דילוג לתוכן העיקרי

נאום נתניהו: ואיפה הפלסטינים?

נאומו של ראש הממשלה בפני העצרת הכללית של האו"ם המחיש שוב עד כמה הוא חסר עניין בנושא הישראלי-פלסטיני, וחבל. הסכסוך הזה משפיע על חייהם של הישראלים לא פחות מכל נשק גרעיני.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu addresses the 68th session of the United Nations General Assembly in New York October 1, 2013.  REUTERS/Adrees Latif (UNITED STATES - Tags: POLITICS) - RTR3FHG3

אחד מבכירי מערכת הביטחון הישראלית בעבר תאר באוזניי השבוע מהו סדר עדיפויותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו: "איראן, איראן, איראן ורק אחר כך סוריה, מצרים ובסוף הפלסטינים." כדי להמחיש שהנושא הפלסטיני הוא ממש בתחתית סדר עדיפויותיו, כופף את כף ידו כמעט עד הרצפה.

האובססיה של בנימין נתניהו בעניין האיראני אינה צריכה המחשה ויזואלית. את "איראן, איראן, איראן" שומעים הישראלים במשך שנים; הם גם שמעו שבכירי מערכת הביטחון לשעבר (ראש המוסד מאיר דגן, ראש השב"כ יובל דיסקין והרמטכ"ל גבי אשכנזי), כך על פי פרסומים זרים, עמדו בזמנו על רגליהם האחוריות כדי למנוע תקיפה ישראלית על הכור בבושהר.

נאום נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם ביום שלישי (1 באוקטובר) אישר למעשה עד כמה תיאור סדר עדיפויותיו של נתניהו לעניין הנושא הפלסטיני, מדויק להפליא.

מאז חודשו השיחות בין הישראלים והפלסטינים בחודש אוגוסט 2013, בעקבות מכבש הלחצים של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי על שני הצדדים, נכתבו תילי תילים של הערכות. "האם זה רציני?" - זו הייתה ועודנה השאלה העיקרית המביעה את הספק הגדול המקנן בלבם של השואלים. האם הישראלים והפלסטינים באמת רוצים ומסוגלים להגיע להסכם, או שמא מדובר בהצגה שנכפתה בכוח על השחקנים?

אבל "יודעי דבר" מדליפים מעת לעת לתקשורת הישראלית, שבנימין נתניהו הפעם מאוד רציני, וכי כל מי שמפקפק בנכונותו להגיע להסדר קבע ולשלם מחיר כואב בעבור שלום וביטחון אמיתי, עשוי להיות מופתע ואפילו לאכול את הכובע.

למען הגילוי הנאות, גם אני מצוי בצד של הספקנים, או ליתר דיוק בצד של הפסימיים. אף ננזפתי על ידי כמה מידידיי וחבריי, שהלינו על הפסימיות שלקיתי בה.

ואז הגיע נתניהו לעצרת הכללית של האו"ם, והמחיש עד כמה הוא חסר עניין בנושא הישראלי-פלסטיני. גם אם "אובססיית הגרעין האיראני" מובנת ומקובלת בעיניהם של רוב הישראלים, בימים בהם מתקיים משא ומתן שנתניהו עצמו והסובבים אותו מתעקשים כאמור להציגו כרציני, נדרש היה ממנו להגיד זאת לעם ולעולם, ולהראות שלא מדובר כאן רק בהצגה כפויה מאת בימאי אמריקאי בשם קרי.

נתניהו היה צריך להראות שיש על סדר היום נושאים חשובים נוספים שצריך לפתור למען הדורות הבאים, מעבר לניסיון למחוק את חיוכו של חסן רוחאני. אבל ההתייחסות היחידה לנושא הפלסטיני בנאום ראש הממשלה הייתה עקיצה לעברו של אבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינית, שעימו כביכול יצא לדרך חדשה, ומשפט כללי קצר בסוף דבריו על מחויבותו לשלום, שנשמע כמשהו שנאמר בדרך אגב, כדי לצאת ידי חובה.

מותר לנתניהו להטיל ספק במתקפת החיוכים של נשיא איראן רוחאני, מותר לו אפילו לבקר את הממשל האמריקאי, שבחר לתת סיכוי לפתרון הגרעין האיראני באמצעים דיפלומטים. אפשר כמובן להתווכח על הדרך והאם נאום תוכחה וביקורת נגד כל העולם, כשהכל כבר סגור, הוא מעשה חכם.

יחד עם זאת, צריך גם לשאול האם מעבר ל"איראן, איראן, איראן" נותר מקום נוסף בסדר עדיפויותיו של ראש הממשלה הישראלי. האם מישהו המצהיר שפניו לשלום ולהסדר כולל עם הפלסטינים, לא היה אמור לשכנע את הישראלים ואת שאר העולם שחוץ מחשש ישראלי מוצדק שלאיראן יהיה נשק גרעיני, יש גם תקווה? יש רצון כן ושאיפה אמיתית לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני? הרי הסכסוך הזה משפיע על חייהם של הישראלים ומאיים על איכות חייהם וביטחונם בהווה, לא פחות מכל נשק גרעיני בעתיד.

האם בימים של איומי בידוד בינלאומי וקריאה לסנקציות כלכליות ואקדמיות על ישראל, לא היה חכם להקדיש מקום בנאום גם לנושא המאיים על מקומה של ישראל בקרב הקהילה הבינלאומית?

ועכשיו הרשו לי בבקשה לחזור לעמדת הפסימיסט חסר תקנה ולהמשיך להאמין ששיחות לבני ועריקאת הן בסך הכול הצגה כפויה. הרשו לי גם לחזור שוב ושוב על דבריי, כמנטרה חוזרת ונשנית, שבלי עבודת שטח רצינית והפעלת אמצעי שכנוע כבירים על דעת הקהל הישראלית והפלסטינית, שלום לא יהיה כאן. לא עכשיו ולא בעוד הרבה מאוד זמן.

ואגב כך, הרשו לי גם לאמץ את המלצת נתניהו מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם, שצריך להקשיב ברצינות לקולות הנאמרים בקול גדול ובגלוי. שאם אומרים רק "איראן, איראן, איראן" ולא מותירים מקום לשום דבר נוסף, כנראה שאין באמת שום דבר נוסף בסדר עדיפויותיו של ראש ממשלת ישראל. ויסלחו לי על כך חבריי. 

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles