלים קידמה את פניו של ג'ון קרי צבועה כולה לבן. עוד לא שנה בתפקיד, קרי הגיע אתמול בפעם התשיעית לירושלים כשר חוץ אמריקאי כדי לחזות בסערת השלגים הכבדה ביותר שאירעה בבירת ישראל בהיסטוריה המתועדת של העשורים האחרונים. למעלה מחצי מטר שלג קבר את העיר הרגישה והמשוסעת ביותר בעולם. מאות נהגים ואזרחים נתקעו במכוניות נצורות בכבישים. העיר עצמה נותקה משאר הארץ, הכבישים המובילים אליה נחסמו, המשטרה הורתה לא לנסות לבוא ולא להעז לצאת. אין יוצא ואין בא.
זה לא המצור הראשון של ירושלים. העיר הזו ידעה מצור יותר מרוב הערים בעולם. היא לא נבהלת ממצור, למרות שבהיסטוריה זה נגמר, בדרך כלל, רע מאוד. הפולש, אם אלה הבבלים או הרומאים, מחריב את העיר, מעלה אותה באש והורג את נתיניה העקשנים.
הפעם, מי שמתבצר בירושלים הוא בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. מי שמטיל עליו מצור הוא ג'ון קרי, בשמה של ארצות הברית של אמריקה, שמייצגת את העולם. העניין הוא שבניגוד לעבר, הפולשים הפעם חלשים יותר מהנצורים. יש להם פחות אמצעים. הם לא יכולים להעלות באש את העיר, אם כי הם יכולים לנסות להטיל סנקציות כלכליות על תושביה. מהמצור הזה, קשה לדעת מי ייצא מנצח.
