איראן והפצצה: איך הפך הקו הישראלי הרשמי לקונצנזוס?
רוב אמצעי התקשורת בישראל מתייחסים בביטול למתרחש בז'נבה ומיישרים קו עם הצהרותיו ואיומיו הקבועים של ראש הממשלה בסוגיית הגרעין האיראני, אבל האמת של נתניהו בנושא אינה האמת היחידה. הציבור זכאי לשמוע גם קולות אחרים
סקר שפורסם בסוף השבוע (15 בנובמבר) בעיתון ישראל היום הראה, כי 65.5 אחוז מהישראלים מתנגדים להסכם עם איראן כפי שמתגבש בשיחות ז'נבה. אמנם הסקר הוא מטעם עיתון שהמו"ל שלו, שלדון אדלסון, הוא ידידו של ראש הממשלה, והקו המערכתי שלו הוא תמיכה ללא עוררין בבנימין נתניהו, אבל גם סקרים אחרים מציגים מגמה דומה. ישראל אינה מאמינה לשינוי המתרחש באיראן.
זאת ועוד, סקר של קול ישראל (רשת ב') מראה כי 55 אחוז מהציבור הישראלי אינו סומך על ארצות הברית בשיחות הגרעין, ובמילים אחרות משוכנע שארה"ב מולכת שולל, כאילו מדובר במעצמה של נייר.
סקרים אינם משקפים תמיד את דעת הקהל וצריך לשים לב היטב לשאלות הנשאלות, אבל במקרה הזה, אין ספק שהציבור הישראלי החי את איומי הגרעין של איראן השכם והערב באמצעות ראש הממשלה נתניהו, מיישר עמו קו.
כיצד הפכה ארצות הברית, הידידה הגדולה ביותר של ישראל, למי שהציבור הישראלי מפקפק באמינותה וביכולותיה? כיצד הבטחותיהם של נשיאי ארצות הברית כולל ברק אובמה לביטחונה של ישראל, הפכו להבטחות שישראלים רואים בהן חסרות כיסוי, כאלה שאין לסמוך עליהן? ואיך הפך הקו האובססיבי של נתניהו בנושא איראן לקונצנזוס כמעט מוחלט בישראל?
