המפה שחושפת את הבלוף הישראלי

היישוב מעלה מכמש הוקם ב-1981. כיום מתגוררים בו כ-1,300 איש בלבד. על אף מצוקת הדיור שקיימת בישראל, על אף העובדה שמדובר באזור יפה, באיכות חיים גבוהה, בעלויות מחייה נמוכות ובמקום נגיש יחסית, הוא לא הצליח למשוך אליו אלפי משפחות. הסיבה לכך פשוטה: מעלה מכמש נמצא מזרחית לרמאללה, ומקיפה אותו אוכלוסייה פלסטינית. הוא שוכן במקום שמרבית הישראלים אינם מעוניינים לגור בו. באתר האינטרנט של היישוב נכתב שהוא מוקף ביישובים יהודיים בלבד, והשכנים הפלסטינים אינם מוזכרים כלל, אבל המציאות שונה לחלוטין: מעלה מכמש הינה התנחלות שבמשך למעלה משלושים שנות קיומה לא הצליחה למשוך אליה יותר מכמה מאות ישראלים.

בניסיון להפוך את היישוב למאוכלס יותר, הוא נכלל במפת העדיפות הלאומית שפירסמה השבוע [4 באוגוסט] ממשלת נתניהו. יחד איתו הוכנסו יישובים כגון ברוכין, רחלים וסנסנה. אלה יישובים שהוכשרו כחוקיים רק לפני כשנה על ידי ממשלת ישראל. על פי נתוני מועצת יש"ע, בסנסנה מתגוררות כ-46 משפחות, בברוכין כמאה משפחות וברחלים כ-60 משפחות בלבד. כנראה שמשקלם הסגולי של תושבי ההתנחלויות האלה גדול בהרבה מזה של רבבות התושבים בקריית גת, קריית מלאכי וערי פריפרייה אחרות בצפון ובדרום הארץ הזקוקות באמת לחיזוק משמעותי ולהעדפה מתקנת.

מפת העדיפות הלאומית של ישראל מגדירה את המתווה הכללי של הממשלה למתן הטבות

ותמריצים אדירים בתחומי החינוך, התעסוקה, התשתיות והפיתוח העירוני לפי יישובים. היא מעניקה הטבות מפליגות במס לתושבים וליזמים שרוצים להשקיע באזור המוגדר כבעל עדיפות לאומית. ערים רבות בישראל נאבקות כדי להיכלל ברשימת היישובים המועדפים, במטרה לשפר את מצבן ומצב תושביהן המרוחקים מן המרכז.

במשך שנים, אמות המידה של קובעי המדיניות בהגדרתה של מפת העדיפות הלאומית היו מיקומו הגיאוגרפי של היישוב, הצורך בצמצום פערים בחברה הישראלית, חוסנו הכלכלי של היישוב, תכנון פריסת האוכלוסייה ונטל קליטת העלייה. קריטריון קליטת העלייה היה מרכיב חשוב במיוחד בזמן כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלה (1995-1992) , אז הגיעו לישראל כמיליון עולים מברית המועצות לשעבר, וערים שלמות בישראל (כגון כרמיאל ונצרת עילית) הכפילו את אוכלוסייתן בתוך שנים מעטות.

הגדרת יישוב כאזור עדיפות לאומי מקנה הטבות גדולות למשקיעים וליזמים שבוחרים להקים בו מפעל או חברה. חברת הענק אינטל הקימה מפעל בקריית גת הדרומית, שאז נכללה במפת העדיפות, וקיבלה הטבות ותמיכה מהממשלה. במפה החדשה של נתניהו, קריית גת על כ-55 אלף תושביה כבר אינה נמצאת.

כעת קבעה ממשלת נתניהו קריטריון אחר: המצב הביטחוני באזור. החלטה זו נועדה בעיקר להכשיר את כניסתן לרשימה של התנחלויות מבודדות, שעד לפני שנה נחשבו למאחזים לא חוקיים. כך השתחלו לרשימה יישובים קטנים כמו סנסנה, רחלים וברוכין. אולם ביישוב שיש בו בסך הכל 46 משפחות אין צורך בצמצום פערים או בחלוקת נטל קליטת עלייה. גם הקריטריון של תכנון לאומי לפריסת האוכלוסייה אינו רלוונטי: אם במשך למעלה משלושים שנה יש במעלה מכמש כ-1,300 תושבים בלבד, ספק אם בשנים הקרובות המקום יהפוך לאטרקטיבי עבור ישראלים מהמרכז.

ההתנחלויות המבודדות, המיושבות בלב אזורים פלסטיניים, אינן אטרקטיביות להשקעה. האם יש איזשהו משקיע ישראלי, שלא לדבר על יזמים או קרנות מהעולם, שיחליטו להקים חברה במקום מסוכן שנראה כמכשול לשלום בעיניי מרבית העולם? האם חברה שמכבדת את עצמה תסתכן בהקמת מפעל בשטחים כבושים, שתוצרתו תוחרם במקומות רבים בעולם? מי ישים כספו על קרן הצבי וישקיע בתעשייה במקום מבודד המאכלס כמה עשרות משפחות? והאם שיחות השלום שהחלו בוושינגטון נלקחו בחשבון בהחלטה להכניס את ההתנחלויות למפת העדיפות?

"המצב הביטחוני" אינו ראוי להיות שיקול בחלוקת אזורי העדיפות הלאומית. ירי רקטות הקסאם וטילי הגראד על ישראל מכיוון רצועת עזה פגע בראש ובראשונה בתושבי הדרום. במבצע "עמוד ענן" ישבו תושבי קריית מלאכי וקריית גת במקלטים ימים שלמים, שגרת החיים הופסקה, לא התקיימו לימודים בבתי הספר, ובעלי העסקים נפגעו אנושות. שרי ממשלת ישראל הבטיחו לסייע לערים הללו, הפוליטיקאים הצטלמו ליד בתים הרוסים ועם ילדים במקלטים, אך ביום שבו פסק הירי ומצלמות הטלוויזיה נעלמו, כך גם נעלמו השרים מערי הדרום. הסיוע שהובטח לקריית גת ולקריית מלאכי לא הגיע, וכבונוס הן אף הוצאו ממפת העדיפות הלאומית.

נתניהו וממשלתו יצרו מפת עדיפויות פוליטית שכל מטרתה היא לסייע למתנחלים ולהעניק רוח גבית להתנחלויות ולמפלגת הבית היהודי. במפה הזאת לא הייתה מחשבה על טובת המדינה, ובטח שלא על המשא ומתן עם הפלסטינים, שבגללו ישוחררו מהכלא הישראלי אסירים פלסטיניים עם דם על הידיים. המפה הזאת היא ההוכחה שממשלת נתניהו אינה מעוניינת בתהליך מדיני, ושכל מטרתה היא להרגיע את הלחץ האמריקאי, ובמקביל לקבוע עובדות בשטח. מפת העדיפות הלאומית מוכיחה שהממשלה הישראלית מעדיפה את המתנחלים על פני אזרחי המדינה בתחומי הקו הירוק.