דילוג לתוכן העיקרי

אחרי סוריה, לפרז את כל המזרח התיכון

הערוץ שנפתח בין ארה"ב לרוסיה בפתרון משבר התקיפה הכימית צריך לשמש מנוף לפירוז ישראל ויתר מדינות האזור מכל סוגי הנשק הלא קונוונציונלי.
Russian President Vladimir Putin (L) and U.S. President Barack Obama are pictured on a video screen installed in the press centre of the G20 Summit in Strelna near St. Petersburg, September 5, 2013.           REUTERS/Grigory Dukor (RUSSIA  - Tags: POLITICS)   - RTX138DW

כשברק אובמה נתלה בהצעת הפשרה הרוסית כדי לרדת מעץ ההתקפה נגד סוריה, הוא נהג על פי האמרה היהודית הישנה "כשזקוקים לגנב, מורידים אותו מעץ התלייה". רק לפני כמה שבועות [8 באוגוסט] ביטל הנשיא האמריקאי פגישה עם ולדימיר פוטין, במסגרת כינוס 20-G, כ"עונש" על החלטתו של עמיתו הרוסי להעניק מקלט מדיני לאדוארד סנודן, שהדליף מידע סודי על תוכניות המעקב של הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי.

התייצבותה של רוסיה לימינו של ממשל אסד, לצד איראן והחיזבאללה, הזכירה את הימים הרעים שבהם המזרח התיכון שימש זירה מרכזית למלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות. והנה, בן לילה נהפך פוטין ממחרחר מדון למלאך המושיע של אובמה. מצד שני, יש להניח שאלמלא האיום האמריקאי לתקוף את סוריה, מעל ראשה של רוסיה, פוטין לא היה מתנדב לחלץ את אובמה מהרפתקה צבאית שנויה במחלוקת בבית, ומהצגתה של ארצות הברית בעולם כענק מבודד וחסר שיניים.

אובמה לא ייצא ידי חובתו המוסרית, אם לא יגייס את רוסיה למאמץ למציאת פתרון פוליטי כולל למשבר בסוריה. נוסחת הפשרה הרוסית להשמדת מאגרי הנשק הכימי הסורי, אינה יכולה לשמש תעודת הכשר להתקפות על ריכוזי אוכלוסין בפצצות מצרר ובטילים "רגילים". חתן פרס נובל לשלום לשנת 2009 לא ייצא ידי חובתו המדינית-ביטחונית אם לא ינצל את הערוץ האמריקאי- רוסי לצורך טיפול נמרץ בהפצה לא מבוקרת של נשק להשמדה המונית לכל סוגיו. בראש וראשונה לנקות ממנו את המזרח התיכון.

ועדת הפרס נימקה את החלטתה בחזונו של אובמה ופעילותו למען עולם ללא נשק גרעיני. הפעילות הזו הגיעה לשיאה ב-23 בספטמבר 2009, כשאובמה עצמו יזם וניהל ישיבה מיוחדת במינה של מועצת הביטחון של האו"ם בסוגיית הנשק הגרעיני. בישיבה שהתקיימה בדרג של ראשי מדינות, לראשונה בהיסטוריה בנוכחותו של נשיא ארה"ב, הכריז אובמה כי ההחלטה שהתקבלה פה אחד "מקדשת את מחויבותנו המשותפת למטרה של עולם ללא נשק גרעיני".

מה קרה מאז? כלום. בוועידה לאבטחת מתקני גרעין וחומרים גרעיניים ברחבי העולם שהתקיימה בניו יורק באוקטובר 2010 בהשתתפות נציגים מ-47 מדינות, קרא אובמה לכל מדינות העולם להצטרף לאמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT). חרף התנגדותה של ישראל, שממאנת לחתום על האמנה, נענה הנשיא האמריקאי לתביעת מצרים לכנס ב-2012 ועידה לפירוז המזרח התיכון מנשק כימי, ביולוגי, גרעיני וטילים. הוועידה שנועדה להתקיים בהלסינקי בדצמבר אשתקד, בחסות ארה"ב, רוסיה ובריטניה, היתה אמורה לדווח על ההכנות לקראת ועידת האן-פי-טי ב-2015.

בנובמבר 2012 הודיעה דוברת משרד החוץ האמריקאי על דחיית הוועידה, בלא לקבוע מועד חדש לכינוסה. היא נימקה זאת בהיעדר הסכמה מצד מדינות האזור לגבי התנאים לקיום הוועידה. בד בבד פרסמה מוסקווה הודעה שקראה לכינוסה של הוועידה, על בסיס המנדט המקורי, לא יאוחר מאפריל 2013. מה קרה מאז? מאומה.

אגב, איני זוכר שהפוליטיקאים והפרשנים הישראלים הרבים שביכו על "אובדן אמינותו" של אובמה, עקב הבלגתו על השימוש בנשק כימי בסוריה, התלוננו על הנזק שדחיית ועידת הפירוז הסבה לאמינותה של ארה"ב. האם יש לכך קשר לסירובה של ישראל לאשרר את האמנות לאי הפצת נשק כימי וביולוגי ולהגמוניה שהיא מבקשת לשמור בתחום הנשק הגרעיני, על פי מקורות זרים, כמובן?

משבר הנשק הכימי בסוריה צריך לשמש אות אזהרה מפני הזנחת סוגיית הפצתו של הנשק להשמדה המונית במזרח התיכון. הדיאלוג עם רוסיה לפתרון המשבר צריך לשמש מנוף לפירוז האזור מכל סוגי הנשק הזה. לשם כך, על הממשל האמריקאי להתייחס לרוסיה כאל שותפה מלאה לתהליכים מרכזיים במזרח התיכון ולקחת בחשבון את האינטרסים שלה באזור. בסקירה שפרסם בחודש שעבר מטעם המכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי [13 באוגוסט], כתב צבי מגן, מי שהיה שגריר ישראל ברוסיה ובאוקראינה, כי ברוסיה קיימת הכרה שארה"ב מאבדת יוזמה ואף עניין באזור המזרח התיכון. עם זאת, מגן מציין כי הרוסים חשים שהאמריקאים השאירו אותם מחוץ למשא ומתן המחודש בין ישראל לפלסטינים.

התחושה הרוסית אינה מצוצה מהאצבע; מאז שברית המועצות שימשה ב-1991 שושבינה- תאומה של ארה"ב בוועידת מדריד לפתרון הסכסוך במזרח התיכון, הפכה ארה"ב את רוסיה (כמו גם את האיחוד האירופי והאו"ם) לניצבים בתהליך השלום במזרח התיכון. האמריקאים זנחו את הערוץ הרב-צדדי שנפתח במוסקווה בהמשך לוועידת מדריד, ובכלל זה את הוועדה לפיקוח על הנשק במזרח התיכון, שגם בה שימשה בריה"מ יו"ר משותף עם ארה"ב. מדי פעם וושינגטון משליכה למוסקווה עצם יבשה, כמו החלטת הקוורטט מספטמבר 2011, שלא קוימה עד היום, לכנס במוסקווה ועידת מעקב של המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.

התנהלותו של פוטין בזירה הבינלאומית בכלל ומול ארה"ב בפרט (ראו פרשת סנודן) מלמדת שהנשיא הרוסי נחוש בדעתו למלא תפקיד של מנהיג מעצמה ולהחזיר עטרה ליושנה. עם זאת, הצורך בהמשך פיתוחה של הכלכלה הרוסית והתחרות עם המערב וסין, אינם מאפשרים למוסקווה לשרוף את הגשרים לוושינגטון ולשבור את הכלים. תופעות לוואי קשות של האביב הערבי, ותופי המלחמה הישראלים מול איראן, מציבים בפני שתי הבירות ביתר שאת את האתגר לעצור את מירוץ החימוש הלא קונבציונלי במזרח התיכון ביוזמת שלום אזורית לא קונבציונלית.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles